טרור בנופש והשראה מאיראן: השיטה של פקיסטן מול הודו

ביום רביעי התעוררנו לכותרות על פריצת מלחמה בין שתי מעצמות הגרעין, הודו ופקיסטן. לא מיניה ולא מקצתיה. חודש אחרי הטבח בפאלגם, אתר נופש קשמירי, שנרצחו בו 25 אזרחים הודים ואזרח נפאלי אחד, הודיעה ממשלת הודו כי פתחה במבצע לביעור תשתיות הטרור של ארגונים אסלאמיסטיים רדיקליים הפועלים בשטחה של פקיסטן ובחבל קשמיר, השנוי במחלוקת בין המדינות. הטבח עורר זעם עמוק בהודו, במיוחד לאחר שהתברר כי הטובחים וידאו לפני ההוצאה להורג אם מדובר במוסלמי או הינדי, ומי שלא ידע לדקלם פסוקים מהקוראן נורה מטווח אפס.

במהלך המבצע הותקפו תשע מטרות טרור של ארגון לשקאר א־טייבה, ועוד נקודה אחת, בעומק השטח הפקיסטני, של ארגון ג'יש מוחמד. בתקיפה שנמשכה כחצי שעה, כך על פי ההודעה של ממשלת הודו, נעשה שימוש בטילים מדויקים, והם פגעו באתרי אינדוקטרינציה דתית ואימונים צבאיים. על כל אחד מהיעדים שהותקפו היה מידע מדויק בנוגע לפעילות המתבצעת בו ומדוע הופצץ. בתגובה טענה ממשלת פקיסטן כי האתרים שהופצצו היו אתרים אזרחיים, בהם שני מסגדים ומדרסה. בין ההרוגים, שבעה במספר, היה גם ילד אחד. ממשלת פקיסטן הודיעה כי תגיב "בזמן, במקום ובאמצעים שיראו לנכון".

בריאיון למקור ראשון אומר קומודור פראקש, בכיר לשעבר בחיל הים ההודי, כי הטרור הקשמירי הוא תופעה בעלת היסטוריה ארוכה, וכי מאחוריו עומדת ממשלת פקיסטן, וליתר דיוק ארגון הביון הפקיסטני, ISI. הבחירה בטרור, אומר פראקש, החלה עוד בזמנו של ראש הממשלה זיא אול־חאק, שנהרג לימים בתאונת מטוס. ראש הממשלה שבא אחריו, פרבז מושראף, אמר כי במקום לצאת למלחמה "עדיף לגרום להודו לדמם באלף חתכים". ברוח האמירה הזו, הטרור נועד להציק, להטריד ולהקיז את דמה של הודו במאבק המתמשך על חבל קשמיר, תוך ניצול האוכלוסייה המקומית. לדברי פראקש, המודיעין הפקיסטני הוא שהקים את אותם ארגונים ובהם לשקאר א־טייבה, חזית ההתנגדות וג'יש מוחמד. את הצעירים הפקיסטנים שהוא מגייס הוא שולח לתקוף בעיקר אנשי צבא ומשטרה בחבל קשמיר; אחרים מקימים תאי טרור רדומים המופעלים על פי צורכי המודיעין.

אולם המתקפה בחודש שעבר על תיירים תמימים שהגיעו מכל קצוות הודו לחופשה אביבית, היא משהו חדש ושונה. זו הייתה תחילת עונת התיירות, והמתקפה הברברית נועדה לגדוע אותה באיבה ולגרום לאזרחי הודו להימנע מנסיעה לחבל קשמיר. ואכן, הפיגוע הרצחני זרע פניקה באוכלוסייה, אבל בעקבותיה, אומר פראקש, הגיע גם כעס עצום, ואת התגובה המתבקשת אנו רואים עכשיו.

לתופעה הזו, מוסיף איש הצבא ההודי, יש מקבילות גם אצלכם במזרח התיכון. בדיוק כמו שאיראן משתמשת בחיזבאללה ובחות'ים כארגוני פרוקסי כדי להפעיל טרור נגד ישראל ולהישאר ברקע בלי לקבל אחריות, כך ממשלת פקיסטן משקיעה מרחוק באמצעות הביון הפקיסטני בארגוני טרור, שכביכול אינה שולטת בהם אך בעצם הם יצירי כפיה. שיטת הפעולה הזו נובעת בין השאר מכישלונה המתמשך של ממשלת פקיסטן לזכות בתמיכה בינלאומית במאבק על חבל קשמיר. לכן הם נלחמים בו באמצעות טרור אסוני מהסוג הזה.

לעימות בין הודו לפקיסטן יש כאמור היסטוריה ארוכה. בכל פעם שהוא ניצת מחדש עולה השאלה מהם סיכויי ההסלמה, שהרי ככלות הכול מדובר בשתי מדינות גרעין. התשובה מורכבת. מצד אחד, הסבב הנוכחי מבטא כבר עכשיו הסלמה משמעותית לעומת סבבים קודמים. ייתכן מאוד שפקיסטן תגלה תיאבון מוגבר לייצר הסלמה מול הודו, שכן ההודים ספגו בסבב הנוכחי מהלומה רצינית לאחר שחמישה מטוסי קרב שלהם התרסקו במהלך הפעולה. פקיסטן אף יכולה לטעון שהודו פעלה הפעם בעומק שטחם, בחבל פונג'אב. מאידך גיסא, תקרית מחודש ינואר עשויה להצביע על כיוון שונה. איראן פתחה אז במתקפת טילים וכטב"מים על פקיסטן, בתגובה על מתקפת טרור של פעילים בני המיעוט הבלוצ'י על איראן. גם אז היה חשש מהסלמה, אולם הפקיסטנים העדיפו להוריד פרופיל ונמנעו מתגובה רחבה, ואף שלחו מסרים לסין ולמדינות המפרץ כדי שיתערבו למניעת הסלמה. אז יש סיבה לאופטימיות מסוימת, אם כי אין שום ערובה שהתסריט הזה יחזור על עצמו. ההיסטוריה, הרגשות והיוקרה שמוטלים על כף המאזניים, כבדים במיוחד.