מלחמה היא ממלכת אי הוודאות, בטח כשטראמפ בסביבה

הגנרל הפרוסי קרל פון־קלאוזביץ טבע את האמרה שלפיה "המלחמה היא ממלכת אי הוודאות". קלאוזביץ חי ופעל במחצית הראשונה של המאה ה־19, כשמלחמות התנהלו אך ורק בין צבאות או מדינות וכמעט לא הושפעו מדעת הקהל, בטח לא בשידור חי. המלחמות של היום, לפיכך, הן יבשות שלמות של חוסר ודאות, דיסאינפורמציה וניסיונות הונאה מתוחכמים, הרבה יותר מכפי שקלאוזביץ היה יכול לדמיין. במלחמה בין שתי מעצמות אזוריות כמו ישראל ואיראן, ובהינתן שאחת הדמויות המרכזיות בסביבה היא נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, אותה יבשת אי־ודאות כבר הופכת ליקום שלם ועצום שרק הולך ומתרחב כל העת. כל זה צריך להיאמר לפני שאנו מנסים להעריך מה תעשה בסופו של דבר ארה"ב בנוגע למלחמה שפרצה בשבוע שעבר, בלילה שבין חמישי לשישי.

ראשית, המוסכמות: כדי להשלים את המשימה העיקרית והמוצהרת של ישראל במלחמה זו – השמדת פרויקט הגרעין של הרפובליקה האסלאמית – ישנו קונצנזוס שלפיו מתקן ההעשרה בפורדו חייב להפסיק להתקיים בדרך זו או אחרת. מוסכמה נוספת היא שלישראל יהיה קשה מאוד לעשות זאת לבדה: המתקן ממוקם בבטן האדמה, באזור סלעי ומאובטח להפליא, שהמשטר הרצחני רואה בו את בבת עינו. אמנם ישנם מומחים הטוענים כי ישראל מסוגלת להביא להשמדתו החלקית או המלאה באמצעות הפצצות אוויריות חוזרות ונשנות שבסוף יביאו ל"גילוח" ההר שבתחתיתו קבור המתקן. עם זאת, ברור שהדרך העדיפה מבחינת ישראל היא השמדת פורדו בידי צבא ארה"ב, האוחז בפצצות ומטוסים שמסוגלים לחדור את שכבת הקרקע העבה של המתקן הנמצא ליד קום, העיר הקדושה לשיעים.

המוסכמה השנייה היא שלפחות ברגע שבו נכתבות שורות אלה, ידה של ישראל על העליונה באופן מוחלט. הפגיעות בעורף הישראלי כואבות, אבל בלי כל השוואה להשפלה ולהלם שספג המשטר האיראני, אחרי עריפת שורת הפיקוד הראשונה והשנייה, שיטוט מתמיד וחופשי של חיל האוויר בשמי איראן, כולל הגעה לגבולה המזרחי והרחוק של המדינה הענקית, חיסול סמלי שלטון רבים ועוד ועוד.

המוסכמה השלישית, והיא החשובה לענייננו, היא שבממשל האמריקני הנוכחי מתרוצצים שני גויים, שכל אחד מהם מושך לכיוון מנוגד. מצד אחד ישנם אלה הדוחפים את הנשיא להצטרף לישראל ולחסל את הגרעין האיראני (תוך שאיפה להפיל גם את המשטר). האגף הזה כולל את האוונגליסטים, הניצים הביטחוניים והיהודים; האחרונים שומרים על פרופיל נמוך יחסית כדי למנוע טענות אנטישמיות על נאמנות כפולה.

מהצד השני ישנם הבדלנים. בראשם, מבחינת היררכיה שלטונית, עומד סגן הנשיא ג'יי־די ואנס, אך מבחינת דעת הקהל זהו איש התקשורת טאקר קרלסון, שבמהלך המלחמה מול עזה הפך למתנגד חריף של ישראל. חשוב לציין: רובם המוחלט של הבדלנים אינם אנטי־ישראלים. טענתם היא כי הסיסמה "אמריקה תחילה", שהייתה מרכיב חשוב בקמפיין הבחירות של טראמפ, כוללת בראש ובראשונה את עקרון אי־ההתערבות במלחמות שאינן של אמריקה. בעניין הזה בדיוק ניטש הקרב בין שני האגפים, שנראה כי הנשיא עדיין מלהטט ביניהם וטרם החליט לאן מועדות פניו – אם כי נכון למועד כתיבת השורות נראה שהוא נוטה לכיוון הניצי.

הניצים טוענים כי איראן מהווה איום ממשי על ארה"ב. הם מזכירים את ניסיונות החיסול של טראמפ שהאיראנים אחראים להם, ואת המונח "השטן הגדול" שהאייתוללות חוזרים עליו כבר יותר מארבעים שנה, בהתייחס לארה"ב כמובן. הקריאות "מוות לאמריקה" מתחרות במסגדי טהרן רק בקריאות "מוות לישראל", השטן הקטן שברגעים אלה ממש עושה את המוות לחמינאי וחבר מרעיו. הבדלנים, לעומת זאת, מדגישים כי האיראנים לא הרגו שום אמריקני בזמן האחרון, וכי מאז תחילת המלחמה, הממשל בטהרן לא כיוון ולו טיל או כטב"ם אחד לעבר מטרות אמריקניות, שכמותן יש רבות באזור.

ערפל קרב

שלשום המריאו 24 מטוסי תדלוק ענקיים של צבא ארה"ב מאמריקה לאירופה. זה היה צעד שרמז באופן מובהק לתנועה של טראמפ לעבר אפשרות של סיוע לישראל בהתקפה. גם נושאת המטוסים נימיץ עזבה את המזרח הרחוק ומצטרפת לחברתה, נושאת המטוסים קרל וינסון, שכבר נמצאת באזור המפרץ. סדרת הציוצים הלוחמניים של טראמפ ביום שלישי, וכן ציוץ של סגן הנשיא ואנס שבו הוא מכין למעשה את דעת הקהל הבדלנית במפלגה הרפובליקנית לתקיפה, העלו בהרבה את הסיכויים שארה"ב אכן עומדת להצטרף לתקיפת איראן.

יום למחרת, טראמפ עדיין נראה כמי שעומד לקראת החלטה להצטרף לתקיפת איראן, אך מחכה לרגע הנכון. קצת לפני עשר בבוקר ביום רביעי התייצב הנשיא טראמפ במדשאת הבית הלבן וענה לשאלות עיתונאים. כשנשאל אם ארה"ב מתקרבת לתקיפה באיראן, השיב: "אני עשוי לעשות את זה ועשוי שלא לעשות את זה. אף אחד לא יודע מה אעשה. לאיראן יש הרבה בעיות, הם רוצים עכשיו לנהל משא ומתן, ואמרתי להם – למה לא ניהלתם איתי מו"מ לפני כן, לפני כל המוות וההרס? לפני שבועיים הייתה לכם מדינה. מאוד עצוב לראות את זה. מעולם לא ראיתי משהו כזה. הם לא רצו לנהל משא ומתן, ונפגעו. זוכרים שנתתי להם שישים יום? היום ה־61 יהיה מספר מפורסם מאוד מעכשיו. זה נגמר בעבורם בלילה הראשון".

טראמפ טען כי האיראנים פנו אליו וכי הוא אמר להם שזה "מאוד מאוחר": "יש הבדל גדול מאוד בין עכשיו ללפני שבוע. הם הציעו לבוא לבית הלבן. אני לא יודע כמה זמן זה עוד יימשך, הם חסרי הגנה לחלוטין, אין להם הגנה אווירית בכלל".

טראמפ הוסיף ואמר כי פוטין הציע לו אתמול, כלומר ביום שלישי, לתווך בין איראן לישראל וכי הוא השיב לו שקודם יטפל בענייניו. לשאלה מה הוא מצפה שיקרה, ענה טראמפ את מה שכבר הפך לסלוגן אצלו בהקשר האיראני – כניעה מוחלטת. "יש להם כוונות רעות, ארבעים שנה הם אומרים מוות לארה"ב ומוות לישראל, הם היו הבריון של חצר בית הספר ועכשיו הם כבר לא. אי אפשר לקבל איום גרעיני, ואנחנו אוימנו על ידם במשך שנים רבות. אני אומר את זה כבר 15 שנה, שאסור שיהיה להם נשק גרעיני, ועכשיו יותר מתמיד". 

למרות כל הסימנים המובהקים הללו, חשוב לזכור שברור כי טראמפ היה מעדיף להגיע להישג של הפסקת העשרת האורניום בידי איראן בלי להטיל למערכה חיילים אמריקנים. סוכנות רויטרס פרסמה בתחילת השבוע שטראמפ הטיל וטו על חיסול חמינאי ביממה הראשונה של המלחמה, לאחר שישראל הודיעה כי נקרתה בפניה אפשרות כזו. הדבר יכול לרמז על רצונו של טראמפ לשמור אופציה של הסכם כניעה איראני שיהיה מי שיחתום עליו, בלי פעולה צבאית אמריקנית.

ואחרי שאמרנו את זה, נזכיר ששבוע בלבד לפני פרוץ המלחמה אמר הנשיא בפומבי כי הוא מתנגד לתקיפה ישראלית באיראן, מה שלא הפריע לישראל לתקוף בהפתעה – ובאישור אמריקני ודאי – כמה יממות לאחר מכן. האם גם כעת טראמפ, עם אמירותיו הרב־משמעיות, הוא סוג של שותף למבצע הונאה נוסף, ובעוד כמה שעות או ימים נראה את מפציצי ה־2־B האימתניים מפילים פצצות חודרות בונקרים על המתקן בפורדו? או שמא טראמפ יכפה על ישראל את הפסקת המלחמה לפני השלמת המשימה? אולי משהו באמצע? כאן כבר צריך לחזור שוב לקרל פון־קלאוזביץ: אי הוודאות של המלחמה גברה מאוד מאז תקופתו, והיא ממלאת את החלל כולו בעידן טראמפ.