סין, טורקיה ועיר דוד: החשיבות של אתרי מורשת

לאחרונה נחנכה בעיר דוד "דרך הולכי הרגל", שחיברה בין בריכת השילוח להר הבית. העולים לרגל לבית המקדש היו מיטהרים בבריכת השילוח, ואז עושים את דרכם מעלה עד הר הבית. לרגל חנוכת הדרך, שווה להתעכב על מקומה של ארכיאולוגיה בגיאופוליטיקה, ובוודאי בגיאופוליטיקה של ישראל. האם יש אינטרס לאומי בשימור ופיתוח של אתרים ארכיאולוגיים?

ראשית, יש להבהיר שאנו מדברים על שימור אתרי מורשת. אתר ארכיאולוגי של מאובני דינוזאורים הוא בהחלט אתר ארכיאולוגי, אך לא אתר מורשת. אתר מורשת משמר היסטוריה תרבותית, פוליטית, צבאית או חברתית, ונושא מורשת לקהילה אנושית שיכולה להיות קטנה כמו כפר או גדולה כמו האנושות כולה (למשל אתרי מורשת עולמית של UNESCO).

מעצם טבעם אתרי מורשת נוגעים בזהות שלנו כבני אדם וקהילה. הם מספרים לנו על מה שקדם לנו ומשפיעים על הקשר בינינו ובין העבר – ולכן גם על מחשבותינו על העתיד. לפיכך, אתרי מורשת הם לא רק מקום גיאוגרפי. הם גם יכולים לשמש כלי בהגדרה של קהילה ובהנעתה לפעולה – או, לחלופין, למחדל.

אתרי מורשת משמשים, למשל, לבניית זהות. נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, בשנת 2020, הכריז שהכנסייה העתיקה איה סופיה ("החוכמה הקדושה", ביוונית), שנחנכה בשנת 537 לספירה, תשוב להיות מסגד, אחרי ששימשה במשך כמעט 90 שנה כמוזיאון. זהו חלק מהרצון של ארדואן לשוב לזהות הניאו־עות׳מאנית של טורקיה. אטאטורק, אבי טורקיה המודרנית והחילונית, הוא שהפך את איה סופיה למוזיאון, אחרי מאות שנים שהכנסייה שימשה בתור המסגד הגדול של בירת האימפריה העות׳מאנית.

אתרי מורשת גם משמשים לעוצמה רכה. ביוון שגשגה לפני 2,500 שנה התרבות היוונית הקלאסית, וכעת ממשלת יוון מטפחת את אתרי המורשת של התרבות ההלניסטית, כדי לחזק את תדמיתה. אותו הדבר נכון גם לאיטליה ולתרבותה של האימפריה הרומית. אתרי המורשת הללו חשובים לבני אדם רבים, החורגים מן הקהילה המקומית: גם האמריקנים, האירופים ואפילו הישראלים מעוניינים להכיר את התרבויות העתיקות האלה.

בשעת מלחמה, אתרי מורשת עשויים לשמש מטרה לאויב, המבקש לפגוע בנו מורלית או אף למחות את המורשת שלנו (מה שיש המכנים "ג׳נוסייד תרבותי"). לדוגמה, הסינים הרסו מסגדים עתיקים רבים במחוז שינג׳יאנג, כחלק מהג׳נוסייד התרבותי נגד המיעוט האויגורי. הרוסים תוקפים אתרי מורשת אוקראיניים, כולל כנסיות אורתודוקסיות. במלחמת יוגוסלביה, כוחות סרבים הרסו באופן שיטתי את אתרי המורשת של האוכלוסייה המוסלמית.

בשביל מדינת ישראל, אתרי מורשת הם לא רק מרכיב חשוב בזהות הלאומית: הם גם מחזקים את הלגיטימיות של המדינה היהודית בארץ ישראל, ומעידים על הקשר ההדוק בין ההיסטוריה היהודית ובין הארץ הזאת. לפיכך הם גם מטרה לאלו המבקשים להכחיש את הקשר הזה. חוקת אש״ף, למשל, דוחה מכול וכול את הזכות של העם היהודי לביטוי ריבוני בארץ ישראל, דרך הכחשת עצם הלאומיות היהודית ודרך הכחשת הקשר ההיסטורי בין העם היהודי לארץ ישראל. הרס ממצאים ארכיאולוגיים בידי הרשות הפלסטינית אינו ״סתם״ ונדליזם: הוא מתקפה אידאולוגית, המבקשת למחוק את הקשר בין העם היהודי לארץ ישראל.

*

עיר דוד, באופן טבעי, הייתה ועודנה מוקד למאמצים הפלסטינים הללו. בספר שתורגם לאחרונה לעברית, ״תנו לאבנים לדבר״, סמנכ״ל עיר דוד דורון שפילמן מגולל את המאמצים של פלסטינים, ישראלים ואמריקנים לעצור את הפעילות הארכיאולוגית בעיר דוד. עיד דוד חשובה להוכחת הקשר ההיסטורי בין העם היהודי לארצו משתי סיבות. ראשית, החפירות בעיר עצמה מצביעות על נוכחות העם היהודי בירושלים זה 3,000 שנה. ממצאים ארכיאולוגיים כמו חותמות של אישים המופיעים בתנ״ך מספקים הוכחה ישירה להיות עם ישראל בארצו. שנית, החפירות בדרך עולי הרגל מראות שעיר דוד הייתה קשורה להר הבית. היום הפלסטינים מכחישים את עצם קיומו של בית המקדש שם, הקצנה צפויה לנוכח ההכחשה של הקשר ההיסטורי בין עם ישראל וארץ ישראל. העובדה שהעיר הייתה מחוברת להר הבית מעידה על חשיבותו. דרך עולי הרגל לא הייתה נבנית אם הר הבית לא היה אתר חשוב לתושבי העיר.

אבל מטרת החפירות שם אינה לשכנע את הפלסטינים, אלא לבסס במחקר מדעי את הקשר ההיסטורי של העם היהודי לירושלים ולארצו. הממצאים האלו מראים לצופה הניטרלי שמדינה יהודית בארץ ישראל אינה ״ישות כובשת״, אלא ילידית. ומכאן גם החשיבות של אתרים ארכיאולוגיים לאינטרס הלאומי של ישראל. בימים בהם גל של דה־לגיטימציה שוטף אותנו, המחקר הארכיאולוגי באתרי המורשת הוא אבן יסוד של הצדקת הדרישה היהודית לריבונות בארץ. הם אינם מספיקים לבדם, אך אין ספק שהם נותנים תרומה חשובה לדיפלומטיה הישראלית, לעוצמה הרכה של ישראל ולמאבק עם הפלסטינים על מקומנו בארץ. אסור למדינת ישראל להעלים עין מפגיעתה של הרשות הפלסטינית באתרי המורשת ביהודה ושומרון, ג׳נוסייד תרבותי לכל דבר. פגיעות כאלה יש לתעד, את תוצאותיהן יש לתקן, ומוכרחים להפעיל לחץ מדיני והסברתי כדי למנוע את התרחשותן. המורשת שלנו אינה חשובה רק בגלל המשמעות שהיא נותנת לחיינו. היא גם חשובה לביטחון הלאומי שלנו.