דרכון לכל דורש? הקרב על האזרחות באיטליה מגיע לנקודת רתיחה

בתחילת שבוע הבא, ליתר דיוק ב־8 וב־9 ביוני, אזרחי איטליה יוזמנו להצביע על משאל עם לביטולם של חמישה חוקים קיימים: ארבעה מהם נוגעים בזכויות העובדים ואחד, הקריטי והשנוי יותר במחלוקת, עוסק בהגירה ובתנאים לקבלת אזרחות איטלקית. כן, מתוך חמשת ההצעות למשאל העם, האחרונה היא המדוברת ביותר במדינה - הצעה שמעוררת הכי הרבה אמוציות בשני המחנות: מחנה הימין השמרן ומחנה השמאל הפרוגרסיבי.

מבחינה ביורוקרטית, המשאלים המדוברים יהיו תקפים אך ורק אם רוב בעלי זכות הבחירה באיטליה יצביעו. כלומר, לפחות אחד יותר ממחצית הבוחרים במדינה. סף השתתפות מינימלי זה נקרא "קוורום". ובכן, מי שיצביע יקבל פתק לכל שאלה: חמישה פתקים בצבעים שונים. כל פתק מכיל תיאור של החוק שעשוי להתבטל באופן מלא או באופן חלקי, ושואל את המצביע האם הוא בעד הביטול. כדי לבטל את החוק יש להצביע "כן", וכדי לשמור עליו יש להצביע "לא".

כאמור, ארבעת המשאלים הראשונים עוסקים בכלל בזכויות העובדים. הראשון מבקש להחזיר את חובת השיבוץ לעבודה ברוב המקרים של פיטורים לא חוקיים. השני מבקש לבטל את הגבלת הפיצוי לעובדים במקרה של פיטורים לא חוקיים בעסקים עם פחות מ־15 עובדים. השלישי מבקש לבטל חלק מהתקנות הקובעות מתי חברה יכולה להעסיק עובדים עם חוזים זמניים. הרביעי מבקש לבטל את התקנה המפנה את האחריות המשותפת של הקבלן והקבלן המשני בתאונות עבודה.

המשאל החמישי והמתוקשר ביותר מבקש להעניק אזרחות איטלקית למהגרים לאחר חמש שנים של שהייה במדינה. על פי החוק הנוכחי, כדי לקבל אזרחות איטלקית, כל האנשים מעל גיל 18 שנולדו במדינה מחוץ לאיחוד האירופי ושמבקשים להפוך לאיטלקיים, צריכים להיות תושבים חוקיים באיטליה במשך 10 שנים לפחות. למעשה, המשאל החדש מציע לבטל את התקנה הזו ולחזור לתקנה הקודמת, משנת 1992, לפיה מספר השנים הנדרשות להענקת אזרחות הן חמש בלבד.

ראש ממשלת איטליה, ג'ורג'יה מלוני, כבר התבטאה בנושא. "לא אצא להצביע", היא הודיעה. עם זאת, או אולי בדיוק בגלל זה, הדיון במדינה עדיין סוער ולא יורד מראש סדר היום הציבורי. בשבועות האחרונים, רבים מהפוליטיקאים בקואליציה הממשלתית קראו לאזרחים לא להשתתף במשאלי העם, כדי למנוע הגעה ל"קוורום". מנגד, מפלגות האופוזיציה, וביניהן המפלגה הדמוקרטית ותנועת חמשת הכוכבים, יצאו בקריאה להצביע "כן" בכל חמשת המשאלים.

שתי הטענות הנגדיות ברורות מאוד. מחנה השמאל מאשים את מחנה הימין בגזענות ומבקש לתקן את העיוות לפיו מאות אלפי צעירים נולדו וגדלו באיטליה אך נותרו מחוץ להגדרה החוקית של "אזרח". מחנה הימין משיב בפשטות: לא לכל דריסת רגל מגיע דרכון, לא כל לינה הופכת אותך לבן בית. אזרחות היא ברית בין אדם למדינה - לא כרטיס ביקור זמני. לדברי ממשלת מלוני, במקום לחזק את הזהות הלאומית, האופוזיציה רק מטשטשת את ה־DNA ההיסטורי והתרבותי של איטליה.

"אף אחד לא באמת הרגיש צורך במשאל עם הזה", מסביר העיתונאי והסופר האיטלקי פרנצ'סקו ג'וביליי בריאיון למקור ראשון. "להיפך, בכל רחבי אירופה דנים היום בצורך האמיתי להציב תנאים מחמירים הרבה יותר במתן אזרחות למהגרים. משום מה, רק באיטליה מבקשים להוריד את תקופת השהייה המינימלית מעשר שנים לחמש. למה? בעיניי זאת טעות, החוק הנוכחי לא דורש אף שינוי". עמדתו של ג'וביליי נחרצת מאוד, אך מבוססת ומנומקת.

"חשוב לי לציין שכל ילד שנולד באיטליה לזוג מהגרים, זכאי, ובצדק, לכל אותן הזכויות שילד עם אזרחות זכאי להן", מדגיש העיתונאי. "כל קטין באיטליה, עם או בלי אזרחות, זכאי לכל השירותים שמעניקים, לדוגמה, משרדי החינוך והבריאות. מי שאומר שלמהגרים אין זכויות, טועה ובגדול. עם זאת, כדי לקבל אזרחות ולהפוך להיות איטלקי, המהגר צריך להכיר לעומק את הזהות ואת הערכים של המדינה. על מנת שזה יקרה, נדרשת תקופה ארוכה של שהייה ושל למידה, בוודאי ארוכה יותר מחמש שנים".

בינתיים, מי שיזם את משאלי העם, ובהם ההסתדרות הגדולה באיטליה (CGIL) והארגון הראשי הפועל לטובת הילדים הזרים, האשים את הרשויות בכך שלא נתנו מספיק חשיפה למועד ההצבעה. על פי הסקרים, כ־32% מאזרחי איטליה אכן לא מכירים את מועד ואת אופי ההצבעה. עם זאת, בלי שום קשר לממשלה המכהנת, היסטורית, משאלי העם תמיד רשמו השתתפות נמוכה יותר בהשוואה לשאר הבחירות הפוליטיות - המקומיות, הארציות או האירופיות - שנערכו באיטליה. ככל הנראה, זה מה שצפוי לקרות גם הפעם.