הצתות ואיומים במאצ'טות: מלחמות האינדיאנים נגד האמיש של האמזונס

כאשר ראו גברים עם חצים ומצ'טות מתקרבים אליהם, דניאל בראון ומנוניטים אחרים החיים באמזונס הפרואני נמלטו דרך שדות אורז, כשכמה מאסמיהם עולים באש מאחוריהם.

במאסיסאה, התנחלות מבודדת סמוך לגבול של פרו עם ברזיל, שנגישה רק בסירה לאורך יובל של האמזונס או דרך שבילי עפר, חברי הכת הפרוטסטנטית הסגפנית מצויים במצור. כאן, כמו גם במדינות דרום אמריקה אחרות, נוצרים מתבודדים ונמנעים ממודרנה אלה, שמקורם באירופה של המאה ה־16, מואשמים בהרס יערות כחלק מהתרחבות החקלאות שלהם ביבשת.

בשנת 2024, תובעים מטעם מדינת פרו הגישו כתבי אישום נגד 44 גברים ממושבת המנוניטים במאסיסאה בגין הרס של 8,940 דונם של יער בתול, וביקשו לגזור על כל אחד מהם בין שמונה לעשר שנות מאסר.

המשפט יהיה הראשון מסוגו נגד מושבת מנוניטים באמריקה הלטינית באשמת פשעים סביבתיים. עורך דינם של הנאשמים, קרלוס סיפואנטס, טוען כי "השטח כבר היה ריק" כאשר הקהילה רכשה אותו.

עשירים מול עניים

מחקר מ־2021 שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת מקגיל בקנדה, מנה 214 מושבות מנוניטים באמריקה הלטינית, המשתרעות על 39 מיליון דונם – שטח גדול כמעט כמו הולנד. בפרו, הקימו המנוניטים בעשור האחרון חמש מושבות משגשגות באמזונס. נוכחותם מהווה מטרד לקהילת הילידים האינדיאנים שיפיבו-קוניבו המונה 780 איש, המתגוררת על שפת אגם אימיריה, כ־16 קילומטרים ממאסיסאה.

השיפיבו-קוניבו חיים בבקתות עץ עם גגות פח או סכך, ללא חשמל או מים זורמים, ומתפרנסים מדיג וחקלאות זעירה. הם מאשימים את המנוניטים האמידים יותר, שאותם הם מכנים "טרמיטים של היער", בכיבוש בלתי חוקי של כ־6000 דונם מתוך שטחם הכולל של 50,000 דונם.

"המנוניטים בונים חוות על אדמות קהילתיות... הם עוסקים בבירוא יערות. מה שהם עושים הוא פשע נגד הסביבה", אמר ל-AFP מנהיג הקהילה הילידית, אבנר אנקון, בן 54.

עגלות רתומות לסוסים

המנוניטים הגיעו לפרו מבוליביה השכנה. דיוויד קלאסן, בן 45 ואב לחמישה ילדים בגילאי שבע עד עשרים, אמר כי הם נאלצו להגר בשל מחסור באדמות חקלאיות ובשל מדיניות "שמאל קיצוני" בבוליביה.

כיום, המובלעת העצמאית כוללת כ־63 משפחות המגדלות בקר, חזירים, אורז וסויה על פני 32,000 דונם, תוך שימוש בגנרטורים על דיזל להפקת חשמל. הגברים והנערים לובשים חולצות משובצות, כְּתֵפוֹת (שלייקס) וכובעים. הנשים והנערות לובשות שמלות ארוכות, ושערן קלוע בצמות הדוקות או אסוף בקוקו. הקהילה, שמדברת ניב גרמני, אך מנהיגיה דוברים ספרדית בסיסית, מקיימת קשר מועט עם העולם החיצון, ונעזרת בטרקטורים ובעגלות רתומות לסוסים כאמצעי תחבורה עיקריים.

לאחר עשר שנות דו-קיום שקט עם שכניהם הילידים, הותקפה המושבה ביולי האחרון. בראון סיפר כי ישב עם גברים נוספים מחוץ לאסם כאשר הופיעה קבוצה של שיפיבו-קוניבו יש מאין. "הם הגיעו עם חצים ומצ'טות. הם אמרו שיש לנו שעה או שעתיים לעזוב", נזכר בן ה־39, והוסיף כי הם הציתו רכוש.

איש לא נפגע בעימות, אך שרידי סככה ואסם שרופים וגגות פח חרוכים נראו בין עשב גבוה. אנקון הודה כי המשמר הילידי של קהילתו רדף אחרי המנוניטים, אך "בלי להשתמש באלימות".

שבריר מהנזק הכולל

עורכת דינה של קהילת שיפיבו-קוניבו, לינדה ויגו, האשימה את המתיישבים בהעסקת קבלנים לפינוי יערות, "וכשהכול כבר מפונה, המנוניטים נכנסים עם הטרקטורים, מיישרים הכול, ואז אתה מוצא את השטח כולו מעובד".

פדרו פאברון, מומחה לענייני ילידים מהאוניברסיטה הקתולית של פרו, הודה כי המודל החקלאי של המנוניטים אינו עומד ב"ציפיות הסביבתיות". אך לדבריו, הקרקע שנרכשה מידי מתיישבים ממוצא מעורב במאסיסאה "כבר הייתה פגועה".

תוכנית עצמאית למעקב אחר הרי האנדים והאמזונס, שעוקבת אחרי בירוא יערות ושריפות, מעריכה כי מאז 2017 פינו המנוניטים כ־86,600 דונם בפרו. מדובר בשבריר מתוך שלושים מיליון הדונמים של יערות שנכחדו בשלושת העשורים האחרונים במדינה האנדינית, בעיקר בשל שריפות, כרייה בלתי חוקית ובירוא מצד קבוצות אחרות.

בעודו עומד בלב שדה אורז ירוק, הבטיח קלאסן: "אנחנו אוהבים את הכפר... אנחנו לא רוצים להרוס הכול".