המהלכים האמריקניים על לוח השחמט הבינלאומי (ונצואלה־גרינלנד־אוקראינה) מאפשרים בימים אלה להציץ גם למאבק פוליטי פנימי, לא פחות מותח, בתוך ארצות הברית: המרוץ לבית הלבן של 2028, שבו מזכיר המדינה מרקו רוביו מתחיל לנגוס בכמה מטרים מהסגן הנשיא ג'יי די ואנס. בפומבי השניים מפגינים הערכה הדדית, נפגשים לעיתים תכופות, תומכים זה בזה ואף משנים לוחות זמנים כדי להבטיח שייפגשו לארוחת בוקר לפחות פעמיים בחודש.
אחד מהם, מזכיר המדינה, אף מכיר בהנהגתו של האחר, סגן הנשיא, כמועמד האפשרי היחיד לבית הלבן ב־2028. אלא שמערכת היחסים בין השניים מורכבת יותר. בחודשיים האחרונים השתנו לא מעט דברים: ונצואלה, המאמצים לסיים את המלחמה באוקראינה, סיום המערכה בעזה והקשיים של תנועת MAGA טרפו את הקלפים בתוך המפלגה הרפובליקנית ופתחו מחדש את המרוץ לנשיאות 2028, שכבר נמצא מעבר לפינה. עד סוף 2026 יידרשו שני המחנות להתגבש ולהתייצב.
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על מדשאת הבית הלבן עונה לשאלות עיתונאים | צילום: AFP
בהקשר הזה, עלייתו של רוביו בולטת. לא רק בשל האופן שבו ניהל כמה מצבים קריטיים עבור תדמיתה וביטחונה של ארצות הברית, וכמובן הצליח לא פעם לרסן את עודף ההתלהבות של הנשיא שלו, אלא גם בזכות יכולתו לזהות הזדמנויות בזירה הפנימית שמעצבות מחדש את המפלגה. כך, אם בספטמבר הילל את צ’רלי קירק וחיזר אחר האגף הנוצרי־פונדמנטליסטי, בדצמבר השכיל דווקא לפנות את הבמה לואנס בוועידה השנתית של תנועתו של הפעיל שנרצח.
הכי מעניין
הרי שזהו סמל ה־MAGA הישן: תנועה שכיום מפוצלת לכמה פלגים, ובהם גם שוליים נאו־נאציים, אנטי־שחורים, אנטי־יהודים ואנטי־מיעוטים בכלל, בהובלת ניק פואנטס. אותו פואנטס שבכנס עצמו כינה את ואנס "שמן, הומו ובוגד בגזע". ואנס, במקום לשרטט קו אדום, בחר לשמור על טונים פושרים: "לתנועה שלנו יש דברים חשובים בהרבה מלהתעסק בביטול הדדי", הכריז. מהלך שרבים פירשו כחולשה. אולי בשם אחדות תנועת MAGA, אך לא בשם אחדות המפלגה הרפובליקנית.
מזכיר המדינה האמריקני מרקו רוביו | צילום: AFP
נתניהו ורוביו | צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ
ג'יי־די ואנס. | צילום: איי.אף.פי
"אמרתי לו 'היינו פה לפני כולם'". הנשיא הרצוג עם סגן נשיא ארה"ב ג'יי־די ואנס בביקורו בישראל | צילום: אי.פי.איי
משום כך רוביו היה ונשאר בעמדת המתנה זהירה. אם אכן ירצה לשאוף לבית הלבן ב־2028, עליו להותיר לצמד טראמפ־ואנס את נטל התבוסה הפוליטית הצפויה בבחירות האמצע. עם זאת, בזירת מדיניות החוץ הוא אינו מרוחק כלל: ושם, עד כה, חילץ לא פעם את טראמפ מצרות: הוא בלם אמירות שנויות במחלוקת של סטיב ויטקוף, התערב ברגע האחרון כדי לשנות את 28 הנקודות של תוכנית השלום ממוסקבה וחידש ערוצי דיאלוג עם אירופה.
גם המהלך בוונצואלה תלוי כולו בו ובמשרדו, והוא כולל כמה תובנות משמעותיות במיוחד: במקום לחתור לשינוי משטר בקראקס, הוא העדיף שינוי הנהגה. הוא שמר על קשר עם הנשיאה החדשה רודריגס והפנים את הלקח העיראקי - חיסול מוחלט של שכבת ההנהגה היה טעות. וכשטראמפ עמד למוטט את המהלך כולו באמירתו "ונצואלה אנחנו מנהלים", רוביו שוב מילא את תפקיד המבוגר האחראי, והחזיר את העניינים למסלולם באמצעות חידוש הקשר עם רודריגס.
טראמפ עם שר ההגנה הגסת', סגן הנשיא ואנס ושר החוץ רוביו בנאום לאחר התקיפה באיראן | צילום: EPA
וזה לא הכול. רוביו לא רק צובר הישגים במדיניות החוץ, אלא גם בונה את מעמדו בזירה הפנימית: יש לו יחסים מצוינים עם הקהילה היהודית ונאמנות מוכחת לטראמפ ויישור קו עם הבסיס השמרני, לצד קשרים מתמשכים עם המרכז הישן. מעל הכול, הוא נשען על בסיס אלקטורלי לטינו־אמריקני משמעותי. האם כל אלה יספיקו כדי להפוך אותו למועמד אמין לבית הלבן ב־2028? באירופה, ללא ספק, הוא נתפס כעדיף על ואנס. אך המרוץ שלו נותר תלול.
גם, ואולי בעיקר, משום שבין רוביו לואנס ניצב "פיל" שלישי וכבד משקל: דונלד טראמפ ג'וניור, בנו הבכור של הנשיא. ומכאן לסקרים. ואנס נותר המוביל הברור. באירוע של קירק בדצמבר זכה ל־84% מההעדפות ואף קיבל את התמיכה הרשמית של אריקה קירק. גם בזירה הארצית הוא שומר על ההובלה. באוגוסט האחרון עמד יתרונו על 36%, כשטראמפ ג'וניור מפגר עם 14% ולרוביו ניתנו 7% בלבד. בנובמבר ירד ואנס ל־34%, טראמפ ג'וניור טיפס אל מעבר ל־20% ורוביו נותר נמוך, אך יציב.
עבור מזכיר המדינה, אם כן, הקרב קשה, אך אינו בלתי אפשרי. אם רוביו ימשיך לשחק נכון את קלפיו, אם יצליח בזירה הוונצואלנית, ואם, כמו תמיד בפוליטיקה, יהיה לצדו גם מעט מזל, הוא בהחלט יוכל לשאוף לתפקיד הבכיר ביותר בנוף הפוליטי הבינלאומי. בהקשר הזה חשוב לזכור שהשאלה כעת אינה רק מי ינצח בפריימריז של המפלגה, אלא מי יצליח להפוך הישגים מעבר לים למטבע פוליטי בבית, ולתרגם אותם לרוב הדרוש בדרך לבית הלבן. למרקו רוביו סיכויים לא מבוטלים.
עוד כתבות בנושא
