מהאנדים ועד הרי ההימלאיה, גל חדש של מחאות פורץ ברחבי העולם, מונע על ידי תסכול בין-דורי כלפי ממשלות וזעם גובר בקרב צעירים. השבוע, נשיא מדגסקר, אנדרי רג'ואלינה, נאלץ לעזוב את השלטון ואף לצאת מן המדינה, בעקבות מרד צבאי - שיאם של שבועות של הפגנות, בהובלת צעירים שכינו את עצמם "דור Z מדגסקר".
הזעם כלפי הממסד הפוליטי באי שבאוקיינוס ההודי משקף מגמות דומות במדינות נוספות: נפאל, הפיליפינים, אינדונזיה, קניה, פרו ומרוקו. בכל אחת מהן, המחאות החלו בעקבות עוולות מקומיות, אך שורשיהן נטועים בבעיות מערכתיות: פערים כלכליים הולכים וגדלים, חוסר יציבות כלכלית, שחיתות ושלטון המקדם מקורבים.
המאפיין המשותף לכל המחאות הללו הוא היעדר הנהגה מסודרת, והעובדה שרובן מובל על ידי צעירים המזהים עצמם כ"דור Z" בני ובנות דור שנולד בערך בין השנים 1996 ל־2010, הדור הראשון שגדל כולו בעידן הדיגיטלי.
הכי מעניין
מחאה דור ה־Z במדגסקר | צילום: AP Photo/Sarah Tetaud
מחאה דור ה־Z בפרו | צילום: AP Photo/Martin Mejia
איש ביטחון סוגר את השער השרוף של כלא נאקו בקטמנדו ב-16 בספטמבר 2025. אלפי אסירים פרצו משני תריסר בתי כלא ברחבי מדינת ההימלאיה במהלך המחאות בשבוע שעבר שהפילו את ממשלת נפאל | צילום: AFP
"מה שמחבר בין המחאות שמובלות על ידי צעירים הוא התחושה המשותפת שהמערכות הפוליטיות המסורתיות אינן נותנות מענה לדאגות של הדור הזה - בין אם מדובר בשחיתות, שינויי אקלים או אי שוויון כלכלי. כשערוצים מוסדיים מרגישים חסומים, המחאה הופכת לאמצעי המתבקש", מסביר סם נדל, מנהל Social Change Lab, עמותה בריטית שחוקרת תנועות מחאה.
למרות ההבדלים בדרישות, מרבית המחאות פרצו עקב אכיפה ממשלתית יתרה או הזנחה. רבות מהן נתקלו בתגובה אלימה מצד כוחות הביטחון. במרוקו, קולקטיב חסר הנהגה בשם "דור Z 212" (על שם קידומת הטלפון של המדינה) יוצא לרחובות בדרישה לשיפור השירותים הציבוריים ולהשקעה נרחבת יותר בבריאות ובחינוך.
בפרו, מחאה על חוק פנסיה הפכה לגל מחאה רחב יותר, שכלל דרישות להתמודדות עם אי ביטחון אישי ושחיתות ממשלתית שיטתית. באינדונזיה, פרצו הפגנות אלימות סביב ההטבות שניתנו לחברי פרלמנט ויוקר המחיה, והובילו להחלפת שרים בכירים בתחומי הכלכלה והביטחון.
עוד כתבות בנושא
התנועה שזכתה לחשיפה הרחבה ביותר תחת התווית "מחאת דור Z" הייתה בנפאל, שם הסתיימה המחאה הקטלנית בהתפטרות ראש הממשלה בספטמבר. המפגינים שם שאבו השראה ממחאות דומות בדרום אסיה, סרי לנקה ב-2022 ובנגלדש ב־2024, אשר הובילו להדחת הממשלות.
במדגסקר, המוחים ציינו את ההשראה שקיבלו מהמאבקים בנפאל ובסרי לנקה. המחאות החלו במחאה על הפסקות מים וחשמל תכופות, אך התרחבו במהירות לדרישות להפלת הנשיא ובכירים נוספים. ביום רביעי, הכריז מנהיג ההפיכה הצבאית כי הוא "נוטל את תפקיד הנשיא".
במדינות רבות הופיע סמל תרבות פופ בולט: דגל שחור ועליו גולגולת מחייכת, חובשת כובע קש - הסמל של סדרת האנימה והמנגה היפנית "One Piece", המספרת על צוות פיראטים הנלחמים בשלטון מושחת. בנפאל, נתלה הדגל על שערי סינגה דורבר, משכן ממשלת נפאל, וגם על משרדי ממשלה - שחלקם אף הועלו באש. הדגל הונף גם בהפגנות באינדונזיה, הפיליפינים, מרוקו ומדגסקר.
מהפכה בנפאל | צילום: Prabin RANABHAT / AFP
מלחמת אחים בנפאל | צילום: EPA/NARENDRA SHRESTHA
מהפכה בנפאל | צילום: EPA/NARENDRA SHRESTHA
מחאות בנפאל | צילום: צילום מסך מיוטיוב
בשבוע שעבר, בכיכר סן מרטין שבבירת פרו, לימה, עמד החשמלאי בן ה־27 דויד טאפור כשהוא נושא את אותו הדגל. "אנחנו נלחמים באותה מלחמה - נגד פקידים מושחתים, שהם במקרה שלנו גם רוצחים", אמר טאפור, כשהוא מזכיר כי ממשלת הנשיאה דינה בולוארטה החזיקה בשלטון מאז דצמבר 2022, למרות מעל 500 הפגנות ולמעלה מ־50 הרוגים מקרב האזרחים.
"במקרה שלי, מדובר בזעם על ניצול הכוח, על השחיתות, על מקרי המוות", המשיך טאפור, בהתייחסו לזינוק במקרי הרצח והסחיטה מאז 2017 - מגמה שהחמירה בעקבות חוקים חדשים שפגעו ביכולת להילחם בפשע. בולוארטה נחקרה במשך חודשים בגין עבירות שוחד ובשל אחריותה לדיכוי הדמים של ההפגנות ב־2022. בשבוע שעבר היא הוחלפה בנשיא הזמני חוסה חרי - אך טאפור טוען שזה לא מספיק.
"הנשיאה היא שותפה של הקונגרס. היא חייבת ללכת", אמר. בעבר, גם תנועות מחאה כמו "אוקיופיי וול סטריט" (2011), "האביב הערבי" (2010-2012), ו"מהפכת המטריות" בהונג קונג (2014), הובלו על ידי צעירים שהשתמשו באינטרנט ובמדיה החברתית. אך מפגיני דור Z לקחו את זה שלב קדימה.
"פלטפורמות דיגיטליות הן כלים רבי־עוצמה לשיתוף מידע וליצירת קשרים, אך התנועות האפקטיביות ביותר משלבות בין גיוס דיגיטלי לארגון פיזי בשטח - בדיוק כפי שראינו במחאות האחרונות", מסביר נדל. ימים ספורים לפני שהחלו המהומות בנפאל, הממשלה הכריזה על חסימת מרבית הרשתות החברתיות, בטענה שלא עמדו בדרישות רישום. צעירים רבים ראו בכך ניסיון השתקה, והחלו לעקוף את החסימה באמצעות רשתות VPN.
בהמשך, הם השתמשו בטיקטוק, אינסטגרם ו־X כדי לחשוף את אורח החיים המפואר של ילדיהם של בכירים בממשל, להבליט את הפערים החברתיים ולפרסם מיקומים של הפגנות מתוכננות. מאוחר יותר, הם אף עשו שימוש בפלטפורמת הגיימינג Discord כדי לדון במועמדים אפשריים למנהיגות הזמנית של המדינה.
"כל תנועה שקמה נגד עוול או שחיתות - מתפשטת דרך המדיה הדיגיטלית. כך זה היה גם בנפאל. המחאות שפרצו שם המשיכו להשפיע דרך הרשת על מדינות אחרות", אומר המפגין יוג'אן רג'בהנדרי. לדבריו, המחאה בנפאל לא רק עוררה את דור Z, אלא גם שכנעה דורות נוספים להצטרף למאבק. "הבנו שאנחנו אזרחים גלובליים. המרחב הדיגיטלי מחבר בינינו, והוא משחק תפקיד מרכזי ומשפיע ברחבי העולם", סיכם.
עוד כתבות בנושא
