בניתוח מקיף שערך המכון למדיניות העם היהודי בנוגע למעמדה של ישראל בזירה האקדמית בארה"ב עולה כי תחום לימודי ישראל נמצא במשבר עמוק: אם לא יינקטו צעדים דרמטיים להצלתו, הוא עלול להימחות לחלוטין ממפת ההשכלה הגבוהה האמריקנית.
תחום "לימודי ישראל" נועד לשמש גשר בין ישראל לקהילות היהודיות ולזירה האינטלקטואלית בארה"ב, אך לאחרונה הוא הפך למוקצה כמעט. לפי הדו"ח, האוניברסיטאות האמריקניות נעשות סובלניות פחות ופחות כלפי מורכבויות הזהות היהודית והישראלית. במקרים רבים, עצם העיסוק בישראל נתפס כ"פרובוקטיבי", גם אם הוא אובייקטיבי ומאוזן.
ד"ר שרה יעל הירשהורן, מחברת הדו"ח במכון, לימדה באוניברסיטת אוקספורד לפני עלייתה ארצה, ולאחר מכן עסקה רבות ביחסים בין מדינת ישראל ובין התפוצות. "מיד לאחר 7 באוקטובר זיהינו משבר עמוק בקמפוסים ברחבי העולם. אוניברסיטאות מובילות, כמו הרווארד וקולומביה, פרסמו ברשתות החברתיות פוסטים שתמכו בפועל בארגון חמאס ובטבח שמחת תורה. תהיתי אם בקמפוסים שמאשימים בהם את ישראל ברצח עם, ומשווים את הציונות לגזענות ולאפרטהייד, אפשר בכלל לשלב את לימודי ישראל באקדמיה. מי ירצה ללמוד על ההיסטוריה הישראלית? על הפוליטיקה שלנו? על הסוציולוגיה הישראלית? החשש הוא – שאף אחד".
הכי מעניין
| צילום: Igor Khodzinskiy
במחקרה היא בחנה לא רק את תוכן הלימודים בחוגים העוסקים בישראל, אלא גם באווירה הכללית בקמפוסים. "אי אפשר להפריד בין הלמידה האקדמית ובין המציאות שחווים הסטודנטים. האווירה שהם נושמים היא חלק בלתי נפרד מהחוויה החינוכית", היא אומרת.
כיום קיימים עדיין מרכזים ללימודי ישראל ויש מרצים שעוסקים בתחום, אך לדברי הירשהורן האווירה השתנתה באופן קיצוני ונעשתה עוינת. "הנהלות האוניברסיטאות אינן מתייחסות ברצינות הראויה לתופעת האנטישמיות, ואינן מגלות נכונות לקדם רפורמות בתחום", היא אומרת. "אין להתכחש לכך שקיימת מגמה אנטי-ציונית ברורה. יש חשש שכל מה שנוגע לישראל פשוט ייעלם מהמוסדות האקדמיים. אני מודאגת מאוד מהעתיד".
בדו"ח מציגה הירשהורן גם המלצות להתמודד עם המשבר, ובראשן "יציאה מהקמפוס", קרי הקמת מסגרות חלופיות ללימודי ישראל מחוץ למערך האקדמי המסורתי, דרך שותפויות עם מכוני מדיניות, מרכזים יהודיים, בתי מדרש מודרניים ותוכניות חינוכיות בלתי פורמליות. "טרם הגענו לנקודת האל-חזור", היא אומרת. "אני רוצה להישאר אופטימית: אולי עוד אפשר להציל את לימודי ישראל, אולי נצליח להתגבר על התקופה הקשה הזו. אבל על 'אולי' אי אפשר לבנות עתיד. אסור להסתפק בתקווה, חייבים לפעול כאן ועכשיו, בזמן אמת.
"הסטודנטים של היום הם המנהיגים של מחר, וזה לא רק ביטוי שחוק. מי שלומד כיום באוניברסיטאות המובילות יהיה מחר בעל השפעה בכלכלה, בממשל ובאקדמיה. האקדמיה איננה יקום מנותק, ואינה יושבת על הר סיני. היא חלק בלתי נפרד מהחברה, והיא מעצבת את פני החברה. אסור לנו לבנות חומות של ניתוק ופחד – הדרך שנבחר לפעול בה היום תעצב את המציאות שלנו מחר".