בטיסה ישירה מפריז לעפולה: "באמת רוצה להיות ישראלי"

140 יהודים מצרפת נחתו השבוע בנמל התעופה בן־גוריון ב"טיסת המשפחות" של משרד העלייה והקליטה. מאז 7 באוקטובר 2023 עלו ארצה מצרפת, לפי נתוני המשרד, יותר מ־8,000 עולים חדשים, ומתוכם מאז תחילת השנה הגיעו כ־2,400 יהודים צרפתים ארצה - יותר מ־30 אחוזים לעומת התקופה המקבילה אשתקד.

סמואל כהן־קודאר (37), אשתו מלודי וארבעת ילדיהם, בני שלוש עד שתים־עשרה, שעלו ארצה בטיסת המשפחות, יגורו בעפולה. במשפחה החליטו על המעבר לפני קצת יותר משנה, בתום יריד עלייה שערכה הסוכנות היהודית בפריז. סמואל היה אז אחראי הקייטרינג בכל אירועי הסוכנות, והשתתף גם באירוע הזה במסגרת תפקידו. "הבאתי מגשי אוכל ליריד, ואשתי הגיעה איתי כדי לעזור לי", הוא מספר. "כשנכנסנו למכונית לאחר המשלוח היא אמרה לי: 'זהו, תורנו לעלות'״.

לבני הזוג נדרשה קצת יותר משנה כדי להתכונן לצעד הגדול. ביום שלישי הפכה משפחת כהן־קודאר לישראלית באופן רשמי. אתמול, יומיים לאחר הנחיתה המשמחת, ההתרגשות עדיין ניכרת על פניהם. ״מאז ומתמיד אשתי ואני חלמנו לעלות לארץ", אומר סמואל, "ואני חושב שזה נכון אצל זוגות יהודים רבים. האתגר המרכזי הוא ששני בני הזוג יהיו מוכנים לממש את החלום באותו הזמן. ביום שאשתי אמרה לי 'כן' הכול הפך אפשרי".

ההחלטה הזאת הייתה רק הגשמה של חלום, או שגם עליית האנטישמיות השפיעה?

"אני תמיד אומר שלא עוזבים את צרפת רק בגלל האנטישמיות, כי הרי אנחנו חיים שם ארבעים שנה. לצערנו, התרגלנו לחיות עם המציאות הזאת, שהידרדרה עם השנים".

משפחת כהן־קודאר תתגורר בעפולה לצד גרעין של 13 משפחות עולים שבחרו בבירת העמק כדי להתחיל את דרכם בישראל. את המשפחות מלווה העמותה ״עלייה קהילתית״, בראשות פעיל ההתיישבות והעלייה שלום ואך. העמותה קיימת כבר שלושים שנה, וליוותה יותר מאלפיים משפחות יהודיות צרפתיות. התוכנית שלה מספקת ליווי והכוונה לעולים בשנה לפני העלייה ובשנה שאחריה.

המשפחות המשתתפות בתוכנית נפגשות כבר בצרפת, עוברות סמינרים משותפים וטסות לארץ לצורך היכרות ראשונית וכדי לבחור יחד ביעד למגורים.

לאחר העלייה לארץ העמותה מצמידה רכז אזורי שמלווה את המשפחות בסידורים הבירוקרטיים, משלב את ילדי העולים בבתי הספר ומארגן חיי קהילה לעולים הטריים.

״בחרנו לעלות דרך העמותה כי היא מספקת ליווי אמיתי, שמקל מאוד על ההשתלבות בחברה הישראלית", מסביר סמואל. "אנחנו לא מרגישים לבד. מלבד 13 המשפחות שעלו לארץ השנה, בעפולה יש כבר 12 משפחות שעלו מצרפת בשנים קודמות. כך נוצרת מיד קהילה, וגם לילדים זה משמעותי מאוד, כי הם משובצים לאותם בתי ספר. מעטפת כזו מקילה מאוד על החודשים הראשונים".

מצד שני, הקהילה הצרפתית המקומית אינה גדולה במיוחד, וזהו יתרון מבחינת משפחת כהן־קודאר. לדברי סמואל, לכך חותרת עמותת ״עלייה קהילתית״: ליישב את העולים בערים שאין בהן קהילה גדולה של דוברי צרפתית, וכך לעודד קליטה מהירה יותר. "הישראלים שואלים אותי קודם למה עזבתי את צרפת, ואחר כך למה באתי לעפולה", אומר סמואל. "אני עונה להם שאם אני רוצה באמת להיות ישראלי, אני צריך לחיות כמו ישראלי. לא רציתי להישאר בסביבה צרפתית בלבד מבחינת השפה וחיי היומיום, ובשביל הילדים זה חשוב מאוד. כאן הם מושלכים מיד לתוך סביבה ישראלית, וזה בדיוק מה שחיפשנו".

"עלייה קהילתית" מציעה בכל שנה יעדים שונים להשתקעות בארץ, והשנה יכולתם לבחור אחד משישה מקומות. למה הלכתם דווקא לעפולה?

"בעיר הזו מגולמות הרבה הזדמנויות, מבחינת הנדל"ן, איכות החיים והסביבה. אנחנו באים מפריז, ורצינו לשנות לגמרי את המסגרת, לצאת מהעיר ומהזיהום, ולהתחיל הרפתקה חדשה. בעפולה יש לנו הכול - סופרמרקטים, קניונים חדשים לגמרי, שכונות חדשות. זה בדיוק מה שנפלא בישראל: הארץ קטנה, אפשר להגיע לכל מקום, ומוצאים הכול בכל מקום".

חשוב לו להדגיש שלמרות הנחיתה הרכה והליווי, העלייה היא צעד לא פשוט. "הייתי רוצה שהישראלים יבינו את ההקרבה שכרוכה בעלייה מצרפת", הוא מציין. "אנחנו לא באים מארץ שנקלעה למלחמה או שקשה בה. אנחנו עוזבים מקום שמבחינה חומרית יש לנו בו הכול.

"השארנו מאחור את הבית שלנו, את העבודה, את ההרגלים, את המשפחה ולפעמים את העסק שבנינו במשך השנים. ובכל זאת בחרנו לעזוב הכול ולבוא לחיות כאן, לעיתים ברמת חיים צנועה יותר, רק מפני שאנחנו רוצים לבנות את עתידנו בישראל. אנחנו חולמים שהילדים שלנו יגדלו כאן, שגם הם ישתתפו בבניין מדינת ישראל ויתרמו לה את חלקם״.

בה בעת, ברור שהעתיד בצרפת הרוויה אנטישמיות השפיע על ההחלטה לעלות. "אנחנו לא רוצים שהילדים שלנו יגדלו בסביבה שבה יום אחד יהיה עליהם להתגונן כי שהם יהודים", קובע סמואל. "אם הם ייאלצו לשאת נשק, אנחנו מעדיפים שזה יהיה כאן, כדי להגן על מדינת ישראל, ולא שם, נגד האנטישמיות״.

איך הילדים מסתגלים לחיים החדשים?

"קשה להם להפנים את המעבר. הם עדיין מרגישים שהם בחופשה, ומאושרים מאוד להיות כאן. אנחנו משתדלים להראות להם את ההבדלים בין צרפת לישראל: כאן הכול כשר, כולם מדברים עברית, כמעט כולם יהודים. אלה דברים שהם מגלים לאט־לאט.

"העזרה ההדדית משפיעה במיוחד על החוויה שלהם כאן. כשהגענו באמצע הלילה, רק חמש מ־18 המזוודות שלנו הגיעו לשדה התעופה. כמעט לא היה לנו כלום. אז הרכזת שלנו מ'עלייה קהילתית' והמשפחה המאמצת שלנו ארגנו בזמן קצר את כל מה שהיה דרוש לנו בלילה הראשון - אוכל חם, מזרנים, מגבות. הילדים ראו את הסולידריות, וזה הותיר עליהם רושם עצום״.

בדומה לטיסות מאורגנות רבות של עולים, גם בני משפחת כהן־קודאר קיבלו כבר בטיסה ארצה תעודת עולה ומספרי זהות, מה שהקל על קליטתם בישראל. עם נחיתתם בנתב"ג הם התקבלו בטקס חגיגי בנוכחות קרובי משפחותיהם, נציגי משרד העלייה והקליטה והסוכנות היהודית ועוד. חניכים מתנועת נוער קידמו אותם בדגלים, בשמחה ובריקודים.

אחד הדוברים בטקס ריגש מאוד את סמואל, כשציטט את הפסוק מספר ישעיהו ״נחמו נחמו עמי". ״אני לא מתרגש בקלות, אבל באותו רגע הרגשתי משהו חזק מאוד", הוא מספר. "אמרתי לעצמי שהעלייה היא לא רק מעבר דירה, אלא חזרה הביתה. זו הגשמה קטנה של נבואות ישעיהו, בתקווה שיום אחד עם ישראל ינוחם במלואו ויראה בבניין בית המקדש״.