במרחק של שעות טיסה אחדות חיים מיליוני יהודים בכל העולם. חייהם שונים ומגוונים, תפיסותיהם ודעותיהם שונות, חיבורם לזהות היהודית משתנה, וכך גם יחסם לישראל ולציונות. אך יש דבר אחד שכנראה מחבר רבים מהם: החשש הגובר מהתנכלויות, תקיפות ואיומים הנובעים מעצם היותם יהודים.
בדו"ח חדש שפרסם כוח המשימה ג'יי־7, המאגד את הארגונים היהודיים המרכזיים בשבע המדינות שבהן מתגוררות הקהילות היהודיות הגדולות בעולם, מתפרסמים נתונים על תקיפות אנטישמיות ועל החרפת התופעה מאז 7 באוקטובר. במהלך 2025 תועדו במדינות הג'יי־7 יותר מ־23 אלף תקריות אנטישמיות - עלייה של 136 אחוזים לעומת שנת 2022. עשרים בני אדם נרצחו במתקפות אנטישמיות במהלך השנה, הקטלנית ביותר ליהדות התפוצות זה יותר משלושה עשורים.
הדו"ח מצביע על הקשר ההולך ומתהדק בין אנטישמיות לאנטי־ציונות, שהוגדרה כגורם מרכזי בכמעט מחצית מהתקריות בבריטניה ובארה"ב. הנתונים הללו צריכים להדאיג לא רק את מנהיגי אותן מדינות, אלא גם את ראשיה ויועציה של מדינת ישראל.
הכי מעניין
העלייה לישראל היא נדבך מרכזי בזהות הציונית ובמימוש החזון הלאומי, אך מכיוון שיהודים רבים בוחרים להישאר במדינותיהם, נדרשים במקביל אפיקי פעולה רחבים ועמוקים יותר. כאשר יהודים נרצחים, מותקפים או חוששים להציג בפומבי את יהדותם, אין די בגינויים ובהצהרות כלליות בדבר המאבק באנטישמיות. נדרשת מדיניות ישראלית סדורה וארוכת טווח כלפי יהדות התפוצות.
המדיניות צריכה להתבסס על שלושה מהלכים לאומיים מקבילים. הראשון הוא מאבק מדיני וביטחוני בלתי מתפשר באנטישמיות. על מדינת ישראל להפעיל את מלוא הכלים העומדים לרשותה מול ממשלות העולם, לדרוש מהן אכיפה נגד תוקפים ומסיתים, ולתבוע את ביטחונם של יהודים ושל מוסדות יהודיים. האחריות הראשונית לביטחון האזרחים מוטלת על המדינות שהיהודים חיים בהן, אך ישראל אינה יכולה לעמוד מנגד כאשר יהודים מותקפים בשל יהדותם.
המהלך השני הוא העמקת ההשקעה בחינוך יהודי־ציוני ובחיזוק הזהות היהודית בתפוצות. התשובה לכך שיהודים מותקפים בשל זהותם אינה יכולה להיות הצנעת הזהות היהודית או התרחקות ממנה. ישראל צריכה לסייע לקהילות לחזק את החינוך היהודי, לימודי העברית, הקשר לישראל ותחושת ההשתייכות לעם היהודי. הגנה על יהדות התפוצות אינה מסתכמת באבטחת בתי כנסת, בתי ספר ומרכזים קהילתיים, וכוללת גם אפשרות להמשיך לקיים חיים יהודיים מלאים, גאים ובטוחים.
המהלך השלישי הוא הסרת החסמים העומדים בפני יהודים המבקשים לעלות לישראל ולקשור בה את גורלם. אומנם רבים מאוד בוחרים לא לעלות לישראל, ולכן לצד זאת יש צורך באפיקי פעולה רחבים יותר לחיזוק הקשר בין ישראל ליהדות התפוצות.
העלייה אינה צריכה להיות ברירת מחדל הנובעת מפחד, והיא בוודאי אינה תחליף למאבק על זכותם של יהודים לחיות בביטחון בכל מדינה שבחרו לחיות בה. אולם ישראל חייבת לוודא שכל יהודי המבקש לעלות ארצה יוכל לעשות זאת במהירות וביעילות, ויזכה למעטפת קליטה שתאפשר לו ולמשפחתו לבנות כאן את חייהם.
אין סתירה בין שלושת המהלכים הללו. מדינת ישראל נדרשת להיאבק על זכותם של יהודים לחיות בביטחון במדינותיהם, לחזק את זהותם ואת קהילותיהם, ובמקביל להבטיח כי שעריה יישארו פתוחים בפני כל מי שמבקש לבנות בה את עתידו.
רועי אביקסיס הוא ראש המחלקה לזהות יהודית־ציונית בהסתדרות הציונית העולמית, ונציג המזרחי במוסדות הלאומיים
עוד כתבות בנושא
