ביום שלישי בשעת לילה נסענו עם זוג חברים ניו־יורקים, דבי ופול, ברחובות־ניו יורק. לפתע נפלטה מפיה של דבי קריאת שבר: "הוי לא, ממדאני ניצח! א־לוהים יעזור לניו־יורק!". למחרת זעקה גם הכותרת הראשית של העיתון השמרני "ניו יורק פוסט": "ניו יורק – SOS".
ניצחונו של המועמד המוסלמי זוהראן ממדאני בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית לראשות עיריית ניו־יורק, התקבל בהלם מוחלט בקרב רבים בקהילה היהודית ובחוגים השמרניים. העיתונים היהודיים ברחבי ניו־יורק רבתי, כולל אלה החרדים, מילאו את דפיהם במהדורת סוף השבוע במודעות תמיכה במתחרהו, המושל לשעבר אנדרו קואומו, שאף הוא אינו אהוד במיוחד על היהודים אך כעת נתפס כרע במיעוטו. כעת הם יצטרכו להתפלל שבבחירות הכלליות יצליח אחד המועמדים האחרים, בהם ראש העיר המכהן אריק אדמס, המתמודד באופן עצמאי, לנצח את "התינוק הפרוטקציונר, הסוציאליסט והאנטישמי", כפי שכינה אותו מייקל גודווין, פרשן הניו־יורק פוסט, במאמר המערכת שפורסם למחרת הפריימריז.
מיהו אותו ממדאני שאפשרות בחירתו מעוררת חלחלה בעיר?
זוהראן ממדאני, בן 33, מכהן כחבר בית הנבחרים של מדינת ניו־יורק זה שלוש קדנציות מטעם המפלגה הדמוקרטית. הוא נהנה מתמיכת הדור הצעיר והזרם הקיצוני במפלגה, בראשות ברני סנדרס ואלכסנדריה אוקסיו־קורטז. דמותו מגלמת את המהפך הערכי שעוברת המפלגה בשנים האחרונות.
הכי מעניין
כדי להבין במי מדובר, די להתבונן באחת מהחלטותיו האחרונות לפני הבחירות. בימיו האחרונים של המרוץ בחר ממדאני להתמקד במימון ציבורי בסך 65 מיליון דולר לטיפולי שינוי מגדר לקטינים, ולאיים על בתי חולים בניו־יורק שהפסיקו להציע טיפולים אלה בעקבות מדיניותו של ממשל טראמפ בנושא.
מסע הבחירות של ממדאני הצליח לבטא את תסכוליהם וללכוד את אהדתם של צעירים ניו־יורקים החשים כי הם נדחקים החוצה מהעיר בשל יוקר המחיה, ונהנו לשמוע אותו מדבר על הפיכת ניו־יורק ל"בת השגה".
"הקמפיין של ממדאני שם את האצבע על בעיה אמיתית: ניו־יורק יקרה מדי, והתושבים רוצים ראש עיר שיקל על יוקר המחיה", סבור צ'רלס ליהמן, פרשן הניו־יורק פוסט. "העניין הוא שממדאני לא ממוקד ביוקר המחיה. הוא מעדיף לחלום על חנויות מכולת ציבוריות, להחליש את המשטרה, להגן על תומכי חמאס באוניברסיטאות — וכמובן להוציא עשרות מיליוני דולרים ציבוריים על טיפולי שינוי מגדר לקטינים. כך נראית בעיניו 'נגישות כלכלית'. האמירות הללו ממחישות את הבעייתיות שלו כמועמד, ואת הסכנה שהוא מגלם לעיר".
במסגרת תוכניותיו היומרניות מתכוון ממדאני להוזיל את מחירי הדיור הגבוהים בעיר באמצעות חוק להקפאת שכר הדירה, אף שהניסיון העולמי מלמד שהדבר יוביל לעלייה במחירי הדירות שאינן בפיקוח, בהיעדר היצע. עוד הוא מציע לפתוח חנויות מכולת ציבוריות בבעלות ממשלתית, כדי להכות ברווחים "הרצחניים" לדבריו של הרשתות הגדולות. בפועל, החנויות האלה יתפקדו כמו שירותים ציבוריים אחרים, ובסופו של דבר יזדקקו לחילוץ על חשבון הקופה הציבורית, מה שיוסיף לנטל הכלכלי על תושבי ניו־יורק.
ממדאני מתכנן להטיל מיסים נוספים על עשירי ניו־יורק, ממש כפי שמטיף הפטרון הפוליטי שלו, ברני סנדרס, "להעביר את העושר ל־99 אחוז מהתושבים". אבל העשירונים העליונים במדינה כבר משלמים 41% ממס ההכנסה, והעיר תלויה במשרות שמביאות החברות הגדולות שממדאני רוצה למסות. כעת, אנשי עסקים עשירים כמו איל הסופרמרקטים ג'ון קטסימטידיס ומנהל קרן הגידור ביל אקמן, מאיימים לעזוב את העיר אם ממדאני ייבחר.
תוכנית נוספת של ממדאני היא לקצץ מיליארד דולר מתקציבי משטרת ניו־יורק, ובמקום זאת להשקיע במערכת של "קהילה־בריאות־מניעה". עוד מהצעותיו: נסיעה חינם בתחבורה הציבורית, טיפול ביולדות ודיור מוגן שימומנו באמצעות מיסוי מוגבר של בעלי הון וחברות. הוא מתכוון גם להעלות בהדרגה את שכר המינימום ל־30 דולר לשעה, תוכנית שיישומה יחולל שינוי יסודי בשוק העבודה בעיר.
ככלל, ממדאני מבקש לשנות את מבנה השלטון הכלכלי ברוח קומוניסטית מובהקת, שבה הכול נתון לפיקוח ממסדי־שלטוני, והעירייה חולשת על תשתיות, ארגוני שירות ומרכזי קהילה, במקום השוק הפרטי.
סוחף את דור ה־Z
יהודים רבים בניו־יורק המשתייכים למעמד הבינוני והגבוה מוטרדים מתוכניותיו הכלכליות של ממדאני, אך בעיקר מעמדותיו הפרו־פלסטיניות המובהקות. "ממדאני מייצג שכבה שלמה של צעירים, והוא נתמך בידי צעירים רדיקלים, בני דור ה־Z מהשמאל הקיצוני", אומר ד"ר קובי ברדה, מרצה להיסטוריה פוליטית אמריקנית בבית הספר ללימודים רב־תחומיים במכון הטכנולוגי בחולון. "כחבר מועצה הוא פעל להעברת חוקים אנטי־ציוניים, וקרא לממשל לעצור מימון לעמותות יהודיות שמזוהות עם ההתיישבות ביהודה ושומרון. הוא השתתף באירועים פרו־פלסטיניים שנשמעו בהם קריאות לחרם על חברות ישראליות, וטען שוב ושוב שאין זה ראוי לתמוך בישראל כל עוד היא 'מדינה שמגדירה את עצמה לפי דת'".
אחרי טבח 7 באוקטובר פרסם ממדאני הודעת אבל "על מאות הנרצחים בישראל ובפלסטין", גינה את "הכרזת המלחמה של נתניהו, החלטת ישראל להפסיק את הזרמת החשמל וקריאות חברי כנסת לנכבה נוספת", והוסיף כי "הדרך לשלום צודק ובר־קיימא מתחילה בהפסקת הכיבוש ושלטון האפרטהייד". לאחרונה אף איים שאם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו יגיע לביקור בניו־יורק, הוא יורה למשטרה המקומית ליישם את הצו שהוציא בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג ולעצור אותו.
"ברמה האישית, התרבותית והדתית, המסר למיליוני היהודים שחיים בעיר הוא חמור במיוחד", מוסיף ד"ר ברדה. "בקרב בני דורו של מנדאני, הדור הצעיר במפלגה הדמוקרטית, ביקורת על ישראל היא הנורמה. כבר לא מדובר באדישות אלא בהתנגדות חזקה לישראל, ואף תמיכה באלימות במסווה של מאבק אזרחי. זה משקף שינוי רציני במפלגה הדמוקרטית. הדור הוותיק והישן מאבד אחיזה לטובת דור קיצוני יותר, שמאמין בהלאמה של שירותים, קיצוץ דרמטי בתקציבי המשטרה, והטלת מיסוי אגרסיבי על עסקים ובעלי הון".
ממדאני גילה אובססיביות בנוגע ליהודים וישראל עוד מימיו במכללה, כאשר ייסד שם סניף של "סטודנטים למען צדק בפלסטין". לדברי מייקל גודווין, "הוא לא הסתיר את דעותיו גם כאשר יכול היה להתחמק ולהצהיר שהוא רץ לראשות עיריית ניו־יורק, לא תל־אביב. במקום זה הוא הגן על מפגינים שקוראים ל'גלובליזציה של האינתיפאדה'. מבחינתו, הקריאה למתקפת טרור עולמית מבטאת 'כמיהה נואשת לשוויון ולזכויות שוות'. בראיונות הוא הביע התנגדות להכרה בישראל כמדינה יהודית, וציין שאין ביכולתו לתמוך ב'מדינה יהודית' אלא ב'מדינת כל אזרחיה'. את האינתיפאדה הגדיר כ'מאבק פלסטיני הוגן', והוא מתעקש לתמוך באופן משמעותי בתנועת החרם נגד ישראל".
קובה על ההדסון
"זה יום עצוב ומתסכל", אומר לנו דב הייקינד, לשעבר חבר בית הנבחרים של מדינת ניו־יורק. "הרעיון שמועמד אסלאמיסטי־קומוניסטי קיצוני כזה, שמייצג כל דבר מסוכן ונורא, יהיה ראש העיר בניו־יורק, מעורר חלחלה. בדרך כלל אנשים נרתעים כאשר מייחסים להם אנטישמיות, אבל במקרה של ממדאני, כל ההתבטאויות שלו מעידות שהוא דווקא גאה בכינוי הזה. הוא אינו חושש מלהטיח את האנטישמיות בפרצופך. הלוואי שליותר יהודים היה האומץ לומר את דעותיהם בצורה כל כך גלויה וחסרת פחד".
איך אתה מסביר את תמיכת הצעירים היהודים בו?
"הארגונים היהודיים באמריקה עסוקים בדברים לא חשובים, והם לא התפנו להתמודד עם הטרגדיה של הצעירים היהודים האמריקנים. איני יודע איך הוריהם חשים מול המחזות האלה של צעירים יהודים, בהם חובשי כיפה ואפילו טליתות, משתתפים במצעדים ובהפגנות בעד חמאס, איראן או חיזבאללה, ואם הם שואלים את עצמם איפה טעינו בחינוכם".
הייקינד צופה שחורות לניו־יורק אם ממדאני ייבחר, ולא רק לתושביה היהודים הרבים. "ביום שהוא ייבחר, ערך הבתים יתרסק. גם אם הוא יגשים רק חצי מהתוכניות שלו, העיר תפשוט את הרגל. אנשים נוטים להתפתות לחלומות על כך שהם לא יצטרכו לשלם על נסיעה בתחבורה הציבורית, או שאסור יהיה להעלות להם את שכר הדירה – לא משנה אם זה חוקי או לא, ואם יש בזה היגיון. אנשים יתחילו להבין את הטעות שלהם כשהמצב ילך ויתדרדר. אנחנו היהודים נמצאים רק בתחילתו של תהליך שבסופו לא יהיה לנו עתיד כאן".
גם קואומו לא היה כוס התה של היהודים.
"נכון, אני מכיר אותו שלושים שנה. הוא אדם מושחת שהתפטר מתפקידו בגלל הטרדות מיניות, וגרם לאלפי אנשים למות בתקופת הקורונה בגלל מדיניותו חסרת האחריות. אבל כעת סתמנו את האף ורצינו שהוא יזכה, רק כדי שממדאני לא יזכה".
דברה דויטש, תושבת ברוקלין, מראה לי סרטון שהופץ ברשתות ובו נראה ממדאני מעודד את תומכיו באסיפת בחירות לזעוק בקצב "פרי פלסטיין", ו"מהים עד הנהר, פלסטין תשוחרר". היא מעריכה שבחירתו תגרום ליהודים רבים לעזוב את ניו־יורק, בייחוד לפלורידה, שיהודים רבים מהגרים אליה בשנים האחרונות. "מושל פלורידה, רון דה־סנטיס, הוא ידיד גדול של היהודים ושל ישראל", היא מציינת. לדבריה, גם אנשי עסקים גדולים מעשירי ניו יורק וחברות יעברו למדינות עם מיסוי נמוך כמו פלורידה או טקסס. הפייננשל טיימס מדווח כי בוול סטריט מתכננים לממן קמפיינים נגדיים לממדאני לקראת הבחירות בעשרות מיליוני דולרים. הייקינד, לעומתה, סבור שהיהודים לא ימהרו לעזוב. "ליהודים לא קל לעבור, ראה כמה יהודים עולים לישראל. אבל בלי ספק תהיה לכך השפעה רבה".
בחוגי השמרנים מזהירים מפני בחירתו של ממדאני. "העיר לא יכולה להרשות לעצמה את הרעיונות שלו. אם ייושמו, הם ירסקו את התקציב. אבל חששות כאלה הם מתחת לכבודו. החזון שלו — קובה על ההדסון — אינו כולל שיקולים כאלה", כותב גודווין. הניו יורק פוסט מציין שהעשירים כבר עוזבים את העיר בעקבות מדיניות שאפילו לא מתקרבת לרעיונות הרדיקליים של ממדאני, ובשל ירידה כללית באיכות החיים.
ממדאני יתמודד בנובמבר מול ראש העיר הנוכחי אריק אדמס, שאינו זוכה לפופולריות רבה בשל גילויי שחיתות שדבקו בו, מול מועמד הרפובליקנים קרטיס סליווה, הנחשב מועמד חלש וחסר ניסיון, ומועמדים נוספים.
בקרב הדור הישן והמתון של המפלגה הדמוקרטית מבינים שהזעזועים העוברים על המפלגה ומשנים את פניה מחייבים התייחסות חדשה. לדבריהם, "העובדה שמועמדים מהמיינסטרים נדחקים לשוליים והקיצוניים עולים מעלה מעלה, תוך שהם מצליחים לסחוף המוני צעירים עם רעיונות סוציאליסטיים־קומוניסטיים, מסוכנת לא רק למפלגה ולא רק ליהודים, היא מסוכנת לאמריקה כולה".