מהפכת הבינה המלאכותית מבטיחה לחתוך בחצי את כמות הפסולת

רעיון המחזור נשמע נהדר, אבל בפועל הוא מתסכל וקשה לביצוע: משימה מלוכלכת שמסתמכת על עבודה ידנית כדי למיין פלסטיק מזכוכית, להפריד נייר רטוב מירקות רקובים, ולאתר פריטים מסוכנים לפני שיגיעו למטמנות שמתמלאות במהירות. כעת הבינה המלאכותית נכנסת לתמונה ומבטיחה לסייע במלאכה - מה שעשוי להיות הטלטלה הגדולה ביותר בתעשיית הזבל זה עשרות שנים.

"עבדתי כל הקריירה שלי על העלאת שיעורי המחזור, ודבר לא הצליח ליצור שינוי. לרוב אנשים פשוט עצלנים", אמר דניס בגלי, שמנהל את איסוף האשפה בשמונה ערים ומחוזות ברחבי מדינת וירג'יניה. "הבינה המלאכותית הורידה מהם את האחריות. אנחנו יכולים לעשות את זה בעזרת בינה מלאכותית ורובוטיקה, ולהגדיל את כמות החומרים שאפשר למחזר", אמר בגלי לרויטרס.

רשות השירות הציבורי הדרום־מזרחית, שבגלי עומד בראשה, מטפלת בעשרות אלפי טונות של פסולת בשנה, שורפת את האשפה של יותר ממיליון תושבים בווירג'יניה, ולאחר מכן מעבירה את האפר למטמנה. אבל המטמנה האזורית נמצאת במרחק של עשורים אחדים מלהגיע לקיבולת מלאה, ולדברי בגלי, "בתעשייה שלי זה מעבר לפינה". עכשיו יש לו פתרון, שמעורר עניין רב בממשלי המדינות השונות ברחבי ארה"ב: מערכת מיון המבוססת על בינה מלאכותית, שצפויה לחתוך בחצי את כמות הפסולת שמגיעה למטמנות.

בשנתיים האחרונות שיעור המחזור כמעט שילש את עצמו במסגרת הפיילוט: מ־6.8 אחוזים - שיעור שלטענת בגלי לא גדל במשך שנים - ל־20 אחוזים. המיזם צפוי להתחיל לפעול בתחילת השנה הבאה בעקבות הסכם שנחתם בנובמבר בין החברה של בגלי לבין חברת בת של AMP, שתבנה ותפעיל את המערכת. בגלי אומר כי המפעל, שיוקם בעיר פורטסמות' שבווירג'יניה, יהיה הגדול מסוגו בארה"ב, ויהיה חלוץ בתחום. "זה עניין גדול. זה יתפוס בכל רחבי המדינה", הוא חוזה.

המחזור המודרני בארה"ב החל בשנות ה־60, על רקע התחזקות התנועה הסביבתית, אבל בשנים האחרונות כמעט לא נרשמו בו התייעלויות משמעותיות. טים סטיוארט, מנכ"ל AMP, אמר שעם המערכת החדשה תושבים יוכלו לזרוק את כל האשפה, כולל המוצרים למחזור - ואפילו את הפסולת האורגנית - לפח גדול ובודד, והאשפה תתמיין לאחר מכן. הוא הוסיף שהמערכת תוכל לשלוף מהתערובת עוד כ־15 עד 20 אחוזים נוספים ממוצרי הפלסטיק, וכ־40 אחוזים נוספים מהחומרים האורגניים - והכול באמצעות מערכת שלומדת ומשתפרת עם הזמן.

"מהפכה" בעולם הפסולת

המערכת לא רק עשויה להוזיל עלויות לרשויות המקומיות, אלא גם לייצר הכנסות חדשות ממכירת חומרים שאפשר למחזר - ואף להפוך את המחזור לזמין באזורים כפריים שלא מאפשרים אותו כיום. "התעשייה ניסתה לעשות זאת במשך שנים, אבל הטכנולוגיה פשוט לא הייתה שם. זה היה יקר, מלוכלך ומלא עבודת כפיים", אמר סטיוארט. "הבינה המלאכותית מאפשרת לנו להיות יעילים מאוד ולשלוף פסולת למחזור ופסולת אורגנית, שכיום מוצאות את דרכן למטמנות. זו הזדמנות אדירה".

הבינה המלאכותית משנה את חוקי המשחק, אומרת קריסטין אולדנדורף, מנהלת מדיניות ציבורית באיגוד הפסולת המוצקה של צפון אמריקה. לדבריה, המהפכה אינה רק במיון - אלא בשיווק, בכוח האדם ובניהול התשתיות כולן. יש כבר דוגמאות מהשטח. העיר סנטרוויל שבאוהיו בוחנת מצלמות המבוססות על בינה מלאכותית, שמותקנות על משאיות האיסוף. המצלמות סורקות בזמן אמת את התכולה, מאתרות "זיהומים" - חומרים שלא מתאימים למחזור - ושולחות התראות "חינוכיות" לתושבים שטעו.

"לעיר עולה יותר למחזר אם יש לנו אחוז גבוה יותר של זיהום. אלה דברים שמרכז המיון צריך לזרוק - לשלם כדי להיפטר מהם ולהעביר אותם במשאית", אמר פאט טרנבול, מנהל העבודות הציבוריות של סנטרוויל.

העיר ניסתה להשפיע על התודעה הציבורית בנושא מחזור, אך גילתה שהמאמצים - למרות היותם יעילים - לוו בעבודה רבה. המצלמות המותקנות על משאיות, שהעיר בודקת כעת כפיילוט, מבטיחות תוצאות קלות ומשמעותיות יותר, אמר טרנבול. "חשוב לנו להעלות את שיעור המחזור משתי סיבות", אמר טרנבול. "הראשונה היא לעשות את הדבר הנכון ביחס לסביבה, והשנייה היא לחסוך כסף".

החוקר דיוויד פארק, עמית אורח במכון SNF Agora שבאוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבולטימור, אומר כי בינה מלאכותית עשויה גם לסייע בפתרון בעיות פסולת מודרניות יותר, כמו פסולת אלקטרונית, שיכולה לסכן בני אדם אם מטפלים בה בצורה שגויה. כל אמריקני מייצר בממוצע 21 קילוגרם של פסולת אלקטרונית בשנה, לפי עמותת הגנת הסביבה Environment America.

הפסולת האלקטרונית החדשה מורכבת גם מסוללות ליתיום־יון, אשר משמשות בין היתר להנעת קורקינטים ואופניים חשמליים, ויכולות להתפוצץ אם הן נמעכות במתקן עיבוד פסולת. בינה מלאכותית יכולה לזהות את אורך חיי המדף של סוג מסוים של סוללה, לסייע לעובדי הפסולת לזהות סכנות אפשריות, ואפילו להציע הוראות פינוי בטוחות ויעילות, אמר פארק.

מרכיבים מהחומרים הניתנים למחזור עשויים גם הם להיות בעלי ערך רב, הוא אמר, כשהוא מציע מודל של "חכירת כרייה עירונית" כדי להפיק יותר ערך מהזבל. "רק 20 עד 30 אחוזים מחומרים האלו בארה"ב ממוחזרים, כך שהשאר מגיע למזבלות או למתקני שרפה – וזו הזדמנות שהוחמצה", אמר פארק, "חומרי הגלם שאולי נצטרך כדי לבנות את העתיד שלנו נמצאים בזבל שלנו".