זעזוע בתקשורת האמריקנית: הוושינגטון פוסט פיטר שליש מעובדיו

העיתון וושינגטון פוסט פיטר ביום רביעי כשליש מעובדיו, ביטל את מדור הספורט, סגר כמה לשכות זרות והפסיק את סיקור הספרות. הפיטורים הם חלק ממהלך רחב היקף, שמהווה מהלומה קשה לעיתונות האמריקנית ולמותג חדשות מהחשובים בעולם.

העורך הראשי של העיתון, מאט מארי, הגדיר את המהלך "כואב אך הכרחי". לדבריו, מטרתו היא להעמיד את העיתון על בסיס יציב יותר ולאפשר לו להתמודד עם השינויים הטכנולוגיים ועם הרגלי הצריכה המשתנים. העיתון יתמקד מעתה בתחומים שבהם יש לו מומחיות, ייחוד והשפעה, ושחשובים בעיני הקוראים - ובהם פוליטיקה, ענייני פנים וביטחון. "אנחנו לא יכולים להיות הכול בשביל כולם", כתב מארי לעובדים.

הוא פירט את השינויים בפגישה מקוונת לכלל החברה, ולאחר מכן החלו העובדים לקבל הודעות דוא"ל משני סוגים: שליש קיבלו הודעה שמשרתם בוטלה, ושני שלישים קיבלו הודעה כי משרתם נותרה על כנה.

מארי כתב לעובדיו שמבנה החברה נטוע בעידן אחר - תקופה שבה הוושינגטון פוסט היה מוצר דפוס בולט. העיתון לא הצליח להדביק את הרגלי הצריכה בתחומים כמו וידאו. "היקף הכתיבה היומי שלנו ירד באופן ניכר", כתב, "וגם כאשר אנו מפיקים עבודה מצוינת, לעיתים קרובות מדי אנו כותבים מנקודת מבט אחת, בשביל פלח אחד של הקהל". ובכל זאת, גם לאחרונה בלט העיתון בין עיתוני ארה"ב האחרים בסיקור התוקפני של השינויים שמוביל הנשיא דונלד טראמפ בכוח העבודה הפדרלי.

השמועות על הפיטורים בעיתון נפוצו כבר לפני כמה שבועות, מאז שדלף המידע שכתבי הספורט, שציפו לנסוע לאיטליה לסקר את אולימפיאדת החורף, גילו שהנסיעה בוטלה. כאשר ההודעה הרשמית פורסמה, היקף הקיצוצים ועוצמתם זעזעו רבים.

סגירת מדור הספורט של הוושינגטון פוסט שמה קץ למחלקה חשובה שכתבו בה במשך השנים עיתונאים כמו ג'ון פיינסטין, מייקל וילבון, שירלי פוביץ', סאלי ג'נקינס וטוני קורנהייזר. מדור ספרות העולם היה במה מרכזית לביקורות ספרים, חדשות ספרות וראיונות עם סופרים, ובמשך שנים היה חלק קבוע בגיליון יום ראשון של העיתון. גם הוא נסגר, וכך גם המדור "סטייל", שאירח במשך שנים תחת העורך האגדי בן ברדלי כמה מהכתבות הספרותיות והעיתונאיות הטובות ביותר בארה"ב.

ראש שלוחת קהיר בעיתון, קלייר פארקר, הודיעה ברשת X שהיא פוטרה לצד כל הכתבים והעורכים בלשכות העיתון במזרח התיכון. "קשה להבין את ההיגיון", כתבה פרקר. גם ליזי ג'ונסון, שכתבה בשבוע שעבר על סיקורה באזורי המלחמה באוקראינה ללא חשמל, חימום או מים זורמים, הודיעה שפוטרה.

"אלו חדשות קשות לכל מי שאכפת לו מהעיתונות בארה"ב - ובעצם בעולם כולו", אמרה מרגרט סאליבן, פרופסור לעיתונות באוניברסיטת קולומביה, ולשעבר בעלת טור בנושא תקשורת ב"וושינגטון פוסט" וב"ניו־יורק טיימס". לדבריה, "וושינגטון פוסט חשוב מאוד במובנים רבים - בסיקור חדשותי, בספורט ובתרבות".

מרטין ברון, העורך הראשון של העיתון תחת הבעלים הנוכחי, המיליארדר ג'ף בזוס, תקף את הבוס שלו לשעבר, וכינה את מה שקרה בעיתון "מקרה לדוגמה של הרס כמעט מיידי של מותג, שנגרם במו ידיו". גם יושבת ראש בית הנבחרים לשעבר, ננסי פלוסי, התייחסה לפיטורים וכינתה אותם "חלק מדפוס רחב ומקומם, שבו החלטות תאגידיות מרוקנות מערכות חדשות בכל רחבי המדינה".

בנאום בפני חברי קרן מועדון העיתונות של וושינגטון אמרה פלוסי: "עיתונות חופשית לא יכולה למלא את ייעודה אם מונעים ממנה את המשאבים הדרושים להישרדותה. כאשר מערכות החדשות נחלשות - גם הרפובליקה שלנו נחלשת".

בזוס, ששתק בשבועות האחרונים לנוכח תחינותיהם של עובדי העיתון להתערב ולמנוע את הקיצוצים, לא מסר תגובה. כחברה פרטית הוושינגטון פוסט אינו מפרסם את מספר המנויים שלו, אך ההערכה היא שיש לעיתון כ־2 מיליון קוראים קבועים. העיתון גם סירב לציין כמה עובדים מועסקים בו, ולכן היקף הפיטורים בלתי ניתן להערכה. מצבו הפיננסי של העיתון לא נחשף אף הוא.

לפני כחצי מאה, סיקור פרשת ווטרגייט בוושינגטון פוסט, בהובלת העיתונאים בוב וודוורד וקרל ברנסטין, נכנס לדפי ההיסטוריה.

"העיתון שרד כמעט 150 שנה, והתפתח מעיתון מקומי בבעלות משפחתית למוסד לאומי חיוני ולעמוד תווך של השיטה הדמוקרטית", כתבה באתר העיתון אטלנטיק אשלי פרקר, עיתונאית לשעבר בוושינגטון פוסט. "אם הנהגת העיתון תמשיך במסלולה", הזהירה, "ייתכן שהוא לא ישרוד עוד זמן רב". אגב, היא עצמה הייתה בין העובדים שעזבו את העיתון בחודשים האחרונים מחשש לעתידו, ועברו למקומות עבודה אחרים.