"הכול מדהים פה, באמת, ממש כמו שחלמתי. יוצא לי לעבוד על פרויקטים מעניינים מאוד, במיוחד על הסכמי אברהם ועל תהליכי הנורמליזציה. אני פשוט אסיר תודה. גם מצאתי חברה חדשה, אז החיים שלי באמת לא רעים בכלל". זוהי ההודעה האחרונה שללח ירון לישינסקי ז"ל לחברו הטוב ג'ייקוב קלאפק. הלילה (חמישי), ירון בן ה־30 והחברה שלו שרה לין מילגרם בת ה־26, נרצחו בפיגוע ירי מחוץ למוזיאון היהודי בבירת ארה"ב. השניים עבדו בשגרירות הישראלית בוושינגטון.
"אני וירון הכרנו לראשונה באוניברסיטת רייכמן, שם למדנו יחד תואר שני בממשל ודיפלומטיה", מספר ג'ייקוב בקול רועד, עדיין מסרב להאמין לטרגדיה שפקדה אותו. "אני הייתי נציג המסלול והוא היה סטודנט מבריק ונמרץ, מלא ביוזמות מקוריות - זה חיבר בינינו מיד. לרוב נפגשנו בקמפוס האוניברסיטה או בירושלמים, שם הוא התגורר. הוא אהב לקרוא, זאת הייתה תשוקתו הגדולה ביותר, והכיר את כל חנויות הספרים השוות בעיר".
ירון לישינסקי ושרה מילגרם | צילום: באדיבות שגרירות ישראל בארה"ב
לישינסקי גדל בעיר נירנברג בגרמניה כנוצרי אוונגליסטי, ובגיל 16 החליט לעלות ארצה מתוך ציונות ותחושת חיבור עמוק לעם היהודי ולגורלו. "הוא היה כל כך גאה במדינת ישראל, ואני כל כך אהבתי לשתף איתו מחשבות, רגשות, תובנות, רעיונות", ממשיך חברו ג'ייקוב. "האופן שבו הוא הסתכל על המציאות, ריתק אותי. הוא היה תומך נלהב של הסכמי אברהם, זה נושא שהעסיק אותו רבות. בכל פעם שנפגשנו, היו לנו שיחות ארוכות ומרתקות".
הכי מעניין
ג'ייקוב קלאפק בן ה־27 נולד וגדל בפולין. הוא הגיע לארץ ב־2022 לחוויה סטודנטיאלית ולאחר מכן חזר לפולין, שם הוא עובד היום כפעיל הסברתי ופוליטי, בפרט בתחום הרדיקליזציה של השיח האלים והאנטישמי ברשתות החברתיות. "כשהגעתי לישראל, הייתי קצת מבולבל, התקשיתי להבין את המציאות הפוליטית המקומית המורכבת", הוא משתף בכנות. "ירון היה הראשון שעזר לי להבין את כל מה שהתרחש מסביבי. הוא היה יותר מחבר עבורי, הוא היה כמו אח גדול".
עוד כתבות בנושא
היום ג'ייקוב זוכר בעיקר את חיוכו של חברו האהוב. "זה הדבר שהכי אפיין אותו", הוא מספר בגעגוע. "ירון היה אדם חיוכי ואופטימי. הוא גם היה ערכי מאוד ודיפלומטי מאוד, ידע להתנהג נכון בהתאם לכל סיטואציה. איש מכובד למרות גילו הצעיר. אני לא נפתח בקלות וירון היה מהאנשים הבודדים שהרגשתי בנוח לדבר איתם על הכול. ידעתי שהוא יכיל אותי ולעולם לא ישפוט אותי. שהוא ידאג לי ויפעל לטובתי. סמכתי עליו ממש כמו שסומכים על אח גדול".
רגע לפני שסיים את לימודיו בישראל ושב לפולין, ג'ייקוב פגש את ירון בפעם האחרונה. "זה אולי הזיכרון העוצמתי ביותר שיש לי ממנו", הוא משחזר. "ישבנו בעיר העתיקה בירושלים, שתינו קפה שחור ודיברנו על העתיד. דיברנו על האפשרות להקים ביחד חברה שתסייע לאנשים לטוס לכל מקום בעולם בבטחה. באותה ההזדמנות ירון גם סיפר לי שהוא עבר את כל שלבי המיונים והתקבל לעבוד בשגרירות ישראל בוואשינגטון. הוא היה כל כך מאושר".
"אני זוכר כשירון סיפר לי שהתקבל לעבוד בשגרירות ישראל בוואשינגטון - הוא היה מאושר"
לישינסקי הגשים את חלומו כאשר שימש בשנים האחרונות כעוזר מחקר לענייני המזרח התיכון וצפון אפריקה במחלקה המדינית של אחת משגרירויות ישראל בוושינגטון. במסגרת תפקידו, הוא היה אחראי לעדכון שוטף של הסגל הדיפלומטי באירועים ומגמות באזור, לעריכת מחקרים בנושאים גאופוליטיים, לקיום קשרים עם נציגויות זרות ועם צוותי חשיבה מקומיים, ולסיוע בארגון ביקורי משלחות מישראל. כאמור, בוושינגטון ירון גם מצא אהבה: שרה לין מילגרם ז"ל, איתה תכנן להתחתן בקרוב.
הלילה, כאשר התרחש האסון בארצות הברית, ג'ייקוב שהה בגרמניה. "הוזמנתי להשתתף בכנס בברלין וכשהתעוררתי הבוקר במלון, הדלקתי טלוויזיה וגיליתי על פיגוע טרור שהתרחש בוושינגטון", הוא מספר. "בחדשות דווח על שני קורבנות - שני בחורים צעירים. לא היה לי זמן לברר במי מדובר, מיהרתי מאוד וממש לא חשדתי שירון קשור לאירוע. ואז, הגיעה לי תמונה שלו באחת מקבוצות הוואטסאפ שאני נמצא בהן. הייתי בהלם. עדיין סירבתי להאמין שזה הוא. חשבתי שזאת טעות. כתבתי לעוד חברים מהתואר, והם אישרו שמדובר בירון".
שוטרים בסמוך לרחבת המוזיאון היהודי בוושינגטון בו נרצחו עובדי השגרירות הישראלית | צילום: EPA
שוטרים בסמוך לרחבת המוזיאון היהודי בוושינגטון בו נרצחו עובדי השגרירות הישראלית | צילום: AFP
שעות לאחר הטרגדיה, ג'ייקוב עדיין מתקשה להאמין שהרע מכל קרה. הוא מחפש תשובות לשאלותיו הרבות, אך לא מצליח למצוא תשובה. "אני מבולבל מאוד כרגע, מנסה בעיקר להבין מה אני מרגיש, ומגלה בתוכי כאב חדש שמעולם לא חשתי לפני", הוא משתף. "אני עוסק בהסברה מזה שנים רבות ואני מכיר היטב את המציאות הקשה איתה ישראל צריכה להתמודד. אני יודע מה זה שכול, אבל זאת הפעם הראשונה שהשכול נוגע בי באופן אישי. וזה מטלטל".
דבר אחד בטוח לקלאפק הצעיר: חברו הטוב לא יישכח. "ירון היה צעיר, אבל הוא הספיק להשאיר אחריו מורשת", הוא מבקש להדגיש. "כל מי שהיה בקרבתו מכיר היטב את הערכים שלו, את החלומות שלו, את השאיפות שלו. אני, אנחנו, כל החברים, נעשה הכול כדי להמשיך את דרכו של ירון ולתת משמעות לאובדן הכול כך נוראי וכל כך לא הגיוני הזה. אנחנו לא נוותר ובטח שלא ניכנע. אנחנו נקום חזקים ביותר ומאוחדים יותר. לא נשכח את ירון לעולם".