זוהרן ממדאני הפך ב-1 בינואר לראש העירייה ה-111 של ניו-יורק – העיר המאוכלסת ביותר בארצות הברית וביתה של הקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם מחוץ למדינת ישראל. אחרי חודשים של חששות, הפחדות וניסיונות נואשים להביס את ממדאני - המועמד הדמוקרטי, הסוציאליסט האנטי-ציוני הגאה נכנס ללשכתו ופתח כהונה בת ארבע שנים.

כמו בכל פעם שפעיל נכנס לתפקיד פוליטי בכיר, השאלה הגדולה הייתה מה יקרה בפועל. האם הוא אכן יישם את כל המדיניות שהוא הבטיח? במקרה הזה, בין היתר, יישום כלכלת שמאל מובהקת ומאבק בציונות בכל דרך שתתאפשר מתפקידו החדש? או שהנטייה הממרכזת של הפוליטיקה הפורמלית תהפוך אותו לעוד פוליטיקאי סטנדרטי שמדבר הרבה ועושה מעט?

במקרה של ממדאני מדובר בשאלה חיונית עבור יהודים ותומכי ישראל בכל מקום. הוא תומך מובהק של תנועת ה-BDS, מתנגד להכרה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, הדהד סיסמאות הקוראות לאינתיפאדה עולמית והתרועע ועבד יד ביד עם פעילים בארגונים שגם ארה"ב מגדירה כארגוני טרור. בקיצור, הדוגמה הקיצונית ביותר לפוליטיקאי אנטי-ישראלי מצליח שניתן למצוא באמריקה כרגע.

ובכן, אחרי השבוע הראשון שלו בתפקיד אפשר לקבוע בלי תבהלה שממדאני הצליח לאשש את רוב החששות בסדרה מהירה ומטרידה של מינויים, הוראות וצעדים. להלן הסוגיות המרכזיות:

השבעה כאידיאולוגיה

עוד לפני כניסתו לתפקיד, השבעתו של ממדאני הייתה תיאטרון פוליטי. עשרות אלפים התאספו מחוץ לבניין העירייה לטקס שתוכנן בקפידה כדי להציג את הסדר הפוליטי החדש של העיר. הוא הושבע לתפקידו על קוראן, בסיוע מהסנאטור הסוציאליסט ברני סנדרס. גם חברת הקונגרס הפרוגרסיבית אלכסנדריה אוקסיו-קורטז עמדה לצידו בחיוך מנצח. הקהל הריע כשגיבורים פרוגרסיביים עלו לבמה ודיברו על צדק, חלוקה מחדש ומהפכה בתור העקרונות השלטוניים החדשים של ניו-יורק.

הנאום עצמו לא העיד על מתינות. "נבחרתי כסוציאל-דמוקרט", הצהיר ממדאני, "ואמשול כסוציאל-דמוקרט". בהמשך הוא אף הוקיע את ה"אינדיבידואליזם הקר", והבטיח שממשלו יציע "קולקטיביזם חם" במקומו – שוב, זו רק רטוריקה, אבל כזו שמצביעה על כיוון מסוים מאוד.

ובכל זאת, ממדאני הוא בוודאי לא טיפש, ולכן ההשבעה הציעה סימבוליקה ורטוריקה שמכוונים לאחדות. השחקן היהודי מנדי פטינקין, המזוהה עם השמאל הפרוגרסיבי ותמך בממדאני בהתלהבות, השתתף בטקס, ובנאומו הביע ממדאני כבוד לגיוון של ניו יורק: למסגדים ולבתי כנסת, למהגרים ולילידי הארץ כאחד. הוא דיבר על "מהגרים יהודים רוסים בברייטון ביץ'", על כך שהוא אכל באופן קבוע בייגל עם סלמון מעושן (מאכלים המזוהים עם יהודי ארה"ב) בימי ראשון. המשפטים האלה ואחרים זכו לתשואות. כמקובל בנאומי השבעה, ממדאני אף הבטיח להיות ראש עיר "לכל תושבי ניו-יורק", ולא רק לתומכיו.

אך מחוות כאלה אינן יכולות להסתיר את הזרם העמוק יותר. נאומו של ממדאני לא היה חגיגה של ערכים אזרחיים משותפים, אלא הצהרת כוונות אידיאולוגית. ועם כניסתו ללשכתו החדשה, הוא מיד החל להגשים את הבטחותיו.

צעדים ראשונים, השלכות מיידיות

שעות ספורות בלבד לאחר שקיבל לידיו את המפתחות לעיר, ממדאני פרסם צו מנהלי גורף שביטל כל הוראה שפרסם קודמו בתפקיד אחרי ספטמבר 2024 – היום שבו הוגש נגד ראש העיר הקודם אריק אדמס כתב אישום פדרלי (אדמס זכה בהמשך לחנינה מהנשיא טראמפ). בהודעה לציבור מסגרה העירייה את הצעד הזה כאתחול בירוקרטי בלבד, אבל למעשה היה מדובר בטיהור פוליטית בעל השלכות מיידיות בנושאים שיקרים לליבו של ממדאני.

בין הצעדים שבוטלו היה אימוץ הגדרת ה-IHRA לאנטישמיות, המקובלת על אין-ספור מוסדות וממשלות בכל העולם. האימוץ קודם על ידי אדמס בתגובה לזינוק באלימות נגד יהודים ברחבי ניו-יורק מאז 7 באוקטובר 2023, שכן ההגדרה עצמה קובעת שסוגים מסוימים של רטוריקה אנטי-ציונית – ובכללם הכחשת זכותם של היהודים להגדרה עצמית במולדתם ההיסטורית – נחשבים לאנטישמיות ממש. ממדאני כנראה ייחשב לאנטישמי לפי ההגדרה הזו, ולא בכדי היא בוטלה כבר עם כניסתו לתפקיד.

אבל זה לא היה הקשר היחיד לישראל וליהודים שנמצא ברשימה הזאת. ההוראה גם ביטלה את האיסור שהטיל אדמס על התקשרות בין עיריית ניו-יורק לתנועת ה-BDS על כל אופניה. הצו ההוא, שפורסם בדצמבר האחרון, אסר על הסוכנויות השונות של העיר לקבל החלטות בעניין מימון, השקעה או העסקת קבלני-משנה המבוססות על מדיניות של חרם על מדינת ישראל. לכן, שוב, קל להבין מדוע ממדאני – שתומך ב-BDS מזה שנים רבות ואף הבטיח לקחת בחשבון שיקולים כאלו בדיוק בתור ראש העיר – פעל לבטל את האמצעי הזה בהקדם.

אולם ייתכן שהמעשה הקשה ביותר של ממדאני בהקשר הזה היה ביטול הוראתו של אדמס למשטרת ניו-יורק לפתח פרוטוקולים שמטרתם הגנה על בתי תפילה – ובמיוחד בתי כנסת – מפני הפגנות אלימות ומשבשות. ההוראה הזאת פורסמה לאחר שהפגנות אנטי-ישראליות כוונו נגד בתי כנסת וקהילות יהודיות ברחבי ניו-יורק, כולל מהומות שפרצו מול בתי כנסת בזמני תפילה. ביטול ההוראה נעשה בשם השוויון לכאורה, אולם אי אפשר להתעלם מהמשקל הסימבולי של המהלך.

ממדאני אמנם משמר בינתיים את המשרד למאבק באנטישמיות של העירייה, אולם כעת כשנזנחה הגדרת ה-IHRA לאנטישמיות והגנות על יהודים נעלמות, נשאלת השאלה נגד איזו אנטישמיות בדיוק העיר רוצה להיאבק, וכיצד ייראה מאבק כזה.

הפמליה העירונית

למינויים ישנו קשר ישיר למדיניות, וגם כאן החלטות האיוש של ממדאני מצביעות על כוונתו ליישם את הבטחותיו במהלך הקמפיין ומעוררות חשש בקרב יהודי העיר והאומה.

עוד לפני שנכנס לתפקידו, צוות המעבר של ממדאני עורר חשש רב. דו"ח מפורט שפרסמה הליגה נגד השמצה – לא גוף ימין כלל – חשף שליותר מ-20 אחוז מאנשי הצוות של ממדאני ישנם קשרים ישירים לארגונים אנטי-ציוניים מיליטנטיים, שחלקם תקפו בתי כנסת, שיבחו את חמאס ואלימות נגד יהודים, ומוגדרים כארגוני טרור ממש. כמה מהם אף השמיעו אמירות עם ניחוח אנטישמי קלאסי, כולל הטענה שציונים "גרועים יותר מהנאצים", או ש"הציונים מעולם לא היו יהודים". לפחות ארבעה מהם חברים ב"אומת האסלאם", הארגון האנטישמי של לואיס פרחאן.

ממדאני לא מצמץ כשפורסמו הקשרים הללו. הוא כינה אותם מתקפות פוליטיות וטען שהליגה נגד השמצה אינה מבדילה בין ביקורת על ישראל ושנאת יהודים. אולם בהתחשב באמירות המדוברות ובעמדותיהם של אנשי הצוות, השאלה היכן עובר הגבול כנראה צריכה הייתה להיות מופנית בחזרה אל ממדאני בעצמו.

לדיווחים כן הייתה השפעה מסוימת. לפני כשבועיים, למשל, מנהלת המינויים החדשה של ממדאני, קתרין דה קוסתה, נאלצה להתפטר לאחר שנחשפו ציוצים אנטישמיים ישנים שלה שבהם בין היתר האשימה "יהודים תאבי-בצע" בשליטה בוול-סטריט, ואף התייחסה לישראל בקונספירטיביות. אולם גם אז, היא התפטרה רק לאחר שהופעל לחץ תקשורתי עצום על ממדאני, שכינה את הדברים "לא מקובלים" אך לא טרח להסביר כיצד מועמדת עם דעות כאלו קיבלה את התפקיד מלכתחילה.

תגובה קהילתית מפולגת

עד כה תגובת הקהילה היהודית לממדאני לא הייתה מאוחדת כלל. ישנם מי שמעבירים עליו ביקורת חריפה, אחרים תומכי בו, יש מי שדורשים דיאלוג או סבלות ואחרים מעדיפים לא להתבטא כלל.

ארגונים גדולים במיינסטרים היהודי-אמריקני כמו UJA וה-OU פרסמו הצהרה משותפת לאחר השבעתו של בממדאני שבו הביעו "חשש" מביטול הגדרת ה-IHRA לאנטישמיות והסרת האיסור על פעילות BDS, אך גם שיבחו את שימור המשרד למאבק באנטישמיות. זה היה ניסיון פרקטי לשמר איזון ולהימנע מטריקת הדלת על שיתוף פעולה עם הכוח הנכנס לעירייה – הארגונים הביעו מורת רוח, אך גם שימרו תקווה רטורית לשינוי ושיפור היחסים. אולם גינוי מפורש לא היה.

אחרים נקטו בעמדה תקיפה יותר. ויליאם דארוף למשל, מנכ"ל ועידת הנשיאים, הזהיר שהצווים המנהליים הראשונים של ממדאני כבר "פגעו ביכולתה של העיר לזהות אנטישמיות ולהגיב לה כראוי". חברת מועצת העיר הרפובליקני אינה ורניקוב, מהמבקרים החריפים ביותר של ממדאני, האשימה אותו בכך שהוא מאפשר אלימות קיצונית ודחקה בעמיתיה לבטל את החלטותיו על ידי קידום קבלת הגדרת ה-IHRA במדינת ניו-יורק כולה. "אנטישמים תומכי חמאס זכו לעידוד מראש העיר החדש", אמרה בתגובה.

כאמור, היו גם מנהיגים יהודים בולטים שנקטו בגישות שונות. חלקם נכחו בטקס ההשבעה ואף השתתפו בטקס. יהודים פרוגרסיבים רבים בירכו את ממדאני בהשבעתו. אחרים, כמו הרבנים אבי וייס וחיים שטיינמץ, ארגנו מחאה קטנה בקרבת מקום, נופפו בדגלי ישראל ושרו שירים עבריים כהצהרת התנגדות.

אם כן, אף שממדאני רק החל את כהונתו ראש עיריית ניו-יורק הוא כבר משפיע באופן ישיר על הנושאים הבולטים ביותר בקמפיין שלו – וביניהם חשוב במיוחד לישראלים הסרת ההגנות מיהודים בניו-יורק. נותר רק לראות מה הוא יעשה מעבר לשבוע הראשון.