כמעט עם הכרזתו של הנשיא דונלד טראמפ על סיום המלחמה בעזה צצו ברשתות החברתיות פוסטים של עזתים שכותרתם ״שרדתי את השואה״, בצירוף תמונה. אינני רופאה, ולכן לא אנתח לעומק את מצבם הרפואי של כל אחד מהמצולמים. רק אציין ששורדי השואה האמיתיים, היהודים שנרדפו ונטבחו בידי הנאצים ועוזריהם, לא התהדרו בחליפות חדשות ובנעליים ממותגות בתום השואה. בטח לא היה כתוב מתחת לתמונות שלהם שהן הועלו מהאייפון שלהם, שהדגם החדש ביותר שלו כבר זמין בעזה.

הפוסטים הללו מטרידים מכמה טעמים. ראשית, הם מפחיתים ממשמעותה של השואה שהייתה באמת – שואת היהודים. לפי הפוסטים האלה, השואה היא לא אירוע ייחודי בתולדות העולם, שנטבחו בו 6 מיליון יהודים רק בשל זהותם, אלא עוד אירוע אחד מרבים. גם בהסתמכות על הנתונים של "משרד הבריאות" של חמאס, בעזה נהרגו במלחמת חרבות ברזל כאחוז ממספר היהודים שנרצחו בשואה.

בנוסף, צריך לתת את הדעת על הדבר החשוב ביותר - קורבנות השואה היו אזרחים ואזרחיות רגילים במדינותיהם, והנאצים ביקשו להשמיד אותם על לא עוול בכפם. מנגד, מלחמת חרבות ברזל פרצה משום שהנהגת העזתים בחרה לצאת למבצע השמדת עם בישראל בבוקר 7 באוקטובר 2023.

אם מלחמת חרבות ברזל ראויה להיקרא שואה - והיא לא - האם לא ראוי לכנות כך גם את מלחמת האזרחים בסוריה, שנהרגו בה פי עשרה אנשים מאשר בעזה? ומה עם המלחמה בתימן, שנהרגו בה פי חמישה אנשים מבעזה? אסור לזלזל בחיי אזרחים שנהרגו בלחימה או מתו בגלל תוצאותיה, אבל הכינוי "שואה" מזלזל בחייהם של 6 מיליון היהודים שעברו שואה אמיתית – ולא מלחמה, אכזרית וקשה ככל שתהיה.

הפוסטים הללו לא נכתבים בחלל ריק, והם לא טרנד שעזתי אחד התחיל והאחרים העתיקו. הם חלק מתנועה רעיונית מבוססת ששמה ״היפוך השואה״. משמעות הדבר היא שבמקום שהיהודים ייחשבו לקורבנות השואה, הם מחולליה. כך מדינת ישראל ממותגת, פוסט אחר פוסט וכתבה אחר כתבה, בתור גרמניה הנאצית החדשה. האידיאולוגיה הזאת אינה חדשה, היא בת עשרות שנים. היא החלה לנבוט במקומות מסוימים זמן קצר אחרי סיומה של השואה, אך כעת היא זוכה לעדנה מחודשת בבתי הגידול של הקיצונים האנטי־ישראליים בארצות ערב ובמערב.

השימוש במינוחי השואה כדי לתאר את מעשיה של ישראל לא נועד רק כדי להוציא דיבתה של ישראל רעה, שכן זה יהיה יעד קטן מדי. המטרה האמיתית היא שלקהל היעד של הפוסטים, הפרסומים והשלטים בהפגנות ייפול האסימון: יש רק פתרון אחד בלתי נמנע, שהרי עם הנאצים לא ראוי לשבת למשא ומתן, עם הנאצים לא מתמקחים או מראים חולשה. אם ישראל היא גרמניה הנאצית, הפתרון ההגיוני היחיד הוא ההשמדה המוחלטת של מדינת ישראל, לא פסיק אחד פחות.

רוב הישראלים בוודאי קראו את שתי הפסקאות האחרונות וחשבו שזהו טירוף טהור ואי היגיון מוחלט שלעולם לא יקנה אחיזה אמיתית במוחם ובליבם של בני אדם נאורים ומתקדמים. לצערי הרב, הם טועים. בתמונות מהמחאות נגד ישראל באוניברסיטת קולומביה בניו־יורק בשנה שעברה נראים שלטים גדולים הנושאים את הכיתוב ״ישראל היא גרמניה הנאצית״, לצד אינספור מדבקות, שלטים ופוסטרים שבהם מגן דוד בדגל ישראל מוחלף בצלב קרס כחול. במרכז העיר הליברלית והמתקדמת, אחת הערים החשובות בעולם, זהו כבר לא רעיון שוליים כפי שהיה עד לפני כמה שנים. כך גם במקומות רבים נוספים.

דווקא מכיוון שהרעיון הזה של היפוך השואה נראה לישראלים הזוי ומנותק מהמציאות, רובנו נוטים לזלזל בו. אנו רואים ציוץ או סטורי של עזתי שכותב שהוא ניצול שואה בעודו לבוש במיטב המחלצות, צוחקים לעצמנו וממשיכים הלאה, אבל אסור לנו להתעלם מהתופעה.

הפוסטים הללו הם נרמול של תיאוריה מסוכנת מאוד, שאסור לנו להפחית מחשיבותה ומיכולת ההשפעה שלה על מי שאינם מבינים את הסכסוך, את ההיסטוריה ואת העובדות, ומסתמכים על מידע מסולף וחלקי. עלינו לחשוף את התופעה הזו ולקרוא לה בשמה: הכחשת שואה.