נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הודיע אמש (ב') שישלח כוח של 700 נחתים לגבות את כוחות הביטחון של לוס-אנג'לס, בעקבות הידרדרות מהומות ההגירה בעיר למצב של אנרכיה, וחוסר היכולת של המשטרה המקומית להתמודד עם המצב.
בימים האחרונים יצאו אלפי אמריקנים ושוהים בלתי חוקיים להפגנות ברחבי המחוז בקליפורניה במחאה על פשיטות שביצעו סוכני הגירה פדרליים. הסוכנים פעלו למצוא ולגרש שוהים בלתי חוקיים, זאת כחלק ממאמציו של טראמפ לקיים את הבטחתו להסדיר את מדיניות ההגירה ולגרש מסתננים. ההפגנות הידרדרו במהרה למהומות אלימות, כשמפגינים מיידים אבנים וזיקוקים תעשייתיים על שוטרים, מציתים כלי רכב, מניפים דגלי מקסיקו ואש"ף ורומסים סמלים אמריקניים. משטרת לוס-אנג'לס הודתה השבוע שאיבדה שליטה על המצב, ובתגובה כבר הזעיק טראמפ יותר מ-2,000 חיילי המשמר הלאומי כדי להגן על מבנים פדרליים ועל כוחות האכיפה המקומיים – הכוח הצבאי הגדול ביותר שגויס למשימה פנימית בארה"ב זה עשרות שנים.
בפרמאונט, שם נעצרו מהגרים על ידי סוכני רשות ההגירה (ICE), נפצע סוכן פדרלי כאשר מפגינים יידו אבנים על מכוניות משטרה. שלשום אף הבעירו מפגינים במרכז לוס-אנג'לס מוניות אוטונומיות, כמו גם קורקינטים חשמליים. בתגובה למהומות המחריפות הודה מפקד המשטרה ג'ים מקדונל ביום ראשון בערב שכוחותיו "מוצפים". לדבריו, המפגינים השתמשו בתיקים עמוסים בלבני בטון ובזיקוקים רבי-עוצמה ש"יכולים להרוג אותך".
צילום: EPA
בדומה למהומות שפרצו אחרי 7 באוקטובר, כמו גם מהומות "חיי שחורים נחשבים" ברחבי ארה"ב אחרי מותו של ג'ורג' פלויד במעצר בשנת 2020, נראה שגם הפעם התקשורת האמריקנית העדיפה בינתיים לסקר את המציאות כפי שהיא מדמיינת אותה – דבר שעשוי להסביר את הסיקור הדל שהמהומות מקבלות גם כאן בישראל. ברשת CNN נטען השבוע כי מדובר ב"הפגנות חוקיות" עם "קצת אי-שקט". ברשת MSNBC טענו שלא התרחש "שום דבר שדומה למהומה". תחנת ABC מקומית בלוס-אנג'לס הגדילה לעשות ושידרה את השריפות, אך תיארה את המראות כ"סתם חבורה שנהנית להצית מכוניות". מאמר מערכת שפרסם הניו-יורק טיימס לא התמקד באלימות, אלא בהחלטתו של טראמפ לשלוח כוחות פדרליים כדי לדכא אותן, מהלך שאותו העיתון כינה "מצב החירום האמיתי".
מוקפים במתפרעים
ההחלטה של טראמפ במוצאי שבת להזעיק את המשמר הלאומי ללוס-אנג'לס התקבלה בניגוד לעמדת מושל קליפורניה, גאווין ניוסום וראש עיריית לוס-אנג'לס קארן באס, שהתנגדו לה בפומבי. טראמפ חתם על צו רחב היקף והורה למחלקת ההגנה "לנקוט בכל פעולה נדרשת" כדי להגן על מתקנים פדרליים. אתמול, כאמור, קיבלו הנחתים את הפקודה לעבור מבסיסם בקליפורניה אל לוס-אנג'לס כדי לגבות את המשמר הלאומי. "חובתנו להגן על סוכנים פדרליים, גם אם גאווין ניוסום לא יעשה זאת", אמר מזכיר ההגנה פיט הגסת'. עד אמש אישרו כוחות הביטחון האמריקניים שבסך הכול כמעט 5,000 חיילים הוצבו תחת כוח משימה 51, האחראי כעת על הפעילות ברחבי לוס-אנג'לס רבתי.
ניוסום גינה את המהלך כ"פגיעה בריבונות המדינה", כינה אותו "צעד רועם לכיוון סמכותנות", והגיש תביעה נגד הממשל הפדרלי בטענה שהמהלך מפר את התיקון העשירי לחוקה. "אין מקום להפעיל חיילים אמריקניים על אדמתם מול בני עמם כדי להגשים את הפנטזיה הדיקטטורית של נשיא מטורף", כתב ברשת X. התובע הכללי של קליפורניה, רוב בונטה, כינה את ההחלטה "שימוש לרעה בסמכות", והזהיר שהיא תאפשר לטראמפ לשלוח כוחות "לכל מקום שרק ירצה".
צילום: EPA
אכן, נדיר מאוד שנשיא ששולח את המשמר הלאומי למדינה בניגוד לעמדת המושל, אם כי יש לכך תקדים בהיסטוריה האמריקנית. אך מה שאולי חשוב יותר משאלת חוקיות התקדים, זה הצורך הדחוף בכוחות נוספים בשטח. נכון לעכשיו, עולים לרשת עוד ועוד תמונות וסרטונים של תקיפת שוטרים, ביזת חנויות והשחתת רכוש יוצאים ממוקדי המחאות. "חלפו יותר משעתיים עד שהמשטרה הגיבה אל הסוכנים שלנו, אף שקראו לה שוב ושוב", אמר השבוע ראש ICE טוד ליונס כדי להדגיש את אובדן השליטה, כשהוא מספר שסוכנים פדרליים מצאו עצמם מוקפים ביותר מאלף מתפרעים, בזמן שביצעו מעצרים של עבריינים בעלי היסטוריה של תקיפות, שוד, התעללות בילדים וסחר בסמים.
טראמפ מקבל מתנה בוערת
מבחינה פוליטית, ניתן לקבוע כבר עכשיו שהמתפרעים העניקו מתנה יקרה לממשל טראמפ. כל סקר שפורסם בשנים האחרונות הראה שדעת הקהל האמריקנית תומכת בהידוק השליטה בגבולות, ובהגברת האכיפה נגד הגירה בלתי חוקית. אומנם רבים מסתייגים מסגנונו של נשיא ארה"ב או מחומרת האמצעים שבהם הוא נוקט, אך מעטים מוכנים להשלים עם זרימה מתמשכת של מסתננים מעבר לגבול, או עם הישארותם על אדמת ארה"ב. כאשר אותם שוהים בלתי חוקיים ותומכיהם מבעירים רחובות אמריקניים ותוקפים שוטרים וסוכנים פדרליים, זה רק מחזק את עמדתם של מתנגדי ההגירה ומעניק לטראמפ גב ציבורי יציב לעשות כמעט כל מה שירצה כדי להשיב חוק וסדר.
אכן, נראה שכמה חודשים לתוך כהונתו השנייה, הנשיא הרפובליקני למד היטב את לקחי 2020. באותה שנה, מול מחאת ג'ורג' פלויד שהידרדרה למהומות ולביזה בעיצומה של מגפת הקורונה, הוא גמגם, התלבט, ושינה את דעתו שוב ושוב. כעת הנוסחה שונה. הבוחרים השיבו אותו לבית הלבן, אין לו מה להפסיד, והדחף להשבת החוק והסדר – אולי הנושא הפופולרי ביותר שהיה לטראמפ במהלך הבחירות – זוכה כעת לתמיכה גוברת אחרי שנים של כאוס עירוני וניהול כושל מצד המפלגה הדמוקרטית. מה שבעבר אולי היה נראה כתגובה מוגזמת, מוצג כעת כנחישות מתבקשת.
צילום: EPA
ייתכן שזה מסביר את התגובות הכמעט-היסטריות של המנהיגים הדמוקרטים בקליפורניה. ניוסום – שמתכנן לרוץ לנשיאות ב-2028 – ועמיתיו מיהרו להזהיר מפני סמכותנות, להתריע על פגיעה בחוקה, ולהילחם נגד ההחלטה בבית המשפט, בתקווה להסיט את הדיון מאכיפת החוק והסדר, נושא שהרפובליקנים חזקים בו הרבה יותר בייחוד משום שהקיצוניים במפלגה הדמוקרטית הם שאחראים למהומות, לטענה שטראמפ רק רוצה להיות דיקטטור.
קשה להאמין שהטקטיקה הזו – שנשלפת בכל פעם שעולה דיון כזה בארה"ב – תעבוד הפעם. בזמן שבו אפילו מצביעי שמאל מתונים בקליפורניה חוששים לצאת לרחובות או נאבקים לשמור על רכושם מפני פורעים, קשה לחזות הצלחה למנהיגים פוליטיים שמשקיעים יותר אנרגיה בגינוי נוכחותם של כוחות, שבאו להגן על רכוש, מאשר בגינוי מתפרעים ובוזזים. ניוסום ועמיתיו אולי מצוטטים בהרחבה ובאהדה בתקשורת המיינסטרים האמריקנית, אבל כל מה שהם משדרים למצביעים הוא ניתוק.
טראמפ מבין את זה היטב. לקראת בחירות האמצע בשנה הבאה, הוא יודע שכל תמונה של רכב בוער וכל סרטון של מפגין עוטה כפייה מיידה אבן על שוטר, מחזקים את המסר המרכזי שלו: שהדמוקרטים איבדו שליטה – על עריהם ועל ערכיהם. הנחתים כלל לא צריכים לבוא במגע עם המפגינים כדי להעביר את המסר. עצם נוכחותם, והתביעה של ניוסום נגדם, הם כל מה שנדרש.
צילום: EPA
איום על הלגיטימיות
אבל זה רק חצי מהניתוח הפוליטי. הסמננים שצצים במהומות בלוס-אנג'לס מעידים על תנועה רחבה הרבה יותר מאשר התנגדות למדיניות הגירה כזו או אחרת. נוכחותן הנרחבת של כאפיות לצד הנפת כל דגל שאינו אמריקני, הקריאות לפתיחת הגבולות ולביטול כוחות השיטור באשר הם, כל אלו אינם רק מחאה נגד ICE; הם מציירים תמונת עולם שלפיה ארה"ב בעצמה איננה ישות לגיטימית. אחרי שנים שבהן העמדה הזו הייתה מוגבלת לתחומי האקדמיה ואולי גם טוויטר, בשנים האחרונות היא פרצה לרחובות ביתר שאת, וזוכה לאהדה גלויה או מרומזת גם במוסדות המרכזיים של התרבות האמריקנית.
שורשיה של התנועה הזו ישנים מאוד, אך מי שעוקב אחרי הפוליטיקה והתרבות של ארה"ב בשנים האחרונות, ימצא את שלביה המוקדמים כבר במהומות שפרצו בהיתקלויות משטרתיות עם בני מיעוטים ב-2014 ו-2015, במחאות נגד דונלד טראמפ עם ניצחונו ב-2016, ויותר מכול במהומות ג'ורג' פלויד ב-2020.
האסתטיקה והאידיאולוגיה השתנו. שפת הצדק הגזעי הוחלפה בשפת השחרור העולמי, אך היסודות אותם יסודות. הפערים בין אנטי-גזענות לדה-קולוניזציה, ובין מחאות אקלים למחאות צדק מגדרי, נתפרים כולם בידי "הצטלביות" (או "שילוב מיצבים"), התאוריה הנאו-מרקסיסטית שלפיה כל מאבק חברתי קשור קשר הדוק לכל מאבק חברתי אחר.
הטענה הזו מסבירה, למשל, כיצד גרטה טונברג הפכה מפעילת אקלים מושבעת לתומכת חמאס, בלי שאף אחד הניד עפעף, כשהיא גם טוענת מפורשות שהמחאה נגד קיומה של ישראל היא חלק מהתנועה למען "צדק אקלימי". והיא בוודאי מסבירה את נוכחותם של דגלי אש"ף וכאפיות במחאה נגד אכיפת חוקי ההגירה.
צילום: EPA
אגב, הכאפיות ודגלי אש"ף משמשים אינדיקציה די ברורה לכך שמהומות הללו לא רק ממשיכות את מורשת מחאות ג'ורג' פלויד או האקלים, אלא גם את ההפגנות שפרצו ברחבי העולם המערבי מאז 7 באוקטובר 2023. זה לא נגמר בדמיון האסתטי הגדול בין המחאות, אלא גם באידיאולוגיה ובמסרים – בקריאות לאינתיפאדה שנשמעו גם בלוס-אנג'לס, בדחייה של זהות לאומית בשם מאבק גלובלי נגד "דיכוי". יהודים ברחבי העולם שצופים באירועים האלה עשויים לחוש רעד מוכר: המחזה של ערים מערביות שבוערות במחאות אוטואימוניות בזמן שמוסדות המדינה ממהרים לתרץ את האלימות, כבר לא נראה חריג.
בהקשר הזה הכאפייה היא לא רק פריט אופנה פוליטי, אלא קיצור דרך להשקפת עולם שמאחדת בין כל הכוחות והפלגים בשמאל הפרוגרסיבי, במאמציהם לא לתקן את החברה המערבית, אלא לפרק אותה לחלוטין. התפיסה הזו מודעת לעצמה לחלוטין: המפגינים לא מסתירים את כוונותיהם, אלא מכריזים עליהן בשידור חי ומעלים אותן בסרטונים לטיקטוק. וככל שהתקשורת ונציגי השמאל יכחישו או יסתירו את הכוונות הללו, כך הם רק יחזקו את תנועת הפורעים – ואת מתנגדיהם הקיצוניים ביותר בימין.