במעוז מפלגת הימין בגרמניה: הרנסנס של היידיש

פריחה מחודשת לשפה היידיש ולמסורת התרבותית שלה צוברת תאוצה דווקא בגרמניה – המקום שבו ביקש משטר הנאצים להשמיד את הקהילות היהודיות שדיברו בה.

אלפי אנשים הגיעו לעיר ויימאר לפסטיבל שחגג את המסורת הלשונית, עם סדנאות, מופעי קברט ואפילו אקרובטיקה אווירית עוצרת נשימה. המוזיקה נעה בין הופעות כליזמר מסורתיות בכינור ובאקורדיון, המזכירות את מרכז אירופה של פעם, לבין מופעים עכשוויים יותר – כולל רוק פסיכדלי ביידיש. יידיש, שפתם של יהודי אשכנז ברחבי אירופה לפני השואה, מוכרת כיום לדוברי אנגלית בעיקר דרך מילים כמו "שלֶפּ", "קלוץ" ו"חוצפה".

בעשור האחרון הפכה ויימאר למוקד התמיכה המרכזי במפלגת הימין "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD), המתנגדת להגירה. אולם הפסטיבל, שמשך אמנים ומבקרים מארצות הברית, אוקראינה ואוסטרליה, הסתיים בקריאתו של המנהל האמנותי, אלן ברן, לשמור על "חברה מגוונת" המחברת בין עמים ותרבויות ברחבי העולם.

בהופעה שנערכה בכיכר השוק של ויימאר הזכיר ברן לקהל כי "אנחנו עומדים על כיכר שבה הפשיזם פעם נחגג". "והנה אנחנו כאן – והם, בינתיים, לא כאן!", אמר, וזכה למחיאות כפיים סוערות. לאחר שירה בציבור ביידיש, אמרה יאני וגנר, מורה בת 55, כי המפגש הקהילתי היה "מזון לנשמה". אחרים הצטרפו לריקודי עם במעגל.

אובדן והיטמעות

לפני מלחמת העולם השנייה דיברו יידיש יותר מ־10 מיליון בני אדם ברחבי העולם. רבים נספו בשואה, אך גם לאחריה נותרה היידיש השפה המרכזית בקרב יהודי העולם. במחצית השנייה של המאה ה־20 הלכה מספר הדוברים ופחת, בין היתר בשל תהליכי היטמעות של האוכלוסייה האשכנזית – בכפייה או מרצון – בברית המועצות, בארצות הברית ובישראל.

כיום מעריכים כי בין חצי מיליון למיליון בני אדם מדברים יידיש בחיי היומיום, בעיקר בקהילות חרדיות. ארגון אונסק"ו מגדיר את היידיש "שפה בסכנת הכחדה" בגרמניה ובאירופה כולה – מבריטניה ועד רוסיה, מסקנדינביה ועד איטליה, וגם בישראל.

רבים מהלומדים כיום את השפה עושים זאת מתוך קשר משפחתי או סקרנות תרבותית, אך לא רק. כמה ממילות היידיש – כמו "קלוץ" (גמלוני), "שלֶפּ" (לסחוב משהו כבד) ו"חוצפה" – חדרו לשפה האנגלית ומשמשות גם בהומור.

היידיש צמחה לפני כאלף שנה מהגרמנית של ימי הביניים, והשפות עדיין חולקות אוצר מילים רחב. "גם היום, למי שגרמנית היא שפת האם שלו, קל יחסית להבין יידיש", אמרה סבינה ליוי, בת 66, משתתפת בפסטיבל.

"הסכנה שבנוסטלגיה"

ברלין הייתה בתחילת המאה ה־20 מרכז שוקק של סופרים ואמנים יידישאים, סיפר המשורר והאקטיביסט ג׳ייק שניידר. "זה היה המקום להיות בו – אם רצית לראות ולהיראות", אמר שניידר, הפועל כיום בסצנה התרבותית היידישאית בעיר.

כיום, ברלין שוב נחשבת לאחד המרכזים החשובים של התרבות היידישאית החילונית, עם סצנת אמנות חיה ואנרגיה אנרכיסטית המזינה תערוכות פופ־אפ, ערבי מיקרופון פתוח ומסיבות ריקודים ביידיש. לדבריו, הוא וחבריו מודעים ל"סכנה שבהיסחפות בזרם של נוסטלגיה וגעגועים", ולכן משתמשים בשפה כדרך לעסוק בזהות ובפוליטיקה יהודית עכשווית.