צחנת גופות נרקבות מרחפת ברחובות בירת המחוז הדרומי א-סווידא שבסוריה, שם פרצו לאחרונה קרבות עזים. דרכים שעד לאחרונה היו הומות אדם שקטות כעת באופן מצמרר. באזורים מסוימים ההרס מכריע. מבנים הרוסים ומכוניות שרופות נראים בכל מקום.
זכוכיות מנופצות כיסו את הרצפה בסניף של בנק מקומי, בזמן שהאזעקה צרחה ללא הרף. קירותיו מעוטרים בכתובות גרפיטי של שני הצדדים בעימות האחרון.
ההרס שראינו הוא תוצאה של עימותים אלימים פרצו כאן לפני כשבועיים, והוצתו על ידי חטיפות הדדיות בין שבטים בדואים חמושים לבין לוחמים מהמיעוט הדרוזי המתגורר בעיר. מאות בני אדם נהרגו בלחימה, שאיימה לשבש את מצבה השברירי ממילא של סוריה שאחרי אסד.
הכי מעניין
משפחה בדואית מפונה מסוודיא | צילום: Rami al SAYED / AFP
כוחות הממשלה הסורית התערבו, לכאורה כדי לסיים את הלחימה, אך למעשה צידדו בשבטים. כמה לוחמי ממשלה דיווחו ששדדו והוציאו להורג אזרחים דרוזים. כעת, עם הפסקת האש, תושבי א-סווידא מנסים לאסוף את שברי חייהם.
לראשונה מאז החלה האלימות, עיתונאי AP הצליחו להיכנס לא-סווידא ביום שישי, 13 ביולי, ולתעד את ההריסות.
"צלפים פגעו בו"
בבית החולים הראשי, שם נערמו גופות ההרוגים בקרבות במשך ימים, עובדים קרצפו את הרצפה, אך הריח נשאר.
מנאל חרב הייתה שם עם בנה הפצוע בן ה-19, סאפי דרגהאם, סטודנט להנדסה בשנה א', שנורה בזמן שהתנדב בבית החולים. "צלפים פגעו בו מול בית החולים", אמרה. "אנחנו אזרחים. אין לנו נשק".
סאפי ספג פציעות במרפקו, מאחורי אוזנו וברגלו. חרב אומרת שהוא עלול לאבד את זרועו אם לא יקבל טיפול דחוף. בעלה חאלד נהרג כאשר חמושים פרצו לביתם, ירו בו והציתו את הבית. היא אמרה שהחמושים גם גנבו את הטלפונים שלהם וחפצים אחרים.
אחות בחדר המיון שהזדהתה רק בכינוי אום חסיב אמרה שהיא נשארה בבית החולים עם ילדיה לאורך כל הסכסוך. היא טענה שבשלב מסוים לוחמי ממשלה שהובאו לבית החולים לטיפול פתחו באש, הרגו שוטר ששמר על בית החולים ופצעו אחר. לדבריה, הגופות נערמו במשך ימים ללא איש שיפנה אותן, והפכו לסכנה רפואית.
הדרוזים מסרבים להתפרק מנשקם
בשבועות האחרונים הוצפה הרשת בסרטונים מטרידים שהציגו אזרחים דרוזים מושפלים ומוצאים להורג במהלך הסכסוך בא-סווידא, לעיתים מלווים בקללות עדתיות. לאחר שהפסקת אש נכנסה לתוקף, כמה קבוצות דרוזיות פתחו במתקפות נקם על קהילות בדואיות. לפי האו"ם, יותר מ-130 אלף בני אדם נעקרו עקב האלימות.
גורמים בממשלה, כולל הנשיא הזמני אחמד אל-שרעא, הבטיחו למצות את הדין עם אלה שתקפו אזרחים, אך רבים מתושבי א-סווידא נותרו כועסים וחשדניים.
בדואי מדבר עם כוחות הממשלה הסורית | צילום: OMAR HAJ KADOUR / AFP
הדרוזים בירכו ברובם על נפילתו של הנשיא לשעבר בשאר אסד בדצמבר במתקפת מורדים שסיימה עשרות שנים של שלטון אוטוקרטי של שושלת אסד. עם זאת, הממשלה החדשה תחת אל-שרעא, מפקד אסלמיסטי לשעבר שהיו לו קשרים עם אל-קאעידה, עוררה תגובות מעורבות ממנהיגים דרוזים. כמה אנשי דת תמכו במעורבות עם ההנהגה החדשה, בעוד שאחרים, כולל המנהיג הרוחני שייח' חכמת אל-היג'רי ומועצת הצבא שלו בא-סווידא, התנגדו לו.
אל-שרעא הכחיש תקיפות נגד הדרוזים והאשים קבוצות חמושות המתריסות נגד סמכות המדינה, במיוחד אלו הנאמנות לאל-היג'רי, בעימותים. הוא גם האשים את ישראל בהעמקת הפילוגים על ידי תקיפת כוחות סוריים בא-סווידא.
טלאל ג'רמאני, דרוזי בן 30 בעל אתר נופש, הצטרף ללחימה. "מה שדחף אותי ללבוש מדים צבאיים וללכת לקווי החזית זה שנותרנו ללא שלטון החוק", אמר ל-AP. ג'רמאני התעקש שאי אפשר באמת להבחין בין השבטים הבדואים לבין כוחות הביטחון של הממשלה. "הם השתמשו בנשק, לא בדיאלוג", אמר.
הוא דחה קריאות לפירוק הדרוזים מנשקם, באומרו שהדרוזים צריכים להיות מסוגלים להגן על עצמם. "לא נמסור את נשקנו. הנשק שלנו קדוש", אמר. "הוא לא למתקפה. מעולם לא ביקשנו מלחמה. נוותר עליו רק כאשר המדינה תספק ביטחון אמיתי המגן על זכויות אדם".
נוצרים בא-סווידא מספרים על הימלטות ממוות
גם בני המיעוט הנוצרי של א-סווידא נקלעו לאלימות. בכנסייה שבה התגוררו מספר משפחות נוצריות, וואלאא אל-שמאס בת ה-36, עקרת בית עם שני ילדים, אמרה שרקטה פגעה בביתה ב-16 ביולי.
"אילו לא היינו מתגוררים במסדרון, היינו נעלמים", אמרה. "ביתי הרוס והמכוניות שלנו נעלמו". חמושים הגיעו לבית ההרוס מאוחר יותר, אך עברו הלאה, כנראה חשבו שהוא ריק מכיוון שהמשפחה הסתתרה במסדרון, אמרה.
בימים האחרונים מאות בני אדם – בדואים, דרוזים ונוצרים – פונו מא-סווידא בשיירות אוטובוסים שהובילו אותם לאזורים אחרים, שאורגנו על ידי הסהר האדום הסורי. אחרים מצאו את דרכם החוצה בכוחות עצמם.
גופות בסווידא | צילום: AFP
מישלין ג'אבר, עובדת ציבור בממשל המחוזי בא-סווידא, ניסתה להימלט מהעימותים בשבוע שעבר עם בעלה, חמיה ובני משפחה מורחבת כאשר שתי המכוניות שבהן נסעו הותקפו בירי פגזים. היא נפצעה אך שרדה, יחד עם חמותה ובנו הצעיר של אחד מאחיה של בעלה.
בעלה ושאר בני המשפחה שנמלטו עמם נהרגו. מישהו, ג'אבר אינה יודעת מי, העמיס אותה ואת שני הניצולים האחרים במכונית והסיע אותם לצוות אמבולנס, שפינה אותם לבית חולים מחוץ לעיר. היא נלקחה אז לבית חולים אחר בעיר דרעא שבדרום-מערב, ולבסוף הועברה לדמשק. היא שוהה כעת אצל חברים בפרבר ג'רמאנה של דמשק, זרועותיה עטופות בתחבושות.
"כשהפגז פגע במכונית, יצאתי בחיים – הצלחתי לצאת מהמכונית וללכת כרגיל", אמרה ג'אבר. "כשאני רואה את כל האנשים שמתו ואני עדיין כאן, אני לא מבינה את זה. לאלוהים יש סיבות משלו". הדבר היחיד שמנחם אותה הוא שבתה בת ה-15 הייתה עם הוריה במקום אחר באותה עת ולא נפגעה. "בתי היא הדבר החשוב ביותר והיא זו שנותנת לי כוח", אמרה ג'אבר.