"החום הוא יתרון": המסע להכפלת התושבים לאורך גבול ירדן

מרכזי בינה מלאכותית בלב השממה, אוניברסיטה ללימודי המדבר, מפעלי מים שיהפכו את מרחבי המלח לגן פורח. וכמעט שכחנו, גדר בלתי עבירה באורך מאות קילומטרים. תא"ל במיל' מרדכי בניטה מונה לפרויקטור של המכשול שימנע פלישה מגבול ירדן, והחליט להפוך את האזור לסמל העתיד של מדינת ישראל. הצעד הראשון מתרחש ממש עכשיו: הקמת עשרות יישובים חדשים כמעט בן לילה, כדי לאכלס בעתיד את רבבות הישראלים שינהרו למקום

לא מעט מוקשים עומדים בפני מרדכי בניטה בדרכו להגשים את המשימה שהוטלה עליו. למשל, מוקשים. "יש באזור הזה הרבה שדות מוקשים משנות השישים, ואנחנו מתעסקים בפינוי שלהם. זה המון כסף. אבל מוקשים זה לא משחק ילדים, ואנחנו לא מאפשרים לאף אחד להיכנס לשום מקום לפני שפינינו ונתנו אישור שהשטח נקי. זה קיים גם בשטחים שמיועדים למכשול הפיזי, וגם בשטחים שרוצים לשחרר לחקלאות. יש מקומות שבהם פינוי המוקשים יאפשר להכניס עוד אנשים, או להוסיף חמישה דונם שאפשר לעבד".

היעד שהציב לעצמו בניטה, ראש מנהלת המרחב המזרחי במשרד הביטחון, הוא להכפיל בתוך עשור את מספר התושבים לאורך גבול ירדן - מחמת־גדר בצפון ועד קיבוץ אילות בדרום. אם המטרה הזאת אכן תושג, המשמעות תהיה שינוי דרמטי של כל המרחב המדובר. אבל היום, שמונה חודשים אחרי שהחל את פעילותו באזור - תחילה כפרויקטור להקמת המכשול הפיזי לאורך הגבול, ואז כראש המנהלת שאחריותה וסמכויותיה רחבות יותר - גם בניטה יודע שהדרך לשם עוד ארוכה. לכן הוא מתמקד בכל פעם במשימה המיידית שלפניו, וכרגע המשימה שעל הפרק היא ייסוד ארבעים נקודות לאורך כל גבול ירדן, כבר ב־1 בספטמבר. בית־הערבה, גלגל, גיתית, צומת הלידו, ורד־יריחו, ארגמן, קיבוץ גשר, מנחמיה, מסדה, שלוחות, דגניה, תל־קציר, גרופית, אילות, יטבתה, ‫עין־יהב, עידן, עיר־אובות - וזה רק מדגם מרשימת המקומות שבהם החלו לעלות נקודות ההתיישבות החדשות.

חלק מהנקודות, כפי שמעידה הרשימה, יחזקו למעשה יישובים קיימים. "יש מקומות שבהם אנחנו עושים הקמה מאפס, כולל תשתיות, ובמקומות אחרים אני בא ליישוב שנמצא על הגדר. יגיעו לשם אנשים צעירים, שיצטרפו גם לכיתות הכוננות", מסביר בניטה. "אנחנו מצמידים פרויקטור שילווה אותם ויוודא שזה מצליח, לא שולחים אותם לשם והולכים הביתה. לחברי כמה מהנקודות, כמו בית־הערבה הישנה, אנחנו עושים הכשרה צבאית של חודש. הם לא יסתובבו עם נשק, אבל יש להם נשקייה והם יכולים לתת מענה. זו מהפכה". ההחלטה על מיקומה הסופי של כל נקודה, הוא מציין, התקבלה אחרי דיונים עם צה"ל. "שאלתי אותם איפה הכי חשוב להם שנקים, והם הצביעו על המיקום במפה. הרעיון הוא לבנות נדבך נוסף של הגנה על המרחב הזה, לצד המכשול הפיזי והמערכות הטכנולוגיות שמערכת הביטחון מציבה. ככה אנחנו גם מחזקים את הביטחון של כל היישובים באזור, כי יהיו מרכיבי ביטחון, כיתות כוננות, כל מה שאתה רוצה. כי אנחנו מתכוננים".

"כשמסתובבים בשטח אנשים עם נשק, ונכנסים יותר חקלאים - זה ביטחון. המבחן שלנו מבחינה ביטחונית הוא לא איך אנחנו מגיבים למשבר, אלא מה אנחנו בונים לפני שהוא מתרחש. הביטחון מתחיל עוד לפני שהאויב מגיע לגדר: בהתיישבות, בתשתיות, בבניית חיים"

אופיין של הנקודות האלה, הוא מוסיף, יהיה מגוון: גרעיני נח"ל, מכינות קדם־צבאיות, שינשינים וחניכי תוכניות מנהיגות לצעירים. "בעקבות המלחמה גרעיני הנח"ל הגיעו לצפון ולעוטף, ועכשיו הפרויקט הגדול יהיה בגבול המזרחי. בערך חצי מהנקודות יהיו גרעינים. אגב, הדתיים־הלאומיים הם מיעוט בסיפור הזה".

ויש לך כבר ארבעים קבוצות מגובשות לקראת עלייה לקרקע?

"ברור, הכול סגור", מבטיח בניטה. "לאנשים צעירים אתה לא יכול לתת משהו שהוא פחות מהירח, אחרת הם לא יבואו. ויחד עם זאת אני אומר להם שאם הם רוצים אתגר, שיבואו לפה. שיתמודדו עם טמפרטורה של חמישים מעלות, יעסקו בחקלאות, יבנו יישוב ויקימו קהילה".

כשאתה נותן הכשרה צבאית לצעירים ומציב אותם כאמור בבית־הערבה, זה מצריך תיאום עם הירדנים?

"גם בצד השני, לאורך כל הגבול, מסתובבים עם נשק במרחק מאה מטר מהגדר. הירדנים בעד שנעשה זאת, הם רוצים שהגבול הזה יהיה שקט. אגף קשרי חוץ במשרד הביטחון עומד איתם בקשר, ואנחנו מתואמים איתו. אבל אנחנו לא מבלבלים את המוח לפני שיש לנו משהו רציני ביד".

בימין נוהגים לומר שהתיישבות מביאה ביטחון. מצד שני, מערכת הביטחון קבעה אחרי 7 באוקטובר שהצבא צריך לעמוד בין האזרחים לגבולות, בכל הגזרות. שתי הגישות האלה יכולות לעלות בקנה אחד?

"אין פה שאלה. המכשול של הגבול עובר לאורך המוצבים הצבאיים שיש בשטח", אומר בניטה. הצבא תמיד חוצץ בין האזרחים לגבול, הוא מדגיש, ויחד עם זאת נקודות ההתיישבות הן חלק ממרכיבי הביטחון. "כשהירדנים רואים שמסתובבים בשטח אנשים עם נשק, ונכנסים יותר חקלאים - זה ביטחון. כשבחמת־גדר יש חבר'ה שבאים והולכים - זה ביטחון. המבחן שלנו מבחינה ביטחונית הוא לא איך אנחנו מגיבים למשבר, אלא מה אנחנו בונים לפני שהוא מתרחש.

"המרחב הזה הוא חגורת הביטחון של מדינת ישראל. הביטחון מתחיל עוד לפני שהאויב מגיע לגדר: בהתיישבות, בתשתיות, בבניית חיים. שם זה נמצא. יש לנו היום מה שלא היה לאבותינו – מזגנים, כבישים, טכנולוגיות. אנחנו יכולים להפוך את סדום למקום פורח. זה רק עניין של קבלת החלטה והשקעה של זמן ואנרגיה".

קריסה של חמש חומות

בניטה, 59, מתגורר בשכונת מעלה הזיתים בירושלים. נשוי לרחל, מאיירת ומורה במקצועה, אב לשמונה וסב "ליותר מעשרה". הוא בן לעולים ממרוקו, גדל בכפר־סירקין ואחר כך בכפר־סבא. כנער היה חניך בתנועות המחנות העולים והשומר הצעיר, וזכה להיכרות עם החקלאות בבקעת הירדן - "הגענו לגלגל ולנערן כדי לקטוף אבטיחים בארבע לפנות בוקר".

אף שהתחנך במסגרות לא דתיות, כבר בילדותו החליט לחבוש כיפה. אחרי סיום כיתה י"ב הוא למד במכון מאיר, והמשיך משם לישיבת מרכז הרב, ואז לישיבת ההסדר במעלה־אדומים. בצבא שירת בחטיבת גבעתי כלוחם וכקצין, ולאחר השחרור עסק בצילום מקצועי. בהמשך ניהל את ישיבת "עטרת כוהנים", ועסק בקידום התיישבות יהודית במזרח ירושלים. בשנת 2019 מונה למנכ"ל משרד ירושלים ומורשת, וב־2020 עבר לתפקיד מנכ"ל המשרד להשכלה גבוהה - שני משרדי ממשלה שהופקדו בידי השר זאב אלקין. במרץ 23' קיבל את תפקיד המשנה למנכ"ל משרד הביטחון, כשהמנכ"ל היה אייל זמיר. "שר הביטחון דאז יואב גלנט שאל אותי במה אני רוצה להתמקד. אמרתי לו שבמילואים, כי זו תעודת הביטוח של מדינת ישראל. ממש לפני המלחמה חילקנו 200 מיליון שקל כמענק לכל לוחמי מערך המילואים", הוא מספר.

"לאורך מאות קילומטרים של גבול, יש לנו כ־20 אלף תושבים. זה כמו מספר הדיירים בעשרה בניינים בתל־אביב. אתה מבין את המשמעות? באילות, בערבה התיכונה ובתמר אתה יכול לעבור את הגדר בלי בעיה, ואף אחד לא יעצור אותך. אולי העובדים התאילנדים יראו אותך"

הטיפול בנושא הגבול המזרחי הופקד בידיו ב־1 בינואר 2026, לתקופה של חמש שנים. עם כניסתו לתפקיד הוא החל ללמוד את המרחב, עבר בין היישובים ונפגש עם ראשי שבע המועצות האזוריות הרלוונטיות: עמק הירדן, עמק המעיינות, ערבות הירדן, מגילות, תמר, ערבה תיכונה ואילות. "גם בית־שאן נכנסה לאירוע הזה. אתה יודע כמה זמן לקח לי לסנכרן את ארבעים הנקודות בין המועצות? בא אליי למשל ראש מועצה ואמר לי שהוא לא מוכן ש'אלה' ייכנסו אליו".

מי הם אותם "אלה"?

"הנוער העובד והלומד. הוא אמר שהוא לא רוצה לעבוד איתם, כי הם בורחים אחרי זמן קצר ולא נשארים. אמרתי לו שאני מטפל בזה: אני בונה תוכנית כדי לחבר לשטח את כל מי שמגיע לפה. לחבר למועצות, לחקלאות, לפיתוח, למורשת, להיסטוריה, לאנשים. לחבר אותם למקום. זו עבודה".

נשמע נהדר, אבל מה הקשר בין כל זה למשרד הביטחון?

"אין דבר כזה ביטחון בלי התיישבות".

אז שמשרד ההתיישבות יהיה אחראי.

"מה לעשות שבתוך משרד הביטחון יש גם הרבה מאוד התיישבות, כמו גרעיני נח"ל. מי היה עושה את זה בלי משרד הביטחון? הייתי במשרדים אחרים, ואני יודע לומר שכשמשרד הביטחון לוקח אחריות על דבר כזה, כל התמונה נראית אחרת. שר הביטחון והמנכ"ל אמרו לי, 'בניטה, כל מה שאתה צריך, שלך. צא לדרך'. אני בסופו של דבר צריך להקצות כוח אדם, אני צריך לדבר עם ההורים שיסכימו, אני צריך להגיד לבני הנוער לאן הולכים, לוודא שהם מסכימים ולהסביר איך אני נותן להם ביטחון. כל ההתיישבות בבקעת הירדן, קמה מהצבא.

"לא הייתי לוקח על עצמי דבר כזה, לולא הבנתי שזו באמת משימה ברמה הלאומית. מחבל אילות עד בקעת הירדן, לאורך מאות קילומטרים של גבול, יש לנו כ־20 אלף תושבים בסך הכול. זה כמו מספר הדיירים בעשרה בניינים בתל־אביב. אתה מבין את המשמעות? באילות, בערבה התיכונה ובתמר אתה יכול לעבור את הגדר בלי בעיה, ואף אחד לא יעצור אותך. אולי העובדים התאילנדים יראו אותך. הממשלה החליטה עכשיו להקצות כ־5 מיליארדי שקלים למכשול לאורך כל הגבול, אבל מלבד המכשול יהיו אמצעים טכנולוגיים, תהיה אוגדה 96 שלא הייתה פה קודם, ויהיו ארבעים הנקודות. זה האתגר הביטחוני העיקרי של מדינת ישראל בעשור הקרוב. רמת האיומים מעזה ובצפון זה כלום לעומת מה שיש לנו בגבול המזרחי. וזה לא רק אני אומר. שמע את מנכ"ל משרד הביטחון אמיר ברעם, שמע את הצבא, מה אומרות הערכות המודיעין על האזור הזה".

הגבול הזה תמיד היה הגבול השקט.

"אז מה? גם בעזה היינו בטוחים שהכול בסדר. אסור לנו שיקרה פה מה שקרה ב־7 באוקטובר. לכן מדינת ישראל נערכת בגבול הזה".

אבל בצד השני שוכנת מדינה שיש לנו איתה הסכם שלום. יש תיאום, יש שיתופי פעולה.

בניטה בתגובה מפנה לדברים שאמר אמיר ברעם בתחילת החודש: "הגבול המזרחי הוא המרחב הרגיש ביותר היום מבחינה ביטחונית. חמאס לא אותו חמאס, חיזבאללה לא אותו חיזבאללה וסוריה לא אותה סוריה. אבל מבחינת היכולת להגיע קרקעית - המיליציות בעיראק והחות'ים בתימן הם לחלוטין איום, גם אם הם רחוקים".

המכשול הפיזי שמוקם בצפון בקעת הירדן מתפרס בשלב זה על כמה עשרות קילומטרים. "בונים גם קיר בטון גבוה שימנע מכלי רכב לעבור", אומר בניטה. "אני נמצא שם לפחות פעמיים בשבוע, עובר ‫על כל המכשול, ‫על כל הדרך, נוסע בטרקטורונים, ‫הולך להכיר כל אבן. אף אחד לא יכול ‫לחרטט אותי.

"הייתי מ"פ במוצב חוחית, ובזמן שעשינו פתיחת ציר רגלית, ירו עלינו מהצד הירדני. השבתי באש. בא אליי מפקד האוגדה ואמר: 'זה גבול שלום, למה אתה יורה?'. תבין את המנטליות. אבל אחרי 7 באוקטובר, אין לישראל פריווילגיה שגבול אחד יהיה חזק וגבול אחר יהיה מוזנח"

"אני לא יכול לומר לך מה המודיעין מספר. הירדנים עושים עבודה מצוינת, אנחנו צריכים להיות הוגנים איתם, אבל אנחנו יכולים לסמוך רק על עצמנו. אם יקרה לנו משהו, מה יעזרו התירוצים? אם מישהו עובר את הירדן בטנדר, כמה זמן ייקח לו להגיע לראש־העין? שעה. בכל מקום שתמדוד, מגבול ירדן ועד המרכז זה מאה קילומטר. זה כלום. וכמה זמן ייקח להגיע ליישובים הקרובים לגבול? כמה דקות. לכן מערכת הביטחון מתגייסת לנושא הזה בצורה מלאה, והיום המרחב המזרחי הוא ברשימת עשרת הדברים הכי חשובים שמשרד הביטחון מתעסק בהם, בהגדרה". המרחב המזרחי, הוא מדגיש, ולא רק הגבול המזרחי. לא מדובר בעניין סמנטי בלבד: המשמעות היא הרחבה של אחריות המנהלת מבניית המכשול בלבד ליישום כל התוכניות באזור הסמוך לגבול.

מה תרחיש הייחוס של הגבול הזה בעיניך?

"הרמטכ"ל נתן הנחיה לגבי איום הייחוס שלנו, בכל הגבולות: התקפה בהפתעה. ב־7 באוקטובר היו למדינת ישראל חמש חומות מול חמאס: הראשונה, שהיא גם הגבוהה והיקרה ביותר – המודיעין שהיה צריך לתת התרעה אבל כשל, והחומה הזאת נפלה. החומה השנייה הייתה המכשול הפיזי, שגם הוא לא הועיל. החומה השלישית, אוגדת עזה, נפלה גם היא. החומה הרביעית – אגף המבצעים של צה"ל, שאמור להזעיק את כל הצבא בתוך דקה אחת לכל מקום שצריך. גם זה קרס. החומה החמישית והאחרונה היא כיתות הכוננות. מי שהיה חמוש, הצליח להציל את עצמו. אדם כזה אולי לא יכול להגן על עצמו במאה אחוז, אבל הוא יכול לעכב, לקנות זמן. אתה צריך כיתות כוננות בכל השטח, שיהיו טובות ואיכותיות, ויהיו להן כלים כמו שצריך.

"אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו ‫שיהיה גבול חלש. יצאנו מעידן התמימות שבו האמנו ‫ש‫אם תהיה לנו התרעה, ‫אנחנו נהיה מוכנים. הצבא היום נערך להתקפה ‫בהפתעה על כל הגבול המזרחי. ‫היה עכשיו תרגיל אוגדתי כשקציני האוגדה היו בנופש - הרמטכ"ל בא במסוק והקפיץ אותם. ‫והם עשו את זה פיקס".

"חם שם? היום יש מזגנים, והחום הוא יתרון לחקלאות. אנחנו יכולים להקים מיזמים שייתנו השראה לכל המזרח התיכון בנושא הטיפול במדבר. היהודים ידועים כאנשים אינטליגנטים, יש להם איזה משהו בקסדה. הפכנו ביצות לגן עדן, אז למה שלא נוכל להפוך את המדבר למקום פורח?"

בניטה חוזר אל תקרית ירי שהוא עצמו חווה בגבול ירדן, ומסמלת בעיניו את התפיסות שרווחו במערכת הביטחון באותם ימים של תחילת שנות התשעים: "הייתי אז מ"פ במוצב חוחית. באחד הימים, בזמן שעשינו פתיחת ציר רגלית, התחילו לירות עלינו מהצד הירדני. השכבתי את כל הכוח והשבתי באש. בא אליי מפקד האוגדה ואמר: 'זה גבול שלום, למה אתה יורה?'. אמרתי לו, 'מה זאת אומרת? ירו עליי'. תבין את המנטליות. אף אחד בכלל לא חשב שיורים באזור הזה. אבל היום, אחרי 7 באוקטובר, אין לישראל פריווילגיה שגבול אחד יהיה חזק וגבול אחר יהיה מוזנח. אם תזניח את הגבול המזרחי, משם תיפתח הרעה".

ובינתיים אנחנו מזניחים את גבול מצרים.

"בגבול מצרים יש כבר מכשול וטכנולוגיה, ועכשיו חושבים להביא אנשים גם לשם. בגבול המזרחי אין כלום. והעתיד שלנו נמצא כאן".

ים המלח, הגרסה המתוקה

הפיתוח העתידי שעליו מדבר בניטה חובק תחומים רבים. "אני חושב שכל ה־AI של מדינת ישראל לא צריך להתרכז באזור המרכז. יש לנו שטחים ענקיים באזור אילות, בערבה התיכונה ובבקעת הירדן, שאפשר להקים בהם חוות שרתים על בסיס אנרגיה ירוקה. האזור הזה יכול להיות אחד המרכזים העולמיים הגדולים בתחום".

הוא יצליח להיחלץ ממשבצת החצר האחורית של מדינת ישראל?

"עשינו פה לאחרונה כנס מנכ"לים וסמנכ"לים של משרדי ממשלה, ולא בכדי. דיברתי עם משרד התחבורה יותר מפעם אחת. 35 מיליון שקל הושקעו רק בתכנון מחודש של ציר 90, כדי להרחיב אותו לארבעה מסלולים. תאר לעצמך שיהיה עוד כביש 6 במרחב הזה, כמה דברים זה יוכל לשפר. או כבישי רוחב - כביש שיורד מאזור תפוח לכיוון מעלה־אפרים, יאפשר להגיע מפצאל לפתח־תקווה בפחות משעה. לנו במנהלת יש תפקיד אחד – לדחוף".

עם כל הכבוד לחוות שרתים בגלגל, כל עוד אין חינוך ואפשרויות מגורים ברמה גבוהה, אף אחד לא יבוא.

"זו שאלת הביצה והתרנגולת. אני לא מאמין בעבודה בטור, אלא בעבודה במקביל כדי להביא תוצאה. אנחנו עובדים על הקמת עיר חרדית חדשה, תמרה, ועל הרחבה של בית־שאן. הבאנו לאזור קו ייצור חדש של אחד המרכיבים לנגמ"ש 'איתן'. כל מה שמשרד הביטחון יכול להועיל לאזור הזה - אנחנו עושים. אזהר בלשוני, כי גם האויבים שלנו מקשיבים, אבל אני יכול לומר שמשרד הביטחון משקיע במרחב המזרחי גם בתחומי תעשייה וטכנולוגיה שישמשו את מערכת הביטחון. אני צריך להשקיע ממילא, אז אני משקיע שם, כי זה חשוב וזה יביא עוד משפחות וצעירים לאזור. זה לא עניין של מה בכך, הבירוקרטיה היא אחד האתגרים הכי גדולים של מדינת ישראל. לשכנע ולרתום את משרדי הממשלה, זה צוואר הבקבוק המרכזי".

בסיוריו באזור, מספר בניטה, הוא התרשם שאף אחד מהצעירים לא חוזר אחרי הצבא ליישוב שבו גדל. בעקבות זאת הוא יזם את פרויקט "ושבו בנים", שמטרתו להשאיר באזור או להחזיר אליו כמה שיותר מבני המקום ומבוגרי התוכניות של ארבעים הנקודות. "גם אם יישארו רק עשרה אחוזים מכל מחזור, כבר שיניתי את הדמוגרפיה. האתגר שלי הוא להביא אוכלוסייה צעירה, והמפתח לכך הוא השכלה אקדמית. אני עומד בקשר עם המועצה להשכלה גבוהה ועם הרשויות המקומיות כדי להקים אוניברסיטה שתהיה המוסד האקדמי החשוב בעולם בכל הקשור ללימודי מדבר וחקלאות מדברית. זה מה שאני מדמיין. חם שם? היום יש מזגנים, והחום הוא יתרון לחקלאות. אנחנו יכולים להקים מיזמים שייתנו השראה לכל המזרח התיכון בנושא הטיפול במדבר. היהודים ידועים כאנשים אינטליגנטים, יש להם איזה משהו בקסדה. הפכנו ביצות לגן עדן, אז למה שלא נוכל להפוך את המדבר למקום פורח? מה עוצר אותנו?

"קיבוץ בית־הערבה הישן הוקם ב־1938 על ידי שלושים צעירים שנחשבו משוגעים. חם שם, והאדמה מלוחה, אז חשבו שאי אפשר לגדל שם כלום. אבל הם לקחו את זה על הכתפיים שלהם, והקימו את אחד הקיבוצים המפוארים. הם סיפקו לכל היישוב בארץ ישראל עגבניות, מלפפונים, דגים וכל מה שאתה מעלה על דעתך. ועכשיו, ב־2026, באו עשרות חבר'ה צעירים למקום הזה, וגם יחידה צבאית. התחלנו מחדש".

וגם אחרים יבואו?

"אם אנחנו מאמינים בזה, נשכנע גם אחרים, אין סיבה שלא. יש עוגנים במציאות, ויש לזה חשיבות ציונית מהמדרגה הראשונה. הרבה יהודים מהעולם ירצו להצטרף, והמשימה היא להביא לאזור רופאים ומורים. היינו בפגישה עם 'נפש בנפש', והם אמרו לי שיש על מה לדבר. אני רוצה להביא לפה תעשיות וחברות היי־טק כמו אנבידיה. להביא מים מותפלים מהים התיכון ב'מוביל ההפוך', להזרים לכנרת בכמויות גדולות, ואז אפשר לפתוח את סכר דגניה לירדן שישצוף, למכור מים לירדנים וגם להעלות את המפלס של ים המלח. אני קורא ‫לכל משפחה צעירה שמחפשת אתגר אמיתי, ‫לבוא למרחב המזרחי. יהיה לכם בית פרטי, ‫תמצאו חינוך טוב יותר וכיתות קטנות יותר, לא תסבלו מפקקים ולא תצטרכו לחפש חנייה. ‫תבדקו באילו יחידות משרתים החבר'ה מהערבה התיכונה ומאילות, ומה התרומה שלהם למדינת ישראל. אתם תופתעו מהתוצאות. יש שם חינוך מהמעלה הראשונה. אנחנו עובדים גם על הבאת חדר מיון קדמי לאזור, כדי שתהיה רפואה טובה יותר. ואם קניון זו הבעיה, נסדר קניון".

בניטה שב ואומר שהוא לא חושף בשלב הזה את כל התוכניות. "אל יתהלל חוגר כמפתח. אנחנו במערכת הביטחון זהירים מאוד, והצהרות זה לא בשבילנו. רוצים להביא תוצאות, ועובדים על הרבה אפיקים. הקמנו עכשיו בעמק הירדן מוקד חירום חדש. אנחנו רוצים לתת ביטחון לאנשים. ‫זה התפקיד שלנו".

גם גורלו של אזור ים המלח מטריד אותו. "כולם מפחדים מהבולענים, ולכן לא מפתחים שם. מדינת ישראל צריכה לקחת על זה אחריות ולהביא מים מהים האדום ‫או מהים התיכון. יש לזה השלכות, זה לא בקטנה, אבל ‫אנחנו עובדים על זה. אתמול ישבתי עד שעה מאוחרת בלילה כדי להבין אילו בעיות עלולות להיווצר בים המלח אם יועברו אליו מים ברמת מליחות נמוכה יותר או מים ‫מתוקים. אני לומד נושאים חדשים כל יום. אנחנו לא מדברים היום על תעלה מהים התיכון לים המלח, אלא מהים האדום. זה תוואי ארוך יותר, אבל אפשר להרוויח כמה דברים בדרך".

‫בשנים האחרונות דיברו במערכת הביטחון על הקמת ישיבות חרדיות במוצבים נטושים בבקעה. גם זה נמצא בתוכניות שלך?

‫"נכון שיש מקום פנוי בבקעה, ונכון שרוצים לגייס חרדים – אבל לא אומר שיחברו ‫את שני הדברים יחד. ‫‫מדברים על פרויקטים כאלה, אנחנו נשמח אם זה יקרה, ‫אבל עד שאראה את זה בשטח ‫אתה לא תשמע ממני שזה קיים. על הנקודות במרחב המזרחי הודענו רק אחרי שעבדנו עליהן חודשים שלמים, והן היו סגורות במאה אחוזים".

כמי שאחראי על פרויקט שמרחיב את המשימות של הצבא, מה אתה חושב על ההימנעות של הציבור החרדי מנשיאה בנטל הביטחון?

"זה סיפור כואב. אני חושב שמי שלא לומד תורה - צריך להתגייס לצה"ל. אני מכיר את החרדים, ולדעתי גם ביניהם אין מישהו שחולק על כך. אבל אני גם חושב שאם היינו רוצים לפתור את הבעיה, היינו נמנעים מפוליטיקה באירוע הזה. יכולנו לראות 5,000 חרדים שמתגייסים לצה"ל, אבל בגלל מלחמות פוליטיות הם לא באים. יהודי שמכריחים אותו, עושה דווקא".

חיפשו את הקרניים

כשבניטה קיבל את דרגות התא"ל, לפני כשנה, כל בניו הגיעו לטקס על מדים, היישר מהשירות בסדיר ובמילואים. אחד הבנים נפצע בתאונת דרכים במהלך שירות המילואים, וכעת נמצא בשיקום. "כולנו שירתנו, כמו הרבה משפחות בישראל. אני לא משהו יוצא דופן", אומר בניטה.

במשך שנים הוא נחשב פעיל מרכזי בליכוד, ולקראת מערכות הבחירות פקד למפלגה אלפי אנשים. כשהוכרז על מינויו לפרויקטור המכשול, היו שטענו שאין לו הכשרה ורקע מתאימים, וכי קיבל את התפקיד רק בגלל השתייכותו למפלגה של שר הביטחון.

אינך חושש שגם עכשיו יחשדו בכל צעד שלך, ויטענו שאתה מערבב בין פוליטיקה לתפקיד ממלכתי?

"אנשים במערכת הביטחון אמרו לי, 'חשבנו שהביאו ליכודניק, ואנחנו פתאום רואים שאתה עובד, אתה מגייס, אתה רותם אנשים, אתה בן־אדם. היינו בטוחים שיש לך קרניים'. אמרתי להם שאני לא מסתכל על אנשים אחרים כאילו יש להם קרניים. אני יכול להגיד לך שאנחנו עובדים, משתדלים ועושים מאמצים למען מדינת ישראל".

אתה חושש שאם יבוא שר ביטחון חדש, הוא יבטל את כל מה שעשית?

"אני מפחד יותר מהמלחמות הפנימיות במדינה. אנחנו צריכים לדעת לרכך, כל אחד בגזרתו. כן לחילוקי דעות, לא לחילוקי לבבות. צה"ל הוא בעיניי הדוגמה והמופת שמראה איך אנשים מכלל האוכלוסייה הישראלית חיים יחד, עובדים יחד, ומוכנים אפילו למות זה למען זה".

במסגרת תפקידו מביא בניטה את בכירי משרדי הממשלה לכנסים וימי עיון במרחב המזרחי. הוא מבקש מהם למצוא פתרונות לסוגיות שונות ומתאמץ למשוך בחוטים כדי לפתור בעיות, בפרט בתקופת בחירות, כשהקשב של נבחרי הציבור יורד לאפס. הפקדת המשימה הזאת בידי משרד הביטחון, הוא שב ומדגיש, מעידה על סדר העדיפויות ועל ההבנה שיש צורך בקטר עוצמתי שיוביל את הנושא. "למנכ"ל משרד הביטחון יש המון דברים על הראש, והוא מתעסק עם המרחב המזרחי. למה? כדי שבעוד 10־15 שנה הכול באזור הזה יהיה אחרת. שתהיה התיישבות בכל השטח, ויקומו יישובים חדשים, וחבר'ה צעירים יגיעו, והחקלאות תפרח".

הוא מציין לטובה את שיתוף הפעולה עם משרד ראש הממשלה ומשרדי ההתיישבות, החקלאות, החינוך והתחבורה. גם מצה"ל וממפקדיו בניטה לא חוסך מחמאות: "הצבא איתנו, ו‫‫הרמטכ"ל זמיר מבין את העניינים ‫הביטחוניים באזור הזה ברמה הגבוהה ביותר. מפקדי האוגדות, מפקד אוגדה 96 אורן שמחה ומפקד אוגדה 80 ישראל פרידלר, מבינים את החשיבות, העוצמה וההשפעה של התוכניות. יש למפקדים מוכנות להתעמת עם המערכת בשביל לקדם את האזור הזה.

"כתת־אלוף במילואים, כשאני רואה מה מדינת ישראל עושה כדי לדאוג לביטחון האזרחים, אני מעריך את זה. אני מסתכל בעין חיובית. אנשים שמחפשים ביקורת יכולים לפתוח טלוויזיה בכל שעה, ויש ביקורת בערמות. אני בוחר להסתכל על הדברים הטובים שצה"ל ומערכת הביטחון עושים, והם עושים דברים נפלאים".

יש שיתופי פעולה עם ירדן לאורך הגבול?

"יש דברים שנעשים. מי שמחזיק היום את המלונות באילת הם עובדים מירדן, ואם המודל הזה הצליח, אולי הוא יכול להצליח בעוד מקומות. יש שיתופי פעולה גם בנושא השיטפונות".

‫‫אתה חושב שבעתיד תוקם מנהלת כזאת גם בגבול המצרי? סליחה, ב"גבול המערבי" כפי שצה"ל מכנה אותו.

"אם אנחנו נצליח, אני חושב שיש מקום להעתיק את המודל גם לאזורים אחרים. המפתח הוא לשנות קודם כול את התפיסה בתוך הציבוריות הישראלית, להראות את היופי שיש באזורים האלה, כי אנשים באופן טבעי אומרים 'אני אהיה במרכז'. אני מציע רילוקיישן לערבה התיכונה".

מתי בניית המכשול תסתיים?

"אם יהיה לנו כסף, בעוד ארבע־חמש שנים הוא יגיע עד אילת. אם לא יהיה כסף, ייקח יותר זמן. זה עולה הרבה, ויש בחירות מחר בבוקר".

שנה מהיום, איך בקעת הירדן נראית?

"היעד המדיד ל־2026 הוא קיומן של ארבעים הנקודות החדשות כשהן פעילות. עוד יעד הוא להכיר לגופים השלטוניים ולפקידות את המרחב המזרחי כמה שיותר. היעד ל־2027 הוא לעשות מאמצים גדולים לפנות כמה שיותר שדות מוקשים, להתקדם בנושא המחשוב והטכנולוגיה ולחזק את נושא ההתיישבות בכמה נקודות. יש יעדים לחומש הקרוב, הכול כמובן תלוי בתקציבים שנקבל.

"מה היופי במרחב הזה? שיש סביבו קונצנזוס של כל מדינת ישראל. אני רואה בזה חלק מהחזון הציוני, חלק מהאחריות הלאומית שלנו. מדינת ישראל החליטה להתגייס לאירוע, וזו הזדמנות, קחו אותה בשתי ידיים, חבקו אותה אל חיקכם. אני גם אומר לכל הציבור שארץ ישראל חשובה לו: ‫ארץ ישראל זה לא רק יהודה ושומרון או רמת הגולן או הגליל. לבוא לגור במרחב המזרחי זה אתגר ציוני מ‫המעלה הראשונה. מי שרוצה, מוזמן להתקשר אליי".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il