בדרך למשרדו של יאנוש בוקה, השר לענייני האיחוד האירופי בממשלת הונגריה שאף מונה לא מזמן לשליח מיוחד למלחמה באנטישמיות, אני חולף על פני שלט מוזהב המוטבע על המדרכה: כאן עבר גבול הגטו היהודי בזמנים האפלים של שלהי מלחמת העולם השנייה והשואה. כמה עשרות מטרים מכאן, על שפת הדנובה, נמצאת אחת האנדרטות המצמררות והמפורסמות לזכר הנרצחים – נעליים עשויות ברזל של גברים, נשים וילדים, מונחות בשורה על גדת הנהר, כדי שאיש מההמונים העוברים כאן לא ישכח את היהודים שהובלו לכאן מהגטו, נורו בדם קר וגופותיהם הושלכו אל המים.

מאז, אין פגישה של יהודי עם הונגרי, ודאי נציג רשמי של ממשלת הונגריה, שאינה נושאת על גבה את אותו זמן שחור משחור. ונדמה שממשלת הונגריה הנוכחית, בראשות ויקטור אורבן, עושה הכול כדי להוכיח ליהודי העולם בכלל, יהודי ישראל בפרט ויהודי הונגריה בפרטי־פרטים, שהיא לא שוכחת. זוהי כנראה המדינה האוהדת ביותר לישראל באירופה, והיא מגוננת עלינו במוסדות האירופיים באופן נחרץ ועקבי.

בתחילת המפגש ביני ובין בוקה - שאורגן על ידי מארחיי באיגוד קהילות שומרי תורה בהונגריה (EMIH) – ביקשתי מהשר להתייחס למערכת היחסים של ממשלת הונגריה עם יהודיה. "היהודים כיום הם הקהילה השלישית בגודלה בהונגריה, אחרי הצרפתים והגרמנים", הוא אומר. "זו קהילה מגוונת ומתפתחת, שהיא חלק בלתי נפרד מהאוכלוסייה ההונגרית. אין מקום בהונגריה לאנטישמיות. ממשלת הונגריה מיישמת מדיניות של אפס סובלנות לאנטישמיות, ואני מאמין שיהודים מרגישים כאן בטוחים. אי אפשר להפריד בין החברה ההונגרית ליהודי הונגריה".

ומה לגבי מדינת ישראל, אני שואל: האם העמידה לצד מדינת היהודים קשה יותר היום משהייתה לפני שנתיים? "זה עניין עקרוני", עונה השר בוקה נחרצות. "הונגריה וישראל הן שותפות אסטרטגיות, בנות ברית וחברות. הידידות הזאת אינה קשורה למזג אוויר שיכול להשתנות. חברות נמדדת בעיקר ברגעים קשים, לא בזמנים קלים, והונגריה היא חברה טובה של ישראל ברגעים טובים יותר ופחות. זה חשוב במיוחד דווקא בזמנים קשים. ישראל משחקת תפקיד חשוב בביטחון המזרח התיכון, חשוב גם להונגריה – אם במובנים של הובלת אנרגיה ואם בסוגיית ההגירה הבלתי החוקית. כדי להגן על הקהילה היהודית שלנו, חשוב שיהיה באירופה חזון אסטרטגי לשותפות עם מדינת ישראל".

הונגריה מתקוטטת לא מעט עם האיחוד האירופי, גם בענייני ישראל אך בעיקר בעניינים פנים־אירופיים. בנאומיו וברשתות החברתיות בוקה קורא לזה "המאבק על נשמתה של אירופה". "הרעיון המקורי של האיחוד האירופי היה פשוט", הוא מסביר: "יחד אנחנו חזקים יותר, אבל במקביל כל מדינה שומרת על הזהות שלה, על מי ומה שאנחנו בנפרד. מטרת האיחוד הייתה להבטיח את שרידותן של מדינות הלאום האירופיות מול אתגרי המאה ה־21. אלא שיש במוסדות האיחוד כאלה שרוצים ליצור את ארצות הברית של אירופה. כלומר, מבנה בירוקרטי על־מדינתי שיחליף את מדינות הלאום.

"זהו המאבק על נשמתה של אירופה. וכשהממסד האירופי הולך בעקבות החזון הפדרלי הזה, מתרחשים משברים חמורים. הם רוצים למחוק את היותך הונגרי או גרמני או סלובני, ולגרום לכך שתהיה אירופי. זו טעות חמורה בעיניי. הממסד האירופי נוגס בריבונות של המדינות מבחינה כלכלית וגם מבחינת זהות. הוא דוחף אידיאולוגיה שלא תומכת בהכרח במדינות לאום, אידיאולוגיית שמאל רדיקלי שלא נתמכת בידי רוב הציבור בחלק ניכר מהמדינות".

בוקה לא עוצר כאן. לדבריו, יש קשר בין שאיפה למבנה פדרלי באירופה ובין יחס סלחני לאנטישמיות: "אני מאמין שהקהילות היהודיות באירופה והמורשת היהודית הן חלק מהזהות האירופית. בלי יהדות אירופה – אין זהות אירופית. אם נתעלם או נחתוך את החלק הזה מאיתנו, לא נישאר אירופים. זה יהיה בלתי הפיך. מדינות שחושבות שאפשר להזניח את המורשת היהודית־נוצרית יכולות גם להזניח ביתר קלות את ההיסטוריה היהודית. יש קורלציה בין מי שמאמינים במורשת האירופית ובתרבות האירופית ובין מי שמעוניין לשמר כאן את החיים היהודיים. מאידך, מי שמאמין שהאירופיות צפה בחלל האוויר בלי קשר לאדמה, היסטוריה ותרבות – בשבילו המלחמה באנטישמיות לא תהיה חשובה במיוחד".

אחת הסוגיות הטעונות ביותר כיום באירופה היא ההגירה ליבשת, בעיקר הגירה מוסלמית. הונגריה הקימה לפני כעשור גדר באורך מאות קילומטרים במטרה לחסום מהגרים בלתי חוקיים מאזור המזרח התיכון, והצליחה בכך. הגדר ומדיניות הגירה קשוחה, שאינה תואמת את חוקי האיחוד האירופי, גורמות לכך שלא רואים כמעט מהגרים ברחובות ערי הונגריה. אני שואל את השר בוקה מה הוא עונה לטוענים שהיחס הנוקשה של הונגריה למהגרים מתכתב עם היחס השלילי שיהודי אירופה סבלו ממנו במשך מאות שנים. "אין פה שאלה של אהדת מהגרים או לא", הוא עונה, "זו שאלה של ריבונות. אתה צריך להחליט מי נכנס למדינה שלך ומי לא. בסופו של דבר אתה צריך להחליט עם מי אתה רוצה לחיות ועם מי לא. מי שיוצא נגד חוקי הגירה נוקשים טוען שלא אתה תחליט מי ייכנס למדינה שלך. אני מאמין שזו עמדה שאי אפשר לקבל. זה מערער ריבונות, מערער את ביטחון הציבור ומערער את הזהות האירופית.

"במצב הנוכחי של חוקי המקלט וההגירה של האיחוד האירופי, אתה לא רשאי להחליט על הדברים האלה. תאורטית כל אחד יכול להיכנס, ולמעשה מי שקובעים הם ארגוני פשיעה בינלאומיים שמחליטים מי נכנס לאירופה ומי לא. זה מצב שאי אפשר לסבול. פתחנו במרד מוצהר נגד החוקים שלא מאפשרים לנו להגן ביעילות על הגבולות שלנו. אנחנו מנסים למצוא פתרון. זה קשה, אבל אנחנו מוכנים לשלם את המחיר של מרד כזה נגד האיחוד האירופי".