יאן בן ה־70 מביט לים שממנו לא שב אביו - שנעלם בסערה ימים ספורים לפני לידתו. שבעה עשורים חלפו, והוא עדיין מקווה למצוא אפילו עצם קטנה שתאפשר לו סוף־סוף לסגור מעגל.
בכפר אורק שבצפון הולנד, הים היה מאז ומתמיד מקור חיים - אך הוא לקח עמו קורבנות רבים. גופות רבות של דייגים אבדו בים, ואחרות נשטפו לחופים מרוחקים בגרמניה או דנמרק ונקברו בקברים ללא שם.
למרות האסונות, אביו - שהיה הצעיר מבין שישה אחים - הלך בעקבות אחיו והפך גם הוא לדייג, חרף הפחד של אמו מהים האכזר. "מעולם לא מצאנו את הגופה שלו", הוא מספר בקול שקט, מתחת לשולי כובעו.
הכי מעניין
אך כעת, בזכות התקדמות טכנולוגית מרשימה בזיהוי DNA ובינה מלאכותית, הוא מתמלא תקווה מחודשת.
טכנולוגיות מתקדמות מאפשרות היום לזהות גופות ולאתר בני משפחה חיים בדיוק גבוה מאי פעם - ומעניקות למשפחות סוף־סוף את האפשרות לדעת, ולהתאבל כראוי.
"תושבים רבים עדיין מביטים לעבר דלת הכניסה בתקווה שהנעדר שלהם יופיע בה", מספר טֵאון האקפורט, דובר עמותה שפועלת לאיתור וזיהוי דייגים שאבדו בים. "כל הספינות הטבועות כבר מופו. היום אנחנו משתמשים בטכנולוגיה כדי לבדוק את תנאי הים והרוח ביום ההיעלמות, כדי לשער לאן נשטפה הגופה", הסביר האקפורט בן ה־60.
העמותה, ששמה "זהות מבוקשת" (Identiteit Gezocht), פועלת לאתר את כל הקברים הבלתי מזוהים לאורך חופי צפון־ים, ולבחון אם מדובר בדייגים שנעלמו. והמאמצים נושאים פרי. גופה שנקברה באי ההולנדי שירמוניקאוג נבדקה מחדש, ולראשונה לאחר 47 שנה התברר: מדובר בדייג שנעלם מהכפר אורק.
את העמותה מוביל פרנס האקפורט, בן למשפחת דייגים שאיבדה גם היא קרובים בים, יחד עם שני אחיו. שלושתם מקדישים את זמנם הפנוי לחיפושים.
"אנחנו מחפשים בעזרת בינה מלאכותית דיווחים עיתונאיים על גופות שנמצאו בזמנים מסוימים, בנסיבות מסוימות", מסביר האקפורט בן ה־44. "את כל המידע אנחנו מזינים למסד נתונים - ואם יש התאמה, אנחנו פונים לרשויות המקומיות כדי לבחון אם ניתן לפתוח את הקבר ולבדוק את ה־DNA".
לדבריו, הולנד מובילה על פני שאר מדינות האזור בזיהוי גופות. כ־90 אחוזים מהגופות הבלתי מזוהות כבר הוצאו מקברן, וכל פרופיל DNA מוזן למאגר אירופי משותף.
בשל מיקום חופי הדיג וזרמי הים, רבים מדייגי אורק שגופותיהם נשטפו - נקברו ככל הנראה בגרמניה ובדנמרק. לכן העמותה פונה גם לציבור במדינות אלו, בבקשה לסייע באיתור קברים אלמוניים.
אנדרטה לזכר הדייגים הנעדרים | צילום: AFP
בחוף אורק ניצב אנדרטה לזכר הדייגים שנעלמו, ולצדה פסל של אישה הפונה אל היבשה - סמל לכל הנשים והאמהות שהמתינו לשווא.
יותר מ־300 שמות חרוטים על האבן - אבות, בנים ואחים. כ־30 מהם מעולם לא נמצאו. בהם: קייס קורף, שנעלם בגיל 19 ב־1997, ואמריקו מרטינס, שנעלם ב־2015.
"הוא נעלם בלילה סוער באוקטובר 1954", נזכר ואן דן ברג. "הוא יצא לים בבוקר, לא אמור היה להיעדר זמן רב - הרי הייתי אמור להיוולד בכל רגע".
הדוד, שהיה עמו בספינה, סיפר שראה אותו בפעם האחרונה על הסיפון, רגע לפני שהגלים הפכו את הסירה.
יותר מ־20 שנה אחר כך, ב־1976, טבעה גם ספינתו של הדוד - ושני בני הדודים של יאן, בני 15 ו־17, היו עמו. גופתו של הבכור נמצאה רק כעבור ארבעה חודשים. האחרים לא נמצאו.
"לא עובר יום בלי לחשוב עליהם", הוא אומר. "על כל הגברים האלה. לכן אני משתתף בחיפושים ונתתי את ה־DNA שלי - כי זו פצע פתוח".
"אני רק רוצה עצם אחת של אבי, שאוכל לקבור ליד אימי. ולסגור מעגל".