אפילו לפני לידתה מחדש של מדינת ישראל ב-1948, יהודים הואשמו באופן תמידי בחוסר נאמנות מספקת למדינות ולשטונות בהם התגוררו. אחת הדוגמאות המוקדמות ביותר לעלילת דם זו הייתה החשד בחלקים מאירופה הנוצרית של ימי הביניים שיהודים היו בקשר בלתי חוקי עם כמה מעצמות מוסלמיות.
עוד כתבות בנושא
את ההאשמה בנאמנות כפולה ניתן לראות בפרשת דרייפוס בצרפת בשנת 1894 דרך עליית הנאצים לשלטון; ואכן, רעיון זה קשור בבסיס כישלון האמנציפציה היהודית באירופה. בארצות הברית בשנות ה-20, פרסם את הנרי פורד את "היהודי בינלאומי", שטען, יחד עם עלילת דם נוספת, שיהודים דוחפים את אמריקה למלחמה למטרות רווח כספי ושליטה עולמית.
הביטוי העכשווי שלה כמעט תמיד מתמקד בטענה שיהודים מחויבים יותר לישראל מאשר למדינה בה הם חיים. לעתים קרובות, האשמת הנאמנות הכפולה חדורה בנרטיב המייחס כוח עצום ליהודים ולקהילות יהודיות, המייצגות בדרך כלל אחוז זעיר מכלל האוכלוסייה.
הכי מעניין
סינתזה כזו של חוסר נאמנות מצד אחד וכוח מוגזם מצד שני מאפשרת להאשים יהודים בפעולה לחתירה תחת מדינתם מבפנים, בטענה שיהודים הם זרים מסוכנים המייצגים לא פחות מגיס חמישי.
מי עומד מאחורי המלחמות במזרח התיכון?
בתחילת עד אמצע שנות ה-2000, עלילת דם רעילה זו על יהודים שדחפו את הממשל האמריקני לפתוח במלחמות זרות למען האינטרס של ישראל, התבטאה בהאשמות שקריות - בעיקר, אך לא באופן בלעדי, בתוך השמאל - לפיהן פקידים יהודים בבית הלבן היו אחראים למלחמה של ארה"ב בעיראק.
חבורה של יהודים "ניאו-שמרנים" בבית הלבן של בוש - פול וולפוביץ, סקוטר ליבי, אליוט אברמס, דאגלס פיית' וריצ'רד פרל - חטפה, כך נטען, את מדיניות החוץ של ארה"ב לטובת ישראל, למרות שאף אחד מהם לא היה חבר בכיר בממשל.
עוד כתבות בנושא
לאחרונה, ההאשמה לפיה ראש הממשלה בנימין נתניהו דחף את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לתקוף את איראן בעל כורחו, הייתה ועודנה נפוצה. אנשים רבים צירפו לכך את האשמת הנאמנות הכפולה, והאשימו יהודים בתזמור המלחמה.
למרות שרוב המטיחים האשמה אנטישמית זו היו קיצונים, כמו לדוגמה ניק פואנטס הניאו-נאצי, לפחות פורום אחד, לכאורה מיינסטרים, נתן לגיטימציה לעלילת הדם הרעילה הזו. מאמר ב"גרדיאן" ב-17 במרץ, תחת הכותרת "יועץ ביטחון בריטי 'השתתף' בשיחות בין ארה"ב לאיראן וקבע כי ההסכם בהישג יד", כלל את הדברים הבאים על ג'ארד קושנר וסטיב ויטקוף חתנו ויועצו של טראמפ, שניהם יהודים, שהיו שליחים מיוחדים של הנשיא בשיחות בז'נבה עם איראן בסוף פברואר.
שליחיו של נשיא ארה"ב, ג'ארד קושנר וסטיב ויטקוף, עם שגריר עומאן באו"ם מוחמד אל־חסאן, במסגרת השיחות העקיפות עם איראן | צילום: איי.אף.פי
דיפלומט אחד מהמפרץ, שהיה מקורב לשיחות, אמר: "ראינו בוויטקוף ובקושנר נכסים ישראליים שגררו נשיא למלחמה שהוא רוצה לצאת ממנה". המונח "נכס זר" רומז שהאדם משרת את האינטרסים של מעצמה זרה, לעתים קרובות על חשבון ביטחון מדינתו.
לכן, זה אומר שכותבי המאמר ב"גרדיאן", העורך הדיפלומטי פטריק וינטור והכתב הבינלאומי ג'וליאן בורגר, החליטו לקדם את ההאשמה הרעילה הזו נגד ויטקוף וקושנר, במיוחד בהתחשב בכך שהיא לא הייתה מבוססת כלל על ראיות והתבססה על עמדתו של דיפלומט אנונימי אחד מהמפרץ.
עוד כתבות בנושא
למרבה הצער, עלילת הדם של נאמנות כפולה הוטמעה במערכות חדשות בריטיות אחרות לאורך השנים, כולל לאחר 7 באוקטובר, כאשר אפשר היה לצפות לרגישות יתרה בנוגע לשימוש בשפה וברעיונות המעוררים אנטישמיות קלאסית. באוקטובר 2023, ה-BBC נתנה לגיטימציה לעלילת דם זו על ידי ציטוט לא ביקורתי של דובר מטעם הארגון הפרו-חמאסי, המועצה ליחסי אמריקה-ישראל (CAIR), שהתייחס ליהודים כאנשי "ישראל ראשונה".
בשנת 2024, השר השמרני לשעבר, סר אלן דאנקן, הטיח את האשמת הנאמנות הכפולה במהלך ראיון במערכת החדשות הבריטית LBC. הוא טען כי יש להדיח מבית הלורדים את סטיוארט פולק, אציל יהודי, משום ש"הוא מפעיל את האינטרסים של מדינה אחרת".
עוד כתבות בנושא
בשנת 2023, חשף ארגון CAMERA סקירה של הפייננשל טיימס על ספר מאת סטיבן סיימון, בכיר אמריקני לשעבר, שטען כי המחבר ראוי לקרדיט על העלאת השאלה הרגישה האם "הצוות היהודי ברובו שהוביל את מדיניות ארה"ב בנושא ישראל-פלסטין דרך ממשלים עוקבים היה כה מחויב להשגת יעדי ישראל עד שמעולם לא הצליח להשיג תוצאה".
מטריד במיוחד שעיתונאים קיבלו את ההחלטה המודעת לקדם את האשמה הגזענית הזו בתקופה שבה תקריות אנטישמיות בבריטניה (ובמדינות מערביות אחרות) היו בשיאים של כמעט כל הזמנים. למעשה, באופן די מדכא, סקרים מראים כי עלילת הדם של נאמנות כפולה עדיין מהדהד במדינות דמוקרטיות רבות, כולל בבריטניה, שם שליש מהאוכלוסייה מאמינה שיהודים נאמנים יותר לישראל מאשר למדינתם.
ראש משטרת לונדון, מארק ראולי, יחד עם ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר, בשכונת גולדרס גרין בלונדון שהייתה מטרה לרצף פיגועים אנטישמיים | צילום: AFP
צונאמי האנטישמיות בבריטניה בשנתיים וחצי האחרונות הביא לרצח של שני יהודים בסתיו האחרון בבית כנסת במנצ'סטר. לאחרונה, לונדון חוותה גל של הצתות ופצצות תבערה על מוסדות יהודיים, וכך גם בברמינגהאם ובהרטפורדשייר, ורק לפני מספר ימים נדקרו שני יהודים בגולדרס גרין.
בהתחשב בהתפתחות זו, זהו חוסר אחריות עצום מצד עורכים בכלי תקשורת רציניים לכאורה, להפיץ רעיונות גזעניים ועלילות דם על יהודים המשמשים לליבוי להבות השנאה המסוכנת הזו.
עוד כתבות בנושא
