מאות אלפי ישראלים תקועים בחו"ל: "רוצים מאוד לחזור כבר הביתה"

כ־200 אלף ישראלים נותרו ללא אפשרות לחזור ארצה אחרי שפרצה המלחמה הישירה נגד איראן. גם אני מצאתי את עצמי בצפון הודו בשליחות העיתון, עם כרטיס טיסה שבוטל עד להודעה חדשה.

דרמסלה עמוסה מטיילים ישראלים, רובם הגדול חיילים משוחררים ומשרתי מילואים שבאו לטייל ולנקות את הראש אחרי הקרבות הקשים במלחמה. גם לפני התקיפה נשמעו כאן לא מעט שיחות על ההתלבטות אם בסדר לצאת לטיול בשעה שהמערכה עוד מתנהלת. אבל פתאום צווי 8 שטפו את הטלפונים, והחשש שצה"ל יקרא למטיילים הרבה לפני שיסיימו את המסע הפך אמיתי. התגובות לביטול הטיסות ארצה נעו בין הקלה מכך שאפשר להמשיך ליהנות ובין חבר'ה שהרגישו כמו אריה בכלוב וחיפשו דרכים לחזור לבסיס.

בדרמסלה שוהה גם משלחת החילוץ של ארגון מגן, שחילצה השבוע בהצלחה את הישראלי סמואל ונגרינוביץ' אחרי שאיבד את דרכו בטרק בצפון הודו, נפל ושבר רגל ויד. הוא התקדם לאיטו לצד הנחל, והתקיים מעשבים וממי הנחל, ואחרי תשעה ימים שהיה מנותק קשר אורת בידי הצוות של מגן בעודו בחיים. הסוף טוב, אבל כעת הם מנסים לחזור הביתה.

"כשקראו לנו, אשתי בדיוק יצאה לטיול של כמה ימים באירופה", מספר רז, מנהל המשלחת. "הבן שלנו נשאר עם סבא וסבתא, וחשבנו שזה עניין של יום־יומיים עד שאחד מאיתנו יחזור. אבל עכשיו כל אחד מהמשפחה נמצא ביבשת אחרת, ולא ממש ברור מה תהיה הדרך הכי מהירה וטובה לאחד כוחות. החלק הכי קשה הוא שאנחנו לא נמצאים איתו בימים המאתגרים האלה. יש לנו כל מיני כיוונים איך להגיע לארץ במהירות האפשרית. מבחינתי כל הדרכים נמצאות על הפרק, אבל אשתי תשמח אם נעבור דרך אתונה, כי ככה גם היא תגיע הכי מהר הביתה".

בתור חבר יחידת חילוץ במילואים הוא קיבל צו 8 בהול ברגע שהמתקפה החלה. "היה ברור שיצטרכו מחלצים בארץ", אומר רז. "בינתיים אני רואה שהם מסתדרים ועובדים טוב, אז אני לא מרגיש שאני מפספס משהו, כי עבדנו הרבה מאוד במהלך כל המלחמה. אני מניח שגם כשנחזור לא יהיה שקט או אפשרות לנוח אחרי החילוץ המורכב כאן".

טיסות ראשונות של אל על ארצה המריאו אמש מבנגקוק ומניו־יורק. תדירות הטיסות נקבעת בהתאם לאילוצים הביטחוניים. בשבוע הבא צפויות לצאת טיסות חילוץ נוספות מיעדים מרכזיים שבהם שוהים ישראלים רבים, או שקל יחסית להגיע אליהם, כולל לונדון, פריז, אתונה, רומא ולוס־אנג׳לס.

המצב הביטחוני מקשה על החזרה המהירה של כל הישראלים. אתמול, לדוגמה, טיסה שיצאה מלרנקה נקלעה למטח טילים איראניים ונאלצה לחוג באוויר כעשרים דקות עד שהסכנה חלפה והנחיתה בישראל התאפשרה. משרד התחבורה הציב יעד להכפלת מספר הטיסות בכל יום, במטרה לאפשר לכמה שיותר ישראלים לחזור ארצה. לעת עתה אזרחי המדינה לא רשאים לצאת ממנה בטיסה, אך לזרים ולדיפלומטים תינתן האפשרות לעלות על טיסות יוצאות. ישראלים יורשו להצטרף רק באישור ועדת חריגים.

הרגשות מעורבים

כמספר הישראלים שנתקעו בחו"ל, כך גם מספר הסיבות לכך שהם מוכרחים לחזור לארץ. השמיים היו סגורים רוב השבוע, ובינתיים יצאו טיסות צבאיות מעטות להבאת אנשי צבא חיוניים שנתקעו בחו"ל. אבל יש מי שלא מוכן להיכנע לכללי המלחמה, ובכל זאת מנסה לחזור כבר עכשיו.

הדרך הראשונה לעשות זאת עוברת בים התיכון. הגבול הימי של ישראל פתוח, וסירות קטנות יכולות להשיט ישראלים ממדינות סמוכות כגון יוון וקפריסין. בקבוצת הפייסבוק "ישראלים משייטים בעולם" קמה התארגנות לחיבור בין בעלי סירות, סקיפרים ומועדוני שיט לישראלים שצריכים חילוץ.

המקומות בסירות מעטים, אך יש מי שהצליח להזמין כרטיס. בקבוצה המליצו למחפשים לשים לב להיבטי בטיחות כמו מצב הסירה, האישורים הדרושים והיבטים ביטחוניים בנתיב הימי - כמו זהירות בביטחון מידע והימנעות מחשיפה של פרטים רגישים ומיקומים. במקביל, משרד התחבורה סיכם עם חברת מנו ספנות על שתי הפלגות שיצאו מקפריסין לישראל בקרוב.

אפשרות נוספת שישראלים שוקלים היא להגיע ארצה דרך מעברי הגבול היבשתיים. לשם כך עליהם לטוס למצרים או לירדן, ומשם לנסוע לגבולות ישראל. הדרך נושאת סיכונים רבים: המטה לביטחון לאומי התריע השבוע כי "על סיני וירדן חלות אזהרות מסע ברמה 4 המשקפות איום גבוה" והמליץ להימנע מהגעה אליהן, "ביתר שאת בתקופה זו של מתיחות".

שירה גפן עוסקת בארגון טיולים לנשים לחו"ל. יחד עם קבוצה קטנה היא נסעה לטיול קצר, אך לפתע מצאה את עצמה במסע ארוך, ללא דרך חזרה. "נסענו לטייל בסרביה, ועלינו לטיסה ארצה באיחור קל", היא מספרת. "רבע שעה לפני הנחיתה המטוס הסתובב, והדיילות הסבירו שאנחנו לא יכולים להגיע לישראל, שננחת בלרנקה. הן גם הבהירו באותה הנשימה שמכאן והלאה אל על לא דואגת לנוסעים, ושכל אחד צריך להחליט בעצמו מה לעשות".

אחריהן הגיעו לקפריסין עוד ועוד ישראלים. "מיד אחרינו הגיעה לכאן טיסה של חסידי ויז'ניץ שחזרו מחתונה של בן האדמו"ר, ואחריהם עוד המון טיסות. לדעתי יש פה עשרות אלפי ישראלים, כי בהתחלה אמרו לכולם לבוא ללרנקה וליוון", מעריכה גפן. "כבר במטוס הזמנו דירות כדי שיהיה לנו מקום לישון, אבל עבר זמן עד שיכולנו להיכנס אליהן. אנשי בית חב"ד עזרו לנו בצורה מדהימה. פעם לא הבנתי מדוע כולם מתלהבים מבתי חב"ד או מה יש להם לתרום בכל העולם, אבל הם פשוט היו חבל ההצלה שלנו. הם קיבלו את פנינו בחום - הוציאו עוגות, קפה וארוחות בוקר, וכל הזמן הבטיחו שלא יהיה אחד שלא יהיה לו מקום לישון. אגב, המקומיים העלו את מחירי המלונות והמוניות, אז השהות כאן לא זולה".

ההזדמנות לשהות במקום יפה לא נוצלה על רקע המצב הקשה בארץ, שהעיב על האווירה. "כשאין מצב רוח גם לא רוצים לטייל", אומרת גפן. "אתמול היינו בכפרים יפים בסביבה, והלכתי בסמטאות הפסטורליות עם דמעות בעיניים כי המצב בארץ מלחיץ. אבל יש כאן גם הרבה אנשים שמצליחים לשמור על אופטימיות. מדהים לראות איך ישראלים ממשיכים לחייך ולחיות למרות הכול. בעלי בצו 8 ושלושה מהבנים שלנו בצבא – שניים בסדיר, במטכ"ל ובחיל האוויר, והשלישי לוחם מילואים בגבעתי. יש לנו עוד שני בנים קטנים שמסתובבים בין הסבים והסבתות ובין הדודים. אני לחוצה מאוד, ורוצה לחזור אליהם".

אומרים שיש סיכוי גבוה יותר לחזור דווקא מקפריסין.

"הכול שמועות, אף אחד לא יודע מה יהיה. אומרים שיביאו שתי אוניות של מנו ספנות, שיכילו בערך 3,000 מקומות. אבל יש כאן עשרות אלפי ישראלים. יכול להיות שאצליח לעלות על סירה קטנה שמגיעה מישראל, שיש עליה שישה מקומות. אני מתה מפחד לשוט בדבר כזה, אבל מצד שני אני לא יכולה לשאת את התחושה שהילדים שלי לבד".

רותי שושן ובעלה ישי סיימו את ירח הדבש שלהם באיטליה ביום שישי. "הגענו לשדה התעופה ושמענו שהתחילו אזעקות בארץ", הם מספרים. "נוצר בלגן כי הרבה ישראלים חיכו לטיסה הזאת, ולא ידעו מה לעשות. כשהשעות נקפו ולא קיבלנו מלון מהחברה, סגרנו מהר מלון ברומא. אבל אז גילינו שהוא לא מתאים לדתיים בשבת, והיינו די אבודים. לכן יצרנו קשר עם הקהילה היהודית המדהימה פה. בתוך שנייה הם פתחו חמ"ל וקבוצת ואטסאפ שישראלים הציפו בה את הבעיות שלהם, ומיד עזרו להם. הרגשנו שאנחנו לא לבד, שהיהודים פה פתחו את הבית, הלב והדירות שלהם. זה היה מטורף. היו פה בערך 800 ישראלים, והקהילה אפשרה לכל מי שצריך לישון בבית ספר היהודי".

אחרי שבת החלו בני הזוג להבין שכדאי להתארגן לשהות ארוכה יותר באיטליה. "שכרנו רכב כדי לטייל, והחמ"ל שידך בין ישראלים לדירות להשכרה של אנשים שתרמו לנו את השהות בהן", אומרת רותי שושן. "כבר שלושה לילות אנחנו ישנים בדירה כזאת. לא הבנו אם כדאי לנסוע ליוון או שעדיף להישאר פה ולחכות. יש הרבה אי ודאות, ואנחנו רוצים מאוד לחזור לארץ כי אנחנו מטיילים כבר כחודש. העבודה מחכה לנו, לישי יצא צו מילואים. בינתיים אנחנו יכולים רק לחכות שמשהו ייפתח ונוכל להירשם אליו".

בני הזוג שושן אומנם שכרו רכב כדי להמשיך לטייל, אבל כשהלב כבד - קשה ליהנות. "התחושות לא קלות. מצד אחד המשפחות בממ"ד ואנחנו דואגים להן, ובמקביל אנחנו מסתובבים כאן בחשש ומסתירים סממנים יהודיים. זה לא פשוט פתאום להסתתר, להרגיש שאנחנו לא במקום מוגן. אז אנחנו מנסים ליהנות כמה שאפשר, במקביל לתפילות ולעדכונים על מה שקורה בארץ. הרגשות מעורבים מאוד".