בחלקו האחורי של בית קברות נטוש בכפר סרבי קטן, מסמנת מצבה מסתורית בת 300 שנה את קברו של הערפד הראשון שתועד בהיסטוריה. כשהוא פוסע בינות לסבך צפוף, ההיסטוריון המקומי ננאד מיהאילוביץ' מסיט ענפים וחושף את מקום הקבורה. לדברי תושבי האזור, זהו קברו הנשכח של פטר בלאגוייביץ', הידוע כ"אבי הערפדים". 

כשהם מגובים בתיעוד היסטורי, מיהאילוביץ' ותושבי הכפר קיסליבו, הנמצא כ-100 קילומטרים ממזרח לבירה בלגרד, מקווים שהכפר יוכר כ"ערש הערפדים" וימשוך תיירים. 

בקיץ 1725, הרבה לפני שהסופר האירי בראם סטוקר קבע כי טרנסילבניה היא ביתו הידוע לשמצה של דרקולה, חפרו תושבי הכפר והוציאו את גופתו של בלאגוייביץ', בחשד שקם מקברו בלילה ורצח תושבים מקומיים. "פטר בלאגוייביץ' נמצא שלם לחלוטין", נזכר מירקו בוגיצ'ביץ', ראש הכפר לשעבר, שמשפחתו מתגוררת שם זה 11 דורות. "כאשר נעצו בו יתד עוזרר, דם טרי ואדום זרם מפיו ומאוזניו", סיפר בוגיצ'ביץ', הביוגרף הבלתי רשמי של בלאגוייביץ'. 

"כנראה שהיה זה רק אדם רגיל שזכה - או שלא זכה - להפוך לערפד. מה שידוע לנו זה, שהוא הגיע מקיסליבו וששמו מופיע בתיעוד סביב שנת 1700", הוסיף, כשהוא מחזיק עותק של עיתון הקיסרות מווינה, Wienerisches Diarium, מתאריך 21 ביולי 1725. המאמר מסמן את תחילתו של מיתוס ערפד קיסליבו. 

שתיית דם

בהתבסס על עדויות של רופאים ופקידים בצבא האוסטרי, סביר להניח שתרגום שגוי הוא זה שהוליד את המיתוס, אמר קלמנס רותנר, ראש המרכז ללימודים אירופיים בטריניטי קולג' בדבלין. "קיימת מילה בולגרית עתיקה שמשמעותה "אדם רע" (Upior). אני סבור שהתושבים מלמלו אותה, והרופאים לא הבינו וכתבו "ערפד" (Vampire) בדו"ח", אמר רוטנר. 

האוסטרים, שנשלחו לגבול האימפריה ההבסבורגית כדי לחקור סדרת מקרי מוות בלתי מוסברים, ראו לאחר מכן דם זורם מהגופה. "הם הניחו שמדובר בשתיית דם. אך זה לא נכון - זה לא מה שהתושבים סיפרו", הוסיף. 

לדבריו, התושבים תיארו מקרי מוות מחנק, עם תסמינים התואמים חום גבוה כתוצאה מזיהום חמור.  רוטנר הציע כי התפרצות של מחלת הגחלת עשויה להסביר את מקרי המוות המוזרים. "ערפדות, כמו כישוף, היא מודל נפוץ במונחים אנתרופולוגיים להסברת תופעות שאנשים לא מבינים - במיוחד אירועים קולקטיביים כמו מגפות", הסביר. 

שלוש מאות שנה לאחר מכן, מעטים ביקרו בקיסליבו, כפר שקט השוכן בין שדות תירס לאגם, אך כמה תושבים נחושים לשנות זאת. קברו של בלאגוייביץ', שאבד עם השנים יחד עם האמונות התפלות, התגלה מחדש בדרך מסתורית לא פחות - באמצעות חיפוש "נקודות אנרגיה" בעזרת מוט גילוי מים. 

"הקבר הזה, שמצבתו נשחקה במשך מאות שנים, הראה סימנים למשהו יוצא דופן מאוד", הוסיף מיהאילוביץ', והצביע על האבן שלפי האמונה מסמנת את מקום הקבורה. "בדיוק כאן, במקום שבו אנו עומדים, קרה משהו מוזר באמת - מוטות הגילוי ננעצו בקרקע. הגלאי מעולם לא חווה דבר כזה", אמר. אך אותו מוצץ דם לכאורה כבר אינו שם - לאחר שהוצא מהקבר, גופתו נשרפה והאפר פוזר באגם סמוך. 

תחייתה של אגדה

מעבר לסיפורי אל-מתים שטניים, קידום פולקלור מקומי טומן בחובו "פוטנציאל עצום" למשיכת תיירים ומשקיעים לאזור, אמרה דאיאנה סטויאנוביץ', ראש משרד התיירות המקומי. "האזור שלנו עשיר במיתוסים ואגדות - לא רק בסיפור של פטר בלאגוייביץ', אלא גם בקסמי הוולאכים ובמנהגים המקומיים הייחודיים", הוסיפה, בהתייחסה לסוחרים ולרועי צאן נוודים למחצה שנהגו לנדוד בבלקן. "לכל כפר יש מסורות משלו", אמרה. 

עבור מיהאילוביץ', מדובר בהצגת ההיסטוריה המדויקת של כפרו - היסטוריה שהוא מאמין בה בכל לבו. "יש לנו תיעוד מלא של אירוע יוצא דופן - מקרה שזוהה רשמית כמקרה ערפדות", אמר ההיסטוריון בן ה-68. "אני אישית מאמין באותנטיות של אותו דו"ח", הוסיף. 

הוא אינו היחיד. בקבוקי רקייה - ברנדי סרבי - עם שום וצ'ילי עדיין נשמרים בכמה בתים בכפר. ליתר ביטחון.