גבעה אחר גבעה מתרוקנות מצמחייה בכפר האינדונזי המרוחק לנטונג. באופק, מחפרים סיניים מתקדמים לאיטם ועוקרים סלעים עתירי זהב. באתר סמוך נאספים חומרים כימיים דמויי חלב בתעלות בגודל בריכה אולימפית.
לפי חוקרים אינדונזים, מדובר בפעילות של שותפויות סיניות עשירות בכסף ובקשרים, וכמעט כל הפעילות בלתי חוקית. הסינדיקטים הללו מביאים איתם מפות, ציוד גיאולוגי, מחפרים ומכלי חמצון, פועלים ללא רישוי ובלי פיקוח משטרתי, ומכונים על ידי המקומיים "מאפיית כרייה" השולטת במשאב הרווחי ביותר בכל האזור: זהב.
"אנחנו לא יודעים לאן הם לוקחים את כל הזהב", אומר הרו היירודין, סוחר זהב מקומי בלנטונג. "אנחנו רק יודעים שהוא לא נשאר כאן". תחקיר שביצע הוושינגטון פוסט מראה שסין רוכשת זהב בקצב מסחרר כחלק ממאמץ אסטרטגי להפחית את תלותה בדולר האמריקני, להגן על עצמה מעיצומים פוטנציאליים ולבסס השפעה על המערכת המוניטרית העולמית. המאמץ הזה מזין גל של כרייה בלתי־חוקית ברחבי הדרום הגלובלי וממיט הרס סביבתי נרחב, מאינדונזיה ועד גאנה וגיאנה הצרפתית.
התחקיר מתבסס על תצלומי לוויין, נתוני סחר, מסמכים ציבוריים וראיונות עם חוקרי זהב, אנשי חוק ובכירי ממשל בשלוש יבשות. באינדונזיה, שם התופעה נפוצה במיוחד אך נחקרת מעט, השיג הוושינגטון פוסט מסמכים פנימיים וביקר בכמה "קהילות כרייה" מבודדות שהשתנו בעקבות הפעילות הסינית הענפה.
עובדים סינים באתרים הללו סירבו להתראיין לכתבה, אך מפעילי מיזמי הכרייה באינדונזיה סיפרו על גידול חד בתחום כריית הזהב במדינה. בסרטונים ברשתות החברתיות הסיניות, המתמקדים במשיכת משקיעים חדשים, מדברים הכורים הסינים על גישה "חופשית וקלה" למאגרי הזהב העצומים של המדינה.
בחודש מאי הזהירה סוכנות הסמים והפשע של האו"ם (UNODC) כי ארגוני פשיעה חודרים לשרשראות האספקה של זהב בכל העולם, ומהווים "איום בינלאומי חמור". עם עליית מחירי הזהב בעקבות הדרישה הסינית הגואה, מעל 3,000 דולר לאונקיה, קרטלי סמים, ארגוני טרור ושכירי חרב מעמיקים את מעורבותם בתחום, כך לפי הסוכנות. רוב רובם של הארגונים הללו משתפים פעולה באופן כזה או אחר עם מיזמי הכרייה הסיניים, הנוכחים בכל שלב "מהכרייה עד השוק", ומחזיקים ביכולת הגבוהה ביותר לעבוד באתרים שטרם נכרו כלל, אומרים מומחים לכריית זהב.
רבים מהפעילים בתחום הזהב ממומנים ומופעלים ישירות בידי משקיעים פרטיים מסין, שנראה כי הם פועלים ללא פיקוח משמעותי מצד הרשויות הסיניות ואינם נושאים באחריות למעשיהם, נחשף בתחקיר. מדינות עתירות זהב מאשימות את בייג'ינג בכך שהיא מאפשרת ביזה של מאגרי זהב מעבר לגבולותיה, ובכך תורמת למסחר שמתפתח במהירות, ולדברי האו"ם משפיעה על שורה ארוכה של פעילויות פליליות אחרות.
צילום: הוושינגטון פוסט
בייג'ינג דוחה את ההאשמות. שגריר סין בגאנה, טונג דפה, אמר בחודש יוני שהאשמת סין בהתפשטות הכרייה הבלתי־חוקית היא "עוולה". משרד החוץ הסיני ולשכת המסחר למתכות, מינרלים וכימיקלים לא השיבו לשאילתות מפורטות ששלח הוושינגטון פוסט. השגרירות הסינית בוושינגטון מסרה כי "אינה מודעת" לטענות שהעלו מדינות עתירות זהב בעניין מעורבות של סין, וסירבה להגיב.
לדברי דיוויד סוד, אנליסט מינרלים שכתב דו"חות בעבור ה־OECD, "רשתות סיניות מעורבות באופן עמוק בסחר הבלתי חוקי בזהב. רוב הזהב שנכרה או נרכש בדרכים אחרות מגיע לסין דרך שרשראות אספקה אטומות". לפי גורמים רשמיים וחוקרי התחום, הדבר נעשה לרוב ללא תשלום מיסים או תמלוגים מקומיים.
סוד ומומחים נוספים טוענים שהסינדיקטים הסיניים פועלים באופן שונה מכּורים מסורתיים או מחברות כרייה חוקיות, כולל חברות סיניות רשמיות; אם כורים מסורתיים משתמשים בציוד תעשייתי מינימלי, אם בכלל, הרי שהסינדיקטים מפעילים מחפרים, שוברי סלעים וכלים כבדים בקנה מידה שמזכיר מכרות תעשייתיים. אך בשונה ממכרות תעשייתיים, אומרים מומחים לתחום, הסינדיקטים פועלים בלי כל התחשבות בתקנות סביבה, בריאות או בטיחות, וגורמים להרס חסר תקדים של יערות ונהרות ברחבי העולם. עוד ציינו המומחים כי לצורך הפקת הזהב באתרים, הסינדיקטים הסיניים עוברים משימוש בכספית לציאניד - תהליך יעיל יותר אך גם מסוכן יותר כשהוא נעשה בהיעדר פיקוח.
"המערכת הזאת הפכה למורכבת ומאורגנת הרבה יותר", אמר בראד ברוקס־רובין, בכיר לשעבר במחלקת המדינה האמריקנית שעסק בשרשראות אספקה של מינרלים בממשל ביידן. "מדינות המערב כמעט אינן מבחינות במה שמתרחש לנגד עיניהן".
צילום: הוושינגטון פוסט
ביטוי לכך שהנושא צף רק לאחרונה כאתגר מדיני הוא הכרזה של ממשל טראמפ, לראשונה בחודש מרץ, על הכללת הזהב ברשימת המינרלים החיוניים לארצות הברית, במסגרת צו נשיאותי שנועד "לצמצם את תלותנו במדינות זרות". בשימוע שהתקיים בקונגרס כעבור כמה ימים אמר יו״ר ועדת המשנה לענייני אפריקה בבית הנבחרים, כריס סמית, כי סין ומפעלי הכרייה שלה הם "המרוויחים הגדולים ביותר" מהסחר הבינלאומי הבלתי־חוקי בזהב.
לדברי פעילים וגורמים רשמיים, בייג׳ינג דחתה פניות מצד רגולטורים במדינות עתירות זהב לסייע במאבק בסינדיקטים הסיניים, ונמנעה ממעורבות במהלכים רב־צדדיים לבלימת המסחר בשוק השחור. על פי בדיקה שערך הוושינגטון פוסט בהודעות ממשלה, ברישומי בתי משפט ובדיווחים בתקשורת, רשויות ב־15 מדינות עתירות זהב לפחות, נקטו הליכים נגד אזרחים וחברות סיניות מאז תחילת 2024.
בגאנה, יצואנית הזהב הגדולה באפריקה, אומרים בכירים שסינדיקטים סיניים החריבו שטחים נרחבים במערב המדינה ובדרומה, וכעת הם זולגים גם צפונה. "הממשלה הסינית לא עושה דבר בעניין", אמר חבר הפרלמנט טיאה עבדול־כבירו מהאמה, שכינה את המפלגה הקומוניסטית הסינית "שותפה לפשע". מאות אזרחים סינים נעצרו רק בחודשים האחרונים. גאנה ניסתה להיעזר ברשויות הסיניות אך לשווא, אמר שר הקרקעות והמשאבים הטבעיים, עמנואל ארמה־קופי בואה. כורים שגורשו נכנסים למדינה שוב ושוב, הוסיף. "זה מאמץ קשה מאוד".
גורמים במשרד האנרגיה והמשאבים המינרליים באינדונזיה, יצרנית הזהב הגדולה ביותר באסיה אחרי סין, אומרים כי הם מקבלים כמעט בכל יום דיווחים על מכרות בלתי־חוקיים ברחבי הארכיפלג העצום. הגדולים שבהם קשורים לאזרחים סינים, כך עולה מחקירות ראשוניות. באחד המקרים המתוקשרים אשתקד ביקשו הרשויות האינדונזיות מהשגרירות הסינית לסייע בזיהוי אזרחיה ולהשתתף בחקירה. "הם לא שיתפו פעולה", אמר בכיר אינדונזי. החשודים הסינים נמלטו מהמדינה, הוסיף.
בגיאנה הצרפתית, מחוז צרפתי בדרום אמריקה, משקיעים סינים הם "שרשרת לוגיסטית חיונית" בסחר הבלתי־חוקי בזהב, שהצבא הצרפתי מוציא עשרות מיליוני דולרים בשנה כדי להיאבק בו. "מעורבות השחקנים הסינים היא חלק מהקשר עולמי של השתלטות על משאבים וניצול טורפני, המעודדים או מתאפשרים על ידי ממשלת סין", קבעה קרן המחקר האסטרטגי (FRS), מכון מחקר ביטחוני הנתמך בחלקו בידי ממשלת צרפת.
רכישות לא מדווחות
סין נמנית זה יותר מעשור עם קונות הזהב הגדולות בעולם, לפי נתוני מועצת הזהב העולמית, ארגון־גג מסחרי בתחום. אך לדברי מומחים, לא ברור כמה זהב באמת מצוי בידיה, או מאין הוא מגיע. אולם לדברי חוקרי זהב וכלכלנים, המפלגה הקומוניסטית הסינית מעורבת באופן הדוק ברכישת זהב למדינה, הן באמצעות הבנק העממי של סין, הן דרך סוחרים פרטיים, והן באמצעות מדיניות תעשייתית שמעודדת רכישה קמעונאית וממריצה כריית זהב מעבר לים.
בשנת 2017 אמר סונג שין, נשיא התאחדות הזהב של סין דאז, כי "יוזמת החגורה והדרך" – תוכנית התשתיות הגלובלית של סין בהיקף טריליון דולר – היא "גם דרך זהב". בין 2000 ל־2024 חתמו מלווים בבעלות המדינה הסינית על 85 הסכמי הלוואה לפרויקטים של כרייה ועיבוד זהב ברחבי הדרום הגלובלי, לפי נתונים שסיפק למערכת הוושינגטון פוסט מכון AidData מאוניברסיטת ויליאם ומרי שבווירג'יניה.
"כיום קל יותר לכורים סינים למצוא עבודה מחוץ לסין מאשר בתוכה", אמר דנג שאן־יואה, משקיע סיני בתחום כריית זהב באינדונזיה. לדבריו, רבים מהיוצאים לחו״ל מגיעים ממחוז גואנגשי שבדרום, שלו מסורת כרייה ארוכת שנים. אך אנשי עסקים ממקומות אחרים בסין, בהם מחוז ג׳ג׳יאנג שממנו הוא בא, נכנסים אף הם לתחום. "כולם כורים", אמר דנג.
בעבור המומחים האסטרטגיים של סין, זה עדיין לא מספיק. "עתודות הזהב של סין עדיין אינן מספקות, ויש להגדילן עוד", אמרה ליו פינג, בכירה במפלגה הקומוניסטית במרץ האחרון, במהלך הכינוס השנתי של הגוף המייעץ הפוליטי העליון של סין. "זהב הוא כלי מכריע לביטחון הלאומי של המדינה", אמר ג׳אנג ג׳יגאנג, בכיר אחר במפלגה.
ואולם, אף שמדינות רבות אינן שקופות לחלוטין באשר לאחזקות הזהב שלהן, במקרה הסיני קיימים פערים חריגים במיוחד בין נתוני הרשויות ובין הערכות עצמאיות של איגודים בנקאיים ומסחריים. במסמך מחקרי מספטמבר 2024 קבע בנק גולדמן־זקס כי בחודשים מסוימים היו הערכותיו לגבי רכישות הזהב של הבנק המרכזי הסיני גבוהות עד 60 טון מהנתונים שדיווח הבנק עצמו. בשנת 2024 כולה, אמר אנליסט הזהב יאן ניואנהויס מחברת "מאני מטאלס", רכש הבנק העממי של סין בסתר 570 טון זהב, וכעת יש ברשותו יותר מפי שניים מהכמות שהוא מצהיר עליה.
"היקף הרכישות של סין משנה את שוק הזהב", אמר ניואנהויס לוושינגטון פוסט, "והסיבה לכך היא שהם רואים בזהב חלופה מציאותית לדולר".
הבנק העממי הסיני לא השיב לבקשות לתגובה. ברשות המכס הכללית של סין מסרו כי הם פועלים על פי "האמנות הבינלאומיות" בכל הנוגע לעריכת נתונים ופרסומם. "נתוני הייבוא והייצוא של הזהב בסין פתוחים ושקופים", נמסר.
בהינתן ערכו האסטרטגי של הזהב, אך טבעי שאחזקותיו יישמרו במעמד "סודי", אמר ג׳או צ׳ינג־מינג, מרצה בבית הספר לפיננסים של אוניברסיטת הכלכלה והמסחר הבינלאומי בבייג׳ינג. "שום מדינה אינה חושפת באופן גלוי אם עתודות הזהב שלה מגיעות ממקורות מקומיים או בינלאומיים, או כמה הגיע מכל ערוץ", הוסיף ג׳או.
צילום: הוושינגטון פוסט
הערכות שמרניות קובעות את שוויו של ענף הזהב הבלתי־חוקי ביותר מ־30 מיליארד דולר בשנה, או כ־400 טון. מחקר שפרסם ארגון "סוויס אייד" בשנת 2024 מצא כי היקף הברחת הזהב מאפריקה הוכפל בין 2012 ל־2022.
כרייה לא חוקית בודדת אולי קטנה מזאת החוקית, אך בהיקף מצטבר במדינה אחת, קל וחומר בכמה מדינות, "מדובר בכמות עצומה, פשוט עצומה", אמר פיט צ׳יריקו, סגן מנהל מרכז המדע על שם פלורנס בסקום בשירות הגיאולוגי של ארצות הברית, שמספק הערכות מדעיות לממשל הפדרלי.
לאחר ההתכה, אי אפשר כמעט להבחין בין זהב בלתי חוקי לזהב חוקי, ושניהם בעלי ערך זהה בעיני הקונה הגדולה ביותר בעולם: סין.
"אם יש לך עניין אסטרטגי בזהב, אתה לא רוצה להסתמך רק על מגזר הכרייה התעשייתי", אמר צ׳יריקו. "אתה מנסה לגרוף זהב בכל מקום שבו הוא נמצא".
עונש נמוך מדי
לַאלו אדימיאת, בן 40, נסע ברכבו ליד כפר מגוריו שבמזרח אינדונזיה. כשיצא ממנו אל הרוחות העזות, הוא לכד את מבטם של כמה מקומיים שהציצו ממנהרות מאולתרות. הוא הנהן בקרירות ונפנה הצידה. "לא בטוח להישאר כאן זמן רב", מלמל.
ב־2022 החלו משקיעים סינים להגיע לאי לומבוק, שעה הפלגה מיעד הנופש באלי, סיפר לאלו, פעיל קהילתי. בכפר שלו, סֶקוֹטוֹנג, כרו המקומיים כמויות קטנות של זהב במשך שנים, תוך שהם מטפסים על הגבעות באופנועים ומרוקנים בכלים ידניים עפרות מנוקדות זהב, שאותן מכרו לסוחרים בעמקים.
הרשויות באינדונזיה העלימו עין כל עוד הכרייה נשארה בהיקף קטן, ואף העניקו לתושבים היתרים ל"טמבאנג ראקיאת" – "כרייה עממית". אך כשהגיעו הסינים הם הביאו עימם מחפרים, מגרסות ומשאבות שהדהימו את הכורים המקומיים. הם הקימו מתקני עיבוד בראשי הגבעות, עם ממטרות שהמטירו ציאניד על העפרות – חומר שהמקומיים לא השתמשו בו מעולם. הם הציבו טחנות סיניות ענקיות, שגלגליהן הסתובבו 160 פעם בדקה. בתוך זמן קצר, אמר לאלו, הפיקו הסינים ביום אחד כמויות זהב שלמקומיים נדרשו שנים להגיע אליהן. "הרגשנו מובסים", סיפר.
לאחר שורה של עימותים קטנים, באוגוסט 2024 התפרצה המתיחות. הכפריים העלו באש מעון לעובדים סינים. הרשויות הלאומיות חשפו במקום את אחד ממכרות הזהב הבלתי־חוקיים הגדולים ביותר שהתגלו באינדונזיה, בשטח המקביל ל־184 מגרשי כדורגל, שהניב זהב בשווי מוערך של 5.5 מיליון דולר בחודש.
"לא ציפיתי לזה", אומר דיאן פטריה, בן 58, שבדק את האתר באוקטובר. דיאן, פקיד בעל סגנון דיבור ישיר ושפם נאה, אמר בוועדה לאכיפת שחיתות של אינדונזיה כי צפה ברשתות סיניות בלתי־חוקיות מתפשטות ברחבי המדינה, ומַשחיתות משרדים - מהכפר ועד למשרדי ממשלה לאומיים – במסגרת התרחבות עצומה של ההשקעות הסיניות. בפרובינציות המזרחיות הרחוקות, שעליהן הוא מופקד ושבהן מרוכזות עתודות המינרלים, הפרס הנחשק ביותר היה הזהב. "הם שודדים אותנו", קונן דיאן ממשרדו בג'קרטה, "ובגלוי".
בעשורים קודמים, כשחברות אמריקניות כמו ניומונט שלטו בכריית זהב באינדונזיה, יכלו הרשויות להישען בחלקן על רגולציות אמריקניות ובינלאומיות נגד שחיתות, כמו אמנת ה־OECD נגד שוחד, כדי לרסן את השחיתות המקומית. המצב שונה עם המפעילים הסינים; בעבורם, אמר דיאן, אין כמעט שום מחסום להשתתפות בשחיתות מחוץ לסין.
צילום: הוושינגטון פוסט
אינדונזיה הגבירה את מאמציה לאתר ולהעמיד לדין את הסינדיקטים הבלתי־חוקיים. היא פתחה השנה זרוע אכיפה במשרד המינרלים, והגבירה את המאבק נגד הברחות ציאניד. אך השוחד, אמר דיאן, מביא לכך שגם כאשר רגולטורים סבורים שמצאו ראיות חותכות, ייתכן שהממונים עליהם יימנעו מהעמדה לדין.
הרשויות האינדונזיות דיווחו על מבצעי כרייה בלתי־חוקיים גדולים של רשתות סיניות לפחות בארבעה מחוזות בשנה האחרונה. אף אחד מהם לא הוביל להרשעות. במקרה אחד בקאלימנטן, החלק האינדונזי של האי בורנאו, מצאו הרשויות מכרה באורך של יותר ממייל שהעסיק כ־80 עובדים. אזרחים סינים הובאו למשפט אך זוכו לפתע. ועדת השיפוט האינדונזית קבעה כי ההחלטה הזו לוותה בהפרות אתיות ובשחיתות מצד השופטים.
אחד הנאשמים הסינים שנותר באינדונזיה הועמד בחודש יוני למשפט חוזר ונידון לשלוש שנות מאסר ולקנס של 1.8 מיליון דולר. "עונש נמוך מדי, נמוך מדי", אמרה הארוקי אגוסטינה, מנהלת תחום צמצום פליטות במשרד להגנת הסביבה של אינדונזיה, שגינתה את הנזק האקולוגי בעקבות השימוש בציאניד.
במסמכים פנימיים שהגיעו לידי הוושינגטון פוסט נכתב כי המכרה הבלתי־חוקי בסקוטונג חדר לשמורת יער מוגנת, והופעל בידי שלוש חברות – שתיים מהן בידי אזרחים סינים ואחת בידי אינדונזים – בלי שהיו להן היתרים נדרשים. במסמכים נכתב כי בלומבוק ובאיים סמוכים פועלים עשרות מכרות בלתי־חוקיים נוספים שהממשלה מודעת לקיומם.
החקירה בסקוטונג, שהועברה למשטרה בשנה שעברה, נתקעה. גורם בכיר במשרד האנרגיה והמינרלים אמר שהסיבות לכך לא הוסברו מעולם. המשטרה לא הגיבה לשאילתות ולבקשות לתגובה.
כאשר כתבי הוושינגטון פוסט ביקרו בסקוטונג במאי, סרטי המשטרה שהוצבו במקום בשנה שעברה כבר נעקרו. משאיות עמוסות עפרות זהב שעטו בדרכים, והמכרות נראו פעילים. לאלו נשמע מתוסכל כשהרים את הטלפון שלו כדי לצלם סרטון. "אין, אין, אין טיפת אחריותיות", אמר.
הפיל שבחדר
בינואר הפגינו מאות בני אדם ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו נגד מה שכינו "ביזת הזהב" במדינה בידי סינים. כשנשאל על ההפגנות, השיב דובר משרד החוץ הסיני גואו ג'יאקון: "הממשלה הסינית מבקשת תמיד מאזרחיה ומהחברות שלה מעבר לים לציית בקפדנות לתקנות ולחוקים המקומיים". אולם בכירים במדינות עתירות זהב אומרים כי בייג'ינג עושה מעט מאוד, אם בכלל, כדי לאכוף את ההצהרה הזאת.
לדברי חוקרים בינלאומיים ובכירים בגאנה ובאינדונזיה, הרשויות בסין אינן משתפות פעולה במאמצים לזהות ולרסן אזרחים סינים המעורבים בכרייה בלתי־חוקית. הן גם מסתירות נתונים שיכלו לסייע במעקב אחר זרימת הזהב הבלתי־חוקי, ונעדרות במכוון מדיונים רב־צדדיים בנושא.
כך למשל, בכנס ה־OECD השנתי בפריז במאי 2025 – הנחשב לפורום החשוב ביותר בעולם בנושא שרשראות אספקה אחראיות למינרלים – השתתפה משלחת סינית מצומצמת, דיברה על כרייה תעשייתית אך לא ישבה בדיונים על שרשראות אספקה בלתי־חוקיות, אמרו משתתפים.
"בסוגיות האלה, סין היא הפיל שבחדר", אמר גיום דה ברייה, חוקר בשירות המידע לשלום בינלאומי שבבלגיה, המתמקד בכרייה באזור האגמים הגדולים באפריקה. "אנחנו מדברים עליהם, והם בכלל לא שם".
בכפר לנטונג התקיימה כרייה זעירה זה עשרות שנים, אומרים המקומיים. אך כרייה בקנה מידה גדול החלה רק לפני שלוש שנים, כשגבר סיני בגיל העמידה, שהכפריים מכנים "מר שי", החל לסגור עסקאות עם בעלי קרקעות כדי לכרות אצלם. הפיצוי שהבטיח מעולם לא הגיע, אמרו התושבים. ניסיונות למחות כמעט לא השפיעו.
הנֶגֶר הזורם מהמכרות הפתוחים על ראשי ההרים הורג את היבולים, וממית את הבקר הרועה במורד בריכות הציאניד.
"כל מה שאתם רואים כאן, הגבעה הזאת, וההיא, וגם ההיא... כל מה שאתם רואים שהאדמה בו הופשטה, זה הסינים", אמר סבודין, תושב מקומי. האיש הצנום, בן 49, עמד על צוק מחוספס. הוא סיפר כי הוא עוסק ב"כרייה עממית", חמוש בפטיש ובמכוש בלבד. לעיתים חפר בשטחים שהסינים כרו ונטשו, אך מעולם לא עבד בשירותם. "הם עובדים באופן לא חוקי", הסביר. "אני לא רוצה להיות חלק מכל הדבר הזה".
ובכל זאת, כשהביט ביערות שחרש בילדותו, חש סבודין יראה מול היקף הפעילות הסינית. הוא הצביע על מבנה בצוק שמנגד, מעון לעובדים השומרים על המכרה הבלתי־חוקי. גם בלילה, אמר, האורות במבנים הללו לא כבים. המגרסות ממשיכות לנהום, המחפרים חוצבים קדימה.
"מקומיים לא יכלו להפעיל מבצע כזה", אמר סבודין. "רק הסינים יכולים".