אלו זמנים קשים עבור תומכי המשטר האסלאמיסטי הרודני שממשיך לשלוט באיראן. התפיסה לפיה טהרן היא "הסוס החזק" של המזרח התיכון, שבעלי בריתה הטרוריסטיים ותוכניתה הגרעינית עלולים לאיים על חורבנה של ישראל ולהפחיד מדינות מערביות מתונות עד לכדי כניעה, תוך שמירה על אחיזת ברזל בשלטון עריץ בבית - קרס לחלוטין.

השאלה האם ממשלת איראן תיפול ומה יבוא במקומה עדיין רחוקה מפתרון. אם המטרה הסופית של המדיניות הישראלית (והאמריקנית) כלפי איראן בשבועות ובחודשים הקרובים היא להיפטר מהאייתוללות ומחיילי משמרות המהפכה, יש לעסוק בשאלה איך יושג שינוי המשטר בטהראן ומה יהיה אופיו - שאלה שאי אפשר להתעלם ממנה גם עבור אלה שבעד תוצאה כזו, ובצדק.

העלאת השאלות הללו אינה התנגדות לרעיון שהרודנות האסלאמית ששולטת באיראן מאז נפילת השאה ב-1979 חייבת להיזרק אל פח האשפה של ההיסטוריה. המשך קיומה של ממשלה שמדכאת את עמה ברוח המהפכה ובאידיאולוגיה אסלאמית ימי-ביניימית שאותה היא מנסה לכפות גם על שאר המזרח התיכון (ואף העולם כולו) - היה תמיד מוטל בספק.

הרבה לפני שמטוסים ורחפנים של חיל האוויר הישראלי החלו להמטיר הרס על נכסי המשטר הצבאיים, הגרעיניים והכלכליים, סימני חוסר שביעות רצון בקרב העם האיראני משלטון הדת היו ניכרים. המחאה המונית בשנת 2009 דוכאה, וכך גם ביטויי התנגדות לאחר מכן - דבר שהקל על המשטר בשל אדישותו של הנשיא לשעבר ברק אובמה, ששתק לגבי גורל העם האיראני.

כעת, כאשר ארצות הברית תומכת במאמציה של ישראל למנוע מטהראן נשק להשמדה המונית ואף מאיימת על מעורבות ישירה אם המשטר לא יוותר על תכניתו הגרעינית, הפך הדיון בשאלה איך תיראה איראן שאחרי האסלאמיסטים להכרחי.

גם כשאנשים טובים בכל העולם מוחאים כפיים לנפילת המשטר, ראוי לשאול מה, אם בכלל, ישראל וארה"ב מתכננות בעניין זה ומה יעשו כדי להשיג זאת.

אפשר גם לטעון שלמרות שהמאבק הנוכחי להשמדת יכולתה של איראן להזיק לאחרים מוצדק, החלפת השלטון לא צריכה להיות יעד המלחמה של ישראל או ארה"ב.

דעיכת שלטון האייתוללות לאחר 7 באוקטובר

הדיון על שינוי המשטר באיראן לא התאפשר בגלל פעולות ישראליות או אמריקניות, אלא בגלל היוהרה והפזיזות של הממשלה האסלאמית עצמה.

מאז שיזמה מלחמה רב-חזיתית ב-7 באוקטובר 2023 - התפוצצו ההנחות שהיו הבסיס לאחיזת השלטון של המשטר. בעלי בריתה בעזה, בלבנון ובסוריה חוסלו למעשה. ויכולתה להגן על שטחה שלה נחשפה כאגדה, הודות ליכולת המופתית של ישראל לחסל את הנהגת הצבא, הטרור והגרעין שלה, לצד הנזק האדיר שנגרם לתשתית הגרעין.

ההתקפה ב-7 באוקטובר התאפשרה רק כי הסכם הגרעין מ-2015 חיזק והעשיר את האסלאמיסטים. אך המלחמה שחמאס הצית הסתיימה באסון לו ולפטרוניו האיראנים.

ב-2024 ספג חיזבאללה בלבנון תבוסה מוחצת. חיסול הנהגתו ומנוסת כוחותיו הסירו מאיראן את אופציית ההרתעה האחרונה שלה כלפי ישראל. גם משטרו של בשאר אסד התמוטט - מה שסגר את הגשר היבשתי של איראן לים התיכון.

בנוסף, התברר שהנחת היסוד כי ארה"ב תבלום את ישראל מחשש לתגובה איראנית - הייתה שגויה. טראמפ לא בלם את נתניהו ואף קרא לכניעה בלתי מותנית של איראן.

מה יקרה בהמשך?

לא ברור איך תתפתח המלחמה או מה טראמפ יעשה. הוא עשוי לקוות שהאיום עם מפציצי B-2 אמריקנים יגרום לאיראן לוותר על נכסיה הגרעיניים.

אך האידיאולוגיה האסלאמיסטית של המשטר תמנע זאת. זה עשוי להוביל לקריסת המשטר - תקווה ארוכת שנים של גולים איראנים ואנשי מערב. אך חובה עלינו להיזהר עם אופטימיות זו.

כפי שההיסטוריה מראה - עריצויות נופלות כשהן מפסידות במלחמות ומאבדות את אמונתן באידיאולוגיה ובנכונותן לשפוך דם. אך משמרות המהפכה עדיין חזקות, ומעמדו של המשטר כלכלית ופוליטית מבוסס על הישרדותו.

ייתכן שהמשטר יקרוס, אך ייתכן גם שידע לנצל את תחושת הפטריוטיות של אזרחיו וימשיך לשרוד.

מאחר שפלישה ישראלית או אמריקנית רחבת היקף אינה סבירה, הדרך לשינוי משטר היא רק מבפנים - וגם בכך אין להיתלות יתר על המידה.

יחי המלך?

רבים תולים תקוות בבן השאה, הנסיך רזא פהלווי. הוא אכן עדיף על האייתוללות, אך אין ראיות שהאיראנים כמהים להחזיר את שלטון המלוכה. תמיכתו בישראל עלולה גם להקשות עליו לזכות באמון עמו.

גם אם יתמוך המערב בכוחות אנטי-משטריים - לא ברור אם זה יעזור או יזיק.

חובה עלינו להבין שגם מה שיבוא אחרי המשטר הנוכחי עלול להיות רע לישראל, למערב ולעם האיראני.

כפי שלמדנו בעיראק לאחר הפלת סדאם חוסיין - כוונות טובות עלולות להוביל לאסון גדול יותר.

המאמץ צריך להתמקד בהריסת תכנית הגרעין והכוח הצבאי של איראן - לא בבניית השלטון מחדש. השחרור נתון בידי העם האיראני, לא בידי ישראל וארה"ב. פנטזיות על איראן דמוקרטית ולא מוסלמית הן חלום נעים - אך לא מדיניות מציאותית.