באמריקה של השנים האחרונות התרגלנו לראות קיצונים עולים לכותרות, כובשים את הרשתות ומכתיבים את סדר היום. לכן האירוע שהתרחש השבוע במחוז ה-35 בטקסס שבו חברי המפלגה הדמוקרטית דחו מועמדת לפריימריס שחצתה קו אנטישמי מובהק, מחייב התייחסות מעמיקה.
עוד כתבות בנושא
ארצות הברית צועדת לקראת בחירות האמצע בנובמבר 2026, שבהן יעמדו לבחירה כל מושבי בית הנבחרים וחלק ממושבי הסנאט. עוד לפני הבחירות הכלליות, כל מפלגה בוחרת את מועמדיה בפריימריז. בשבועות האחרונים המפלגה הדמוקרטית בטקסס נקרעת בין מורין גלינדו הקיצונית לג'וני גרסיה. גלינדו סיימה את הסיבוב הראשון של הבחירות ראשונה אך לא השיגה יותר מ-50% שנדרשים לניצחון. לכן נאלצה להתמודד בסיבוב השני מול ג׳וני גרסיה.
גלינדו מובילה קו קיצוני ביותר נגד מדינת ישראל. היא מבקשת להפוך את עצם התמיכה בישראל לעמדה פוליטית פסולה ומסוכנת. גלינדו מייצגת תופעה שמתרחבת בשמאל הרדיקלי האמריקאי, של מעבר הדרגתי מביקורת על ישראל לשלילה אגרסיבית של הלגיטימיות שלה ושל תומכיה. למשל, היא דיברה על כליאת "ציונים אמריקאים" והתייחסה ליריבים פוליטיים בשפה שמזכירה משטרים אפלים.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
מנהיגים דמוקרטים בטקסס ובוושינגטון גינו את גלינדו במהירות ובפומבי. הם כינו את הדברים מתועבים ופוסלים. חלקם אף הבהירו כי אם תיבחר אי פעם לקונגרס, יפעלו נגדה בהליכים חמורים.
בסבב השני של הבחירות, גלינדו הפסידה לגרסיה, שיהיה המועמד מטעם המפלגה הדמוקרטית בבחירות הכלליות בנובמבר. העובדה שהיא נבלמה בתוך המפלגה הדמוקרטית טרם הבחירות הכלליות, היא לב העניין.
בעידן פוליטי שבו זעם הופך למנוע של קליקים, תרומות וקולות בקלפי, קריסת הקמפיין של מורין גלינדו לקונגרס היא אירוע שראוי להתעכב עליו. היא חשובה משום שהרטוריקה שלה חצתה קו כה בוטה, כה מסוכן וכה מבחיל, עד שגם אמריקה נרתעה.
האנטישמיות באמריקה גוברת. סטודנטים יהודים מוטרדים בקמפוסים יוקרתיים, בתי כנסת נדרשים לאבטחה חמושה, תנועות מחאה מטשטשות יותר ויותר את הגבול שבין התנגדות לישראל לבין שנאה גלויה ליהודים. הרשתות החברתיות הופכות רעיונות קיצוניים לוויראליים במהירות מסוכנת.
ההפגנות בהרווארד נגד ישראל שבוע לאחר פרוץ המלחמה, אוקטובר 2023 | צילום: AFP
השאלה החשובה היא האם חברות דמוקרטיות עדיין מחזיקות בכוח הפנימי הדרוש כדי לדחות קיצוניות גלויה לפני שהיא הופכת לנורמה. התבוסה של גלינדו מלמדת שהתשובה בארה"ב, לפחות במקרה הנוכחי, עדיין חיובית.
אמריקה כבר חוותה תקופות חשוכות בעבר. היא נעה לא פעם בין הקצנה לבין חזרה לאיזון. ברגעים של פחד, כעס וחוסר אמון, קולות רדיקליים מקבלים תנופה זמנית. הם נראים גדולים מכפי שהם באמת, משום שהזעם שולט בכותרות וברשתות. אבל בסוף, שוב ושוב, ניכר שרוב בציבור מבקש יציבות, הוגנות, ביטחון והגינות בסיסית. עם זאת, אסור להיות שאננים.
ההיסטוריה מלמדת שאנטישמיות אינה נעלמת. היא מתאימה עצמה לרוח התקופה. כמו וירוס, היא מחפשת מוסדות מוחלשים, חרדה כלכלית ופירוק חברתי. ההידרדרות עלולה להיות מהירה מאוד. לשמחתנו, קיצוניות יכולה להיבלם כאשר הציבור מסרב להעניק לה לגיטימציה, כפי שארע בטקסס כאשר מועמדת שפנטזה בגלוי על רדיפת יהודים נבלמה לפני שהצליחה להיכנס למרכז הכוח הפוליטי.
עוד כתבות בנושא
לעת עתה, אמריקה עדיין מסוגלת לדחות קיצוניים. עבור כולנו, בתוך תקופה של דאגה אמיתית מן המתרחש בקמפוסים, ברשתות ובפוליטיקה המערבית, זו סיבה לאופטימיות זהירה.