השבוע הודיעה אוניברסיטת קולומביה שחבר הנאמנים שלה בחר פה אחד את פרופ' ג׳ניפר מנוקין לנשיאה הבאה של האוניברסיטה היוקרתית. הידיעה תפסה אחיזה מכיוון שקולומביה נחשבת אוניברסיטה מאתגרת מאוד, בלשון המעטה, לסטודנטים ולאנשי סגל יהודים ותומכי ישראל.
עוד לפני המלחמה היא נתפסה כזו, אך העוינות כלפי יהודים ותומכי ישראל גברה ככל שהמלחמה התארכה. המצב בקולומביה חמור עד כדי כך, שבדיקה כלל־אמריקנית שנערכה ב־2024 נתנה לקולומביה ציון "לא עובר" ביחס לטיפול באנטישמיות. בהרווארד ובאוניברסיטאות אחרות תועדה מגמת שיפור.
עוד כתבות בנושא
הכישלונות החוזרים של קולומביה להתמודד עם אנטישמיות הובילו לכך שמאז אוגוסט 2024, במשך כמעט שנה וחצי, אין נשיא לאוניברסיטה. הנשיאה הקודמת, מינוש שאפיק, כיהנה רק שנה וחודש בתפקידה, ונאלצה להתפטר לאחר שכשלה בטיפול במחאות האנטי־ישראליות החריפות ששטפו את הקמפוס באביב 2024.
הכי מעניין
הכישלון לא היה מנהלתי: ריקבון מוסרי עמוק לא אפשר לנשיאה או למי מטעמה להגיד את המשפט הפשוט ״בבית ספרנו לא תתקבל כל קריאה לרצח יהודים ולאפלייתם, וכן לשלילת קיומה של מדינת ישראל״. התורמים שמו לב. ב־2024, כשהתפרצו המחאות החריפות ביותר, צנחו התרומות לאוניברסיטה בכמעט 30 אחוזים.
מינויה של מנוקין לנשיאת האוניברסיטה קשור ישירות לכך. האוניברסיטה אינה מודאגת מאוד משלומם ומרווחתם של הסטודנטים היהודים, אבל מיחסי ציבור רעים ומירידה בתרומות היא בהחלט חוששת. לכן היא החליטה למנות נשיאה חדשה, יהודייה, שאולי תביא איתה גם קצת מהשקט שנדרש לקולומביה כל כך בימים אלה.
מנוקין התמודדה היטב עם המחאות באוניברסיטה הקודמת שהנהיגה, אוניברסיטת אילינוי שבאורבנה־שמפיין. באופן לא מובן מאליו היא גינתה את מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר, ואז גירשה מהקמפוס את המפגינים האנטי־ישראלים שהתבצרו בו. כשאלה חזרו, היא הגיעה איתם להסכם פינוי מרצון.
אך מעשיה לא היו פרו־ישראליים לחלוטין: היא אכן גינתה את חמאס, אבל לא הצליחה להביע דאגה מאנטישמיות בלי לשזור בדבריה גם את הדאגה מאסלאמופוביה, כאילו המוסלמים הם הקורבנות אחרי הטבח הנורא. שנית, במסגרת הפשרה עם המפגינים בקמפוס אורבנה־שמפיין, היא הסכימה לכמה צעדים שנועדו לרצותם, ובהם הזמנת חוקרים ומרצים אורחים מאוניברסיטאות פלסטיניות, כאילו באקדמיה האמריקנית חסרים מרצים שמפיצים את הנרטיב האנטי־ישראלי.
לישראלים וליהודים יש נטייה חיובית לחפש את הטוב בכל דבר, אך אסור לנו להתעלם גם ממכשולים. מנוקין תהיה בעייתית פחות מנשיאי אוניברסיטאות אחרים, אך אל לנו לקשור לה כתרים עוד לפני שנכנסה לתפקידה. עלינו להיזהר ולעמוד על המשמר.
גם אם תרצה מנוקין לדכא הפגנות אנטי־ישראליות בקולומביה, היא תיתקל בהתנגדויות קשות מבית. הקהילה היהודית וישראלים המסוגלים להשפיע על המצב צריכים להמשיך לפקח על המתחולל באוניברסיטאות בכלל, ובקולומביה בפרט. אם ישתפר המצב – מה טוב; אם לא - יש להמשיך בלחץ על הנהלת האוניברסיטה דרך משיכת תרומות ויצירת תדמית שלילית, ככל שיידרש, כדי שיהיה ברור שמינוי בלבד אינו פתרון.
הסטודנטים היהודים והפרו־ישראלים בקולומביה עברו בשנתיים האחרונות חוויה מטלטלת. הם חוו אלימות מילולית ופיזית, אפליה וניכור, והפתרון שהציעה להם האוניברסיטה הוא להדיר את עצמם עוד יותר וללמוד בזום במקום להגיע לקמפוס.
האמת היא שאין זו תופעה חדשה. כשלמדתי באוניברסיטת קולומביה לשני תארים במשך חמש שנים, הודבקו בקמפוס פוסטרים עם תמונתי, ונכתבו עליהם מיטב ה"ברכות״ שיש לעולם להציע. היו אלה חמש שנים של מבטים וקללות כשהייתי עוברת בקמפוס, וחמש שנים של מלחמה צודקת ביותר על שמה הטוב של ישראל גם בקולומביה. ובכל זאת, לא עברתי את החוויה המזוויעה שחשים מי שלומדים שם עכשיו. מגיע להם תיקון אמיתי ולא קוסמטי. נקווה שכך יהיה.
אופיר דיין היא בוגרת תואר ראשון ושני באוניברסיטת קולומביה וחוקרת במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).