זו טעות להגיב לטענות אנטישמיות. אין טעם להגיב לאנשים הטוענים ברשתות החברתיות כי איברים נלקחים מילדים שנהרגו על ידי יהודים - האשמה המהדהדת את עלילת הדם העתיקה על יהודים שרוצחים ילדים נוצרים עבור דמם.

גם אין טעם להתווכח עם פרופסורים המתארים "לובי ישראלי" כל יכול השולט בפוליטיקה האמריקנית, האיטלקית ועוד. אין מה לנסות לדבר בהיגיון עם בעל מלון שוויצרי שמגרש תיירים ישראלים, או עם הבריונים שמכים משפחה יהודית ברחובות אתונה.

מי יתווכח עם מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש, אשר יחד עם נשיאת העצרת הכללית של האו"ם, אנאלנה ברבוק, הדליקו לאחרונה להבת זיכרון לזכר אנשי האו"ם שנהרגו, כולל עימאד אל סמהורי, עובד אונר"א שהיה גם מחבל חמאס וסרטוניו הזכירו מוות כשאהיד?

ומי רוצה לצעוק בקול צרוד כשהוא מתווכח עם הוליווד, טורקיה, קנדה וכל השאר? אל תענו להם.

בהוליווד, יותר מ-200 דמויות מעולם הקולנוע, המוזיקה והתרבות תמכו בקמפיין שקרא לשחרורו של רב-המרצחים מרואן ברגותי מבית כלא ישראלי, כולל השחקנים בנדיקט קמברבאץ', מארק רופאלו, קייט בלאנשט וטילדה סווינטון. הם שוכחים להזכיר שברגותי מרצה חמישה מאסרי עולם לאחר שהורשע בשנת 2004 בחמישה מקרי רצח ובמעורבות בשורה של פיגועי טרור במהלך האינתיפאדה השנייה.

עלינו להפסיק להרגיש מחויבים לטעון שיהודים הם טובים, שיהודים חפים מפשע או שלישראל יש את הזכות להגן על עצמה. כל מי שמעוניין באמת בעובדות ובראיות יכול למצוא אותן. הן זמינות לכולם. ההאשמות בקולוניאליזם, רצח עם, גזענות ואכזריות שיטתית המופנות כלפי ישראל סותרות את ההיסטוריה ואת הראיות שתועדו וכומתו.

קחו לדוגמה את האו"ם. בשנת 2025, העצרת הכללית של אימצה 15 החלטות נגד ישראל, לעומת 11 נגד כל שאר המדינות בעולם גם יחד, שש מהן נגד לרוסיה. פער זה ממחיש כיצד פוליטיקה מייצרת שנאה ליהודים.

אנטישמיות כיום אינה רק עניין של דעות קדומות או בורות. היא הפכה לכלי פוליטי. היא משמשת להשגת קולות, השפעה, עמדות, כסף וכוח.

האו"ם מנצל אותה במסגרת התיישרותו עם העולם השלישי והגושים האסלאמיים. טורקיה ואיראן מנצלות אותה באמצעות אסלאמיזם. תנועות פוליטיות מנצלות את שנאת ישראל תוך כדי טענות לקידום זכויות אדם. במציאות, שנאת ישראל הפכה גם לתחליף לזכויות אדם וגם לבית הקברות שלהן.

לכן, ניסיונות להסביר אינם מספיקים.

מה שנדרש הוא מאבק פוליטי: תלונות פליליות במקומות שבהם מופרים חוקים, חקיקה במקום בו ההגנות אינן מספקות ובחינה רצינית של האינטרסים הפוליטיים והכלכליים העומדים מאחורי קמפיינים המכוונים לישראל וליהודים.

זה גם אומר הגנה על הזכויות שאויבי ישראל מתעלמים מהן לעתים כה קרובות: זכויותיהם של ילדים, נשים, הומואים ומתנגדי משטר פוליטיים. זה אומר לתבוע מחדש אוניברסיטאות ומפלגות פוליטיות הנושאות אידיאולוגיות שהפכו את העוינות כלפי ישראל לאמונה פוליטית מקובלת. וזה אומר קביעת גבולות מוסדיים לעסקים, מלונות, ארגוני תקשורת ופסטיבלי תרבות שמפלים ישראלים או נותנים לגיטימציה לאנטישמיות.

איטליה אף חוותה שביתה כללית המכוונת נגד ישראל. אין טעם להתווכח עם מי שמדבר על "לובי ישראלי" כל-יכול השולט בפוליטיקה האיטלקית, כביכול בראשות לא אחר מאשר סגן ראש הממשלה ושר החוץ אנטוניו טג'אני.

זה כבר לא רק ויכוח על מדיניות חוץ. זוהי מלחמה פוליטית.

אי אפשר לנצח במאבק נגד האנטישמיות על ידי תשובה בלתי פוסקת לכל שקר. יש לנהל אותו במקום בו האנטישמיות פועלת כעת: בפוליטיקה, במוסדות, באוניברסיטאות, בארגונים בינלאומיים ובתרבות.

המאבק נגד האנטישמיות יכול להשיב את זכויות האדם שנקברו תחת הסיסמה הרצחנית "מהנהר לים".