גרמניה פתחה החודש את הבסיס הצבאי הקבוע הראשון שלה בחו"ל מאז מלחמת העולם השנייה. 5,000 חיילים גרמנים, מצוידים בטנקי לאופרד מתקדמים, מוצבים כעת בליטא – במרחק 20 ק"מ בלבד מגבול בלארוס, בעלת בריתה של רוסיה. הבסיס סמוך לעיר הבירה וילנה, והוא יכלול מתקני אחסון ותחזוקה לטנקים, מטווחי ירי, ומגורים לחיילים ומשפחותיהם. עוד אלף אנשי צבא ואזרחים גרמנים יוצבו באתרים נוספים ברחבי ליטא.
זהו רגע היסטורי, שמייצג קטסטרופה אסטרטגית שרוסיה יצרה לעצמה. הרוסים מדממים באוקראינה – עם כמעט מיליון אבדות עד כה – ובינתיים האיחוד האירופי הופך ממועדון כלכלי לקואליציה צבאית. והאירוניה? פוטין יכול להאשים רק את עצמו.
יש שלושה היבטים שבהם המלחמה באוקראינה מחמירה את מצבה של רוסיה בכל יום שעובר.
הכי מעניין
א. התחמשות אירופית
נתוני נאט"ו מראים שההוצאה הצבאית האירופית זינקה ב־17 אחוזים, והגיעה ל־693 מיליארד דולר ב־2024. זה גבוה מרמת ההוצאה בסוף המלחמה הקרה. כמעט כל מדינות אירופה הגדילו את ההוצאה הצבאית שלהן מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה, והמאמץ הואץ השנה לנוכח המדיניות שמקדם ממשל טראמפ.
הכלכלה הגדולה ביבשת, גרמניה, פטרה את ההוצאה הביטחונית מהמגבלה החוקית על גיוס חוב בידי הממשלה. זהו שינוי דרמטי במדינה שהגבילה את ההוצאה הממשלתית במשך עשורים. היא גם הקצתה 500 מיליארד אירו לתשתיות ל־12 השנים הבאות. תשתיות התחבורה במדינה - גשרים וכבישים בעיקר – סובלות משנים של הזנחה. השקעה בהן תשפר לא רק את הכלכלה, אלא גם את הלוגיסטיקה הצבאית, ותחזק את גרמניה כציר חשוב בתנועת הצבא לעבר החזית המזרחית. לפי הקנצלר פרידריך מרץ, שנכנס לתפקיד בתחילת החודש, ההוצאה הביטחונית תגיע ל־5 אחוזים מהתוצר עד 2032. לפי תוכניתו, 3.5 אחוזים יוקדשו לרכש צבאי ישיר, ועוד 1.5 אחוזים לתשתיות בעלות חשיבות צבאית כמו גשרים וכבישים. כל אחוז תוצר בגרמניה שווה 45 מיליארד אירו; אלה סכומי עתק שיזרמו לתעשיות הביטחון.
טראמפ וזלנסקי בעימות בבית הלבן, בשבוע שעבר. | צילום: AFP
שאר אירופה מתגייסת גם כן. פולין כבר מוציאה 4.2 אחוזים מהתוצר שלה על ביטחון, והופכת למעצמה צבאית אירופית עם 216 אלף חיילים בשירות פעיל (התוכנית היא לגדול ל־300 אלף עד 2035). זהו הצבא השלישי בגודלו בנאט"ו אחרי ארצות הברית וטורקיה. צרפת הודיעה על תוכנית חימוש מסיבית משלה. אפילו שוודיה השלווה, שהצטרפה לנאט"ו רק ב־2024, הודיעה על הגדלת תקציב הביטחון ל־2.6 אחוזי תוצר עד 2028.
ב. הקרע האטלנטי
הצהרתו של טראמפ בינואר 2025 שהוא "לא בטוח שאמריקה צריכה להוציא משהו על נאט"ו", והתקרית עם זלנסקי בבית הלבן, היו קריאת השכמה לאירופה. ממשל טראמפ נתפס כמי שמנסה לפייס את רוסיה על חשבון אוקראינה ואירופה. אם אירופה רוצה הגנה, היא תצטרך לעשות זאת בעצמה. זה מתבטא כבר במעשים. האיחוד האירופי השיק את תוכנית ReArm Europe במרץ 2025: תקציב בסך 800 מיליארד אירו, כולל 150 מיליארד בהלוואות, לצורכי התחמשות. פולין הציעה להקים "בנק חימוש" אירופי על פי המודל של הבנק האירופי לשיקום ופיתוח. העלייה בהוצאה הביטחונית של גרמניה היא תוצאה נוספת של המשבר עם אמריקה.
הקרע האטלנטי צריך להדאיג את רוסיה, כי הוא ישחרר את אירופה. בשנות החמישים, בתחילת המלחמה הקרה, הבחינו מנהיגי ברית המועצות בין נאט"ו – הסדר הביטחון האטלנטי, הקושר בין אירופה לאמריקה – ובין הסדרי ביטחון אירופיים בלבד. הם ראו בהתחמשות אירופית איום גדול בהרבה, כי חששו שהם יישלטו "בידי המדינה האירופית החזקה ביותר כלכלית, גרמניה המערבית". הכוח האמריקני, שבא מעבר לים, נתפס כ"מעוקר" ופחות מאיים מכוח יבשתי אירופי.
ההיגיון הגיאופוליטי ברור. ארה״ב, גם אם היא עוינת את רוסיה, עדיין רחוקה ממנה מרחק אוקיינוס. הדאגה העיקרית של וושינגטון היא מלחמה גרעינית, לא פלישה של טורי שריון רוסיים לניו־יורק. גם אין לאמריקה שום צורך לכבוש שטח רוסי, או ליצור אזור חיץ בינה ובין רוסיה. עם מעצמה אירופית המצב אחר.
היתרון הגרעיני הנוכחי של מוסקבה אינו מרגיע. היכולת הכלכלית וההנדסית של גרמניה יאפשרו לה בתוך זמן קצר להקים תוכנית נשק גרעיני. לצרפת ובריטניה יש כבר נשק גרעיני. ייתכן שפולין תשקול גם היא התחמשות בפצצה.
ג. דילול הצבא הרוסי
ובזמן שאירופה מתחמשת, רוסיה נחלשת. הנתונים מזעזעים. לפי ההערכות, רוסיה איבדה כ־800 אלף חיילים במהלך המלחמה (הרוגים ופצועים). מספר האבדות נע סביב אלף חיילים ביום. אבדות הציוד גרועות יותר. רוסיה איבדה אלפי נגמ״שים וטנקים, מה שדוחף אותה להשתמש יותר בלוחמת חיל רגלים ללא שריון. השינוי רק מגדיל את מספר האבדות. כמחצית ממחסני הנשק והתחמושת שנאגרו בימי בירת המועצות התרוקנו, ואמצעי הלחימה שנותרו מיושנים ברובם. חיל הים הרוסי איבד בין רבע לשליש מצי הים השחור.
עוד כתבה בנושא
סיוט אסטרטגי
בכל יום שעובר, רוסיה מאבדת עוד חיילים ועוד ציוד. בכל יום שעובר, מדינות אירופה ממשיכות לשקם את תעשיית הביטחון שלהן. כן, הבירוקרטיה מסורבלת ותהליכי הרכש האיטיים, שוקי הביטחון מפוצלים, יכולת הייצור לא קיימת עדיין.
אבל כל חודש של לחימה מאפשר לאירופה להתקדם. הלחץ הפוליטי על הבירוקרטיה מאיץ אותה, יכולת הייצור הביטחונית מתרחבת: ריינמטאל הגרמנית לבדה השקיעה 1.3 מיליארד אירו בהרחבת ייצור התחמושת בכמה מדינות. יצרנים גרמנים גם מתחילים להסב מפעלי רכב ישנים למפעלי טנקים. הפיצול ברכש מתחיל להיפתר עם יוזמות אירופיות משותפות.
התעשיות הביטחוניות האירופיות, שנחלשו במשך עשורים של שלום, מתעוררות לחיים. צרפת מכפילה את ייצור פגזי הארטילריה. גרמניה מזמינה 105 טנקי לאופרד חדשים. פולין רוכשת ציוד מדרום קוריאה וארצות הברית בהיקפים עצומים. כל חודש נוסף במלחמה מחזק את המגמה.
"המבצע הצבאי המיוחד" של פוטין יצר את הסיוט האסטרטגי שרוסיה ביקשה למנוע: אירופה צבאית אוטונומית, משוחררת מריסון אמריקני, מתחמשת בקצב חסר תקדים – וכל זה קורה כשרוסיה מתישה את עצמה באוקראינה. במקום "פירוז" של אוקראינה, פוטין השיג חימוש מסיבי של כל אירופה.