בין הודו לירושלים: ראש הממשלה חנך את המקדש

בזמן המרד הגדול בהודו בשנת 1857, כדי למנוע התנגשויות, חילקו הבריטים את מקדש ראם באיודיה במדינת אוטאר־פראדש בין הינדים למוסלמים. ב־2019 הכריע בית המשפט העליון בהודו במחלוקת והעניק את השטח ל"קבוצות המקדש" - ועכשיו הונף בראש המקדש דגל הזעפרן ההינדי

ביום שלישי הושלמה בניית המקדש לאליל־המלך ראם באיודיה והונף עליו דגל הזעפרן בהשתתפות ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי. ישעיה רוזנמן, מנהל ערוץ הטוויטר "בהרט: הודו מבפנים", מסביר שבעיני ההינדים האליל ראם מבטא את התגלמות המלך האידיאלי: "לכן מודי דוחף את עצמו לשם, עידן 'מלכות ראם' הוא העידן שהוא רוצה להביא, 'לחדש ימיהם כקדם'".

מקדש ראם באיודיה, במדינת אוטאר־פראדש בצפון הודו, הוא בהרבה מובנים גרסה הודית של הר הבית. ב־2019 הכריע בית המשפט העליון בהודו במחלוקת שקורעת את מדינת הענק כבר מאות שנים. הערכאה המשפטית החליטה שבאיודיה, בשטח שבין 1528 לשנת 1992 שכן עליו מסגד באברי, ייבנה מקדש. פסק הדין שהשתרע על פני 1,182 עמודים העניק את הבעלות על שטח המריבה כולו ל"קבוצות המקדש" ההינדיות. כן, גם בהודו הן מכונות כך.

ב־1992 פשטו מאות אלפי הינדים זועמים על האתר והחריבו את המסגד שבו, מה שהוביל לפריצת גל אלימות מחריד בין מוסלמים להינדים, שהציב בצל את העימות המקומי שלנו והותיר אחריו אלפים רבים של הרוגים בכל רחבי הודו. הסיבה לזעם ההינדי הייתה טענת המאמינים שבמאה ה־16 הרס באבור, השליט האסלאמי כובש הודו, את המקדש העתיק של האליל ראם ששכן עד אז על הקרקע הזו באיודיה, ואנשיו בנו במקומו את מסגד באברי. זה ניצב על עומדו במשך 464 שנים, וסימל מבחינת ההינדים מציאות של השפלה מתמשכת ואובדן ריבונות, משהו מעין התחושה של יהודים לא מעטים לאורך השנים ביחס לנוכחות האסלאמית בהר הבית. אלא שההינדים – בניגוד ליהודים – לא נקטו גישה סבילה. בהודו שני הצדדים לא נמנעו ועדיין אינם נמנעים ממעשי טבח הדדיים על רקע המחלוקות סביב מקומות קדושים.

ההינדים מאמינים שבדיוק שם, במקום המקדש, נולד ראם - מהאלילים האהודים ביותר בהינדואיזם. המסורת המקומית גורסת שהוא היה בעבר לא פחות ממלך איודיה, ולמעשה שלט ממנה על רוב שטחה של הודו, ובהמשך הוכתר רשמית לאל. בעומק המיתולוגיה, ראם הוא אחד מעשרת גלגוליו של וישנו ומשלושת האלילים הראשיים של הודו, ומשמעות שמו היא "הנוכח בכול".

בזמן המרד הגדול בהודו בשנת 1857, כדי למנוע התנגשויות בין הינדים למוסלמים בשטח המחלוקת, חילקו הבריטים את המתחם. המוסלמים התפללו בתוך המבנה, ואילו ברחבה הגדולה בחוץ התאפשר פולחן הינדי. זה לא סיפק את מאמיני ראם. כבר ב־1885 פנו ההינדים לבית המשפט כדי לבנות מחדש את המקדש במקום המסגד, ומאז ועד 2019 נשפך ים של מלל בבתי המשפט על אתר המריבה הזה, ללא הכרעה. בחורף 1949 עשו ההינדים מעשה והציבו פסלי אלילים בתוך חלל המסגד, צעד שהביא את המוסלמים להדיר משם את רגליהם. ב־1992 הוחרב המסגד כליל, כאמור. כוחות הביטחון ההודים, אגב, עמדו מהצד ולא מנעו את ההרס. בית המשפט המקומי ביקר בחריפות את הרס המסגד ב־1992 וכינה זאת בביטוי המוכר ממחוזותינו "הפרת הסטטוס־קוו", אבל עד היום לא נענש איש מהורסי המסגד, ובהם כמה מבכירי מפלגת העם השלטת כיום בהודו. ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי הבטיח עוד בבחירות 2014, לפני עלייתו לשלטון, לבנות מחדש את המקדש.

באקלים הרוחני של הודו מרובת האלילים אין מוקד קדושה יחיד כפי שיש ליהודים, ובכל זאת הודים לא מעטים רואים באיודיה עיר הקודש, המקבילה במשמעותה לחשיבות שמייחסים יהודים לירושלים. הודים רבים בהחלט עורכים את ההיקש הלוגי הזה, ובכל פעם שירושלים עולה לכותרות תומכים ללא פשרות בצד היהודי בסיפור.