אם נדרשה הוכחה נוספת לריקבון המוסרי של חלק ממוסדות האקדמיה במערב, היא ניתנה לאחרונה כאשר אילום טטי־טמלקו עדכן את חשבון הלינקדאין שלו בעבודתו החדשה: עוזר הוראה בהרווארד. לכאורה אין שום בעיה במינויו של טטי־טמלקו לתפקיד הזוטר יחסית, אך האמת היא שהעסקתו היא לא פחות משערורייה.
במהלך ההפגנות נגד ישראל באוניברסיטה במהלך מלחמת חרבות ברזל, הסטודנט דאז טטי־טמלקו תקף סטודנט ישראלי בבוטות כזאת שהוא הועמד לדין בבית משפט פלילי. בית המשפט סבר גם הוא שטטי־טמלקו אשם בתקיפה חמורה, וחייב אותו בשמונים שעות שירות לקהילה ובהשתתפות בסדנה לניהול כעסים.
בניגוד לבית המשפט, האוניברסיטה לא הגיבה בחומרה: היא לא סילקה את הסטודנט הסורר, אלא רק הדיחה אותו מתפקידו כאחראי על סטודנטים בשנה א׳. יתרה מכך, היא אפילו לא שיתפה פעולה עם החקירה בעניינו. עכשיו, כשעבר קצת זמן, החליטו בהרווארד להעסיק אותו בתפקיד שבו יוכל להשפיע על תוכן הלימוד.
הכי מעניין
אילום טטי־טמלקו לא היה לבד בעת שתקף את הסטודנט הישראלי. חברו איברהים ברמל, שהיה איתו שם ועמד גם הוא בפני משפט פלילי, זכה לפרס מאוניברסיטת הרווארד בדמות מלגה בגובה 65 אלף דולרים שתשמש אותו לעבודה ״לתועלת הציבור״ בגוף ממשלתי או בארגון חברה אזרחית. באופן לא מפתיע, הוא בחר להצטרף למועצה ליחסים אמריקניים־אסלאמיים (CAIR), גוף אנטי־ישראלי קיצוני שהואשם באנטישמיות ובקשרים לארגוני טרור.
אוניברסיטת הרווארד | צילום: AP
אגב, נשיא הרווארד אלן גרבר, בהודעות פרטיות שדלפו, האשים את הסטודנט הישראלי שהותקף בכך ש״אומנם פעל במסגרת החוק, אבל צילם את המחאה בצורה פרובוקטיבית״.
התמיכה האקדמית בטטי־טמלקו ובברמל מפרה לכאורה את ההסכם בין הנשיא דונלד טראמפ לאוניברסיטת הרווארד, שקבע שכדי לקבל בחזרה את הכספים הפדרליים שהוקצו לה עליה לטפל באופן יסודי באנטישמיות ולגרש סטודנטים שהיו מעורבים בתקיפת סטודנטים יהודים ופרו־ישראלים במחאות שהתקיימו בה במהלך המלחמה. ממשל טראמפ יעמוד עכשיו בפני דילמה: ברור שיש להעניש את הרווארד, אך טטי־טמלקו כבר אינו סטודנט, ואולי לכן אי אפשר לעשות זאת מבחינה חוקית.
התנהלות האוניברסיטה פסולה לא רק חוקית והסכמית, אלא גם מוסרית. מדוע אוניברסיטה יוקרתית בארה"ב מעוניינת להעסיק אדם שתקף סטודנט אחר שלה? האם היא לא שואפת להעסיק את המוחות הטובים ביותר ואת האנשים המוסריים ביותר? איזו דוגמה ישמש המקרה הזה לסטודנטים אחרים במוסד? שאם רק יתנהגו בבריונות, גם הם יקבלו משרה נחשקת?
יותר מכול, המקרה הזה מעיד על היעדר המנהיגות המשווע של ראשי האקדמיה במערב בשעת המחאות נגד ישראל. נשיאי אוניברסיטאות בסדר גודל כזה הם לא רק אקדמאים או מנהלנים, אלא מנהיגים החולשים על מיליוני דולרים, אלפי סטודנטים ונדל״ן בעל ערך רב. הם מחזיקים באחריות לחינוך דור העתיד של העולם, ובמקרה של הרווארד - של מנהיגיו העתידיים.
התנהגותם של נשיאי אוניברסיטאות שנאלמו דום מול המחאות האלימות היא תעודת עניות. היה מצופה ממנהיגים בסדר גודל כזה לא לנהוג כמנהלנים זוטרים המכווינים את תנועת המפגינים, אלא היה עליהם לצאת באמירה ערכית שקובעת חד־משמעית שאלימות ותקיפה הן התנהגויות לא מקובלות הגוררות עונש חמור, ובוודאי לא פרס. חשוב מכך, הם היו צריכים להגיד בפומבי שהביקורת על ישראל מקובלת, אבל שלילת זכותה להתקיים אינה מתקבלת על הדעת והיא עמדה שאין לה מקום בין כותלי האוניברסיטה ובכלל.
נשיאי האוניברסיטאות במערב רופסים וחסרי מנהיגות וערכים. על ישראל ועל הקהילה היהודית לחשוף את צביעותם מעל כל במה אפשרית, כדי שידע העולם שמי שמתיימרים להיות נושאי לפיד המוסר העולמי רקובים מבפנים. התנהגות כזו הורסת כל חלקה טובה בתוך האוניברסיטה, תבריח ממנה סטודנטים יהודים ופרו־ישראלים מבריקים, ובסופו של דבר דינה להרעיל גם את החברה הכללית.
אופיר דיין היא בעלת תואר ראשון ושני ביחסים בינלאומיים ובמדיניות ביטחון מאוניברסיטת קולומביה