הבינה המלאכותית לא עוצרת וממשלת ישראל נשארת מאחור

באחד הבקרים השבוע התעוררתי להודעה מאת אחד ממנכ"לי החברות שאני עוקב אחריהם: "היום הגעתי רשמית לאבן דרך. יש לי יותר סוכני בינה מלאכותית אוטונומיים מאשר עובדים אנושיים במשרה מלאה. איזו תקופה לחיות בה! המייסד־שותף וסמנכ"ל הטכנולוגיה (CTO) נמצא על סף פריצת דרך שתגרום לכך שהחברה למעשה תבנה את עצמה. מייסד־שותף ומנהל עיצוב ראשי אחר כבר לא משתמש בתוכנות עיצוב כמו Figma. רק Cursor ו־Claude Code. הוא בעצם מתכנת־על עם טעם ויכולות עיצוב יוצאי דופן".

מעולם לא ראינו רגע בהיסטוריה שבו פער גדול כל כך בין מי שהוא בעל יוזמה גבוהה ומצויד טכנולוגית, ובין כל השאר. גם אם יותר מ־80% מהאוכלוסייה מכירים את צ'אט ג'י־פי־טי, ואפילו משוחחים איתו, הם לא באמת משתמשים ביכולות של הבינה המלאכותית. יש פער עצום בין חברות הדור החדש שבנויות על אדני הבינה המלאכותית, ובין חברות מהדור הישן.

חברות הדור החדש במגזר הפרטי מחזיקות כיום מאות אם לא אלפי "אייג'נטים", סוכנים אוטונומיים, שעושים עבורן חלק ניכר מהעבודה. בחברות כמו יצרנית הרכב טסלה וחברת הביטוח למונייד, שנבנו מאפס על בינה מלאכותית, היא מוטמעת בליבת העשייה שלהן, ולכן הן לומדות ומשפרות את עצמן כל הזמן (כי כך עובדת עקומת הלימוד של מודל בינה מלאכותית), והן עוקפות בסיבוב את חברות הרכב והביטוח המסורתיות. נכון לעכשיו, שווי השוק של טסלה הוא בערך פי 5 מטויוטה (1.52 טריליון דולר לעומת 317.9 מיליארד דולר "בלבד"). וכאשר מוניות אוטונומיות (רובוטקסי) ייהפכו לתופעה רווחת, זה עלול להיות אירוע הכחדה ליצרניות הרכב המסורתיות. תיק הביטוח של למונייד גדל בערך פי שמונה מהר יותר מההכנסות של חברת הביטוח האמריקנית הוותיקה "אולסטייט" (קצב גידול של יותר מ־30% לעומת 3.8%), והפרמיה לעובד אצלה היא פי כמה מהיחס בחברות ביטוח אחרות, והיא עוד משתפרת בארבעה עד חמישה אחוזים לרבעון. הפער דרמטי אף יותר בין אזרחים שיש להם יכולות בתחום ה־AI לאלו שלא. כך גם בנוגע לעובדים צעירים "דוברי AI" בהשוואה לבכירים מהם.

עם זאת, התהום הגדולה ביותר שהולכת ומעמיקה היא בין המגזר הציבורי למגזר הפרטי. כמי שרגליו נטועות במגזר הפרטי, לצד חשיפה משמעותית למגזר הציבורי, לפוליטיקה ולדיפלומטיה, אני נמצא במקום ייחודי להבנת שני העולמות, והם שונים לחלוטין. המגזר הציבורי משקף את האוכלוסייה הכללית, שבמקרה הטוב נוגעת־לא־נוגעת בבינה מלאכותית, עם נטייה לקצה הנמוך של סולם המיומנות. מכיוון שבאופן טבעי הממשלה ומערכות בירוקרטיות נעות לאט (לעיתים מסיבות לגיטימיות כמו פרטיות ואבטחת מידע), ומכיוון שקצב השינוי מואץ מאוד, הממשלה ועובדיה הולכים ומתרחקים במהירות ממה שמתרחש בעולם, שלא לומר משתרכים מאחור. מעולם לא היה רגע בהיסטוריה שבו הפערים הללו התרחבו מהר כל כך.

כמעט כל אדם צעיר בעל יוזמה גבוהה שאני מכיר היום, או כל מי שעובד בחברת טכנולוגיה, מדבר בשפת "קלוד קוד", בעוד הממשלה חושבת שזה בכלל שם של מרגל צרפתי. קלוד מגביר ממש את יכולותיהם של המשתמשים בו, והופך אותם ליוצרים בזמן אמת. בנוסף, הוא גם מאיץ את היכולות של עצמו בקצב מהיר. זוהי שפה של יעילות, של יכולות מעריכיות ושל יוזמה. שפה שאינה מתורגמת לשפה המדוברת במגזר הציבורי.

אם במהלך היום אני עובר מעבודתי בקרן "Aleph" למסדרונות משרדי הממשלה, אני מרגיש שחזרתי עשרים שנה לאחור. להערכתי, עובדי המגזר הציבורי בישראל (לא השרים) נמצאים כנראה בחמש המדינות המובילות מבחינת אוריינות בינה מלאכותית, ועדיין אני עובר מעולם של יוזמה ואייג'נטים לעולם של בירוקרטיה היררכית איטית, ושל מיקרוסופט ו־וורד. יש במערכת אנשים מוכשרים וחכמים מאוד, אבל אלו שני עולמות שמסתובבים במסלולים שונים ואינם נפגשים.

זה לא רק היעדר הטכנולוגיה או הנתק מבינה המלאכותית; זה השיח והלוך הרוח השונים כל כך, בסביבה שאינה כוללת את ההתרחשות של עולמות הבינה המלאכותית. בפרק של ההסכת שלי שטרם עלה לרשת, יזם בן 16 בשם אמיר פישר סיפר שבני נוער שחיים בעולם רווי בינה מלאכותית מכפילים את היכולות והאינטליגנציה שלהם. תשאול ותרגול מתמידים מול בינה מלאכותית יוצרים אפקט מצטבר המשפר דרמטית את החשיבה, הסקרנות והלמידה. הדיאלוג מול צ'אטבוטים ואייג'נטים ומינופם, מובילים לשיח וחשיבה שונים לחלוטין בין הפועלים בתחום, לעומת מי שבמקרה הטוב צופים מהצד או נוגעים בו במקצת. לא רק נושאי השיחה שונים, גם העומק והנתונים שעליהם השיחה נשענת ומתפתחת. הכול שונה מן היסוד.

למגזר הציבורי יש השפעה מכרעת על כל מה שקורה במדינה, ולכן הוא אמור להיות בחזית הטכנולוגית. במקום זאת, המציאות ברורה: אם בקרב הציבור הכללי 80% הם טירונים בבינה מלאכותית, הרי שכיום כמעט 100% מעובדי הממשלה, וכמעט 100% משירותי הממשלה, מזכירים את הלודיטים, אותם מתנגדים למהפכה התעשייתית שהרסו מכונות מתקדמות משום שהם נטלו את עבודתם של בעלי המלאכה המסורתיים.

דמוקרטיזציה של החשיבה

אני מתקשה לחשוב על אירוע היסטורי שיכול להכין אותנו לתוצאות הרות הגורל של הפער הבלתי נתפס הזה, שממשיך להתרחב כל העת. לא מהפכת הדפוס, לא המהפכה התעשייתית ולא מסילות הרכבת יכולות ללמד אותנו מה קורה כאשר האינטליגנציה עצמה נעשית סחירה וזמינה, וכאשר הדמוקרטיזציה איננה רק של ידע אלא גם של יכולות חשיבה וביצוע. כיום, אנשים פרטיים יכולים בהינף מקלדת להפעיל יותר עובדים מכל משרדי הממשלה גם יחד. לפני שלוש שנים עמדתי על הבמה בכנס באבו־דאבי והסברתי שתוקפי סייבר בינוניים, וביולוגים אפילו פחות מבינוניים, יכולים להפוך לסוכני כאוס מדרגה ראשונה באמצעות כלי AI. חברי גאווין בייקר, אחד המשקיעים החכמים והמצליחים בתחום הבינה המלאכותית, שאל מהקהל: "האם זה הסוף של מדינת הלאום?"

בעשור האחרון עסקתי גם בכתיבת ספרים. כתבתי לא פעם על החיכוך בין המגזר הציבורי למגזר הפרטי. המגזר הפרטי המיומן־טכנולוגית נע מהר, בשעה שהמגזר הציבורי מתקבע, הן טכנולוגית הן מחשבתית. להבנתי, זהו אחד הגורמים המרכזיים לשחיקת האמון בין המגזר הפרטי לציבורי.

במכתב השנתי למשקיעים שלנו בקרן Aleph ציינתי לא מזמן שלחברות פרטיות ענקיות, ואפילו לאנשים פרטיים, יש כיום יכולות והשפעה הדומות לאלו של מדינות. מכיוון ש"קלוד קוד" גובר על "קלוד המרגל" בכל אספקט רלוונטי, כעת המאזניים כבר נוטים באופן משמעותי לעבר המגזר הפרטי.

הפרודוקטיביות של דוברי AI עלתה בחדות, וכך הממשלה והמגזר הפרטי רחוקים בשלושה סדרי גודל זה מזה. בקצב האימוץ והשינוי הנוכחי, שום מערכת דמוקרטית לא יכולה באופן סביר להפוך לממשלה דוברת AI, וזהו חיסרון אסטרטגי עצום. ואולם גם בהתחשב במגבלות המובנות של המגזר הציבורי, הממשלה נעה לאט מדי. גם אם המגזר הציבורי משתמש ב־AI, זה לכל היותר בגרסה חינמית או מקוצצת של ChatGPT או Grok. יתרה מזו, מכיוון שכל כך הרבה נתונים ממשלתיים מוגנים בחומות־אש של אבטחת מידע, ל־ChatGPT או ל־Grok אין כל גישה למכלול הנתונים שעליהם הממשלה מבססת את החלטותיה, מה שמונע את תרומתם הפוטנציאלית לקידום המדינה.

לפער בין המגזרים יהיו השלכות עמוקות. זה נכון לא רק ברשות המבצעת אלא גם גם ברשות המחוקקת וברשות השופטת, ולכל רוחב המגזר הציבורי. כאשר קלוד מככב בקמפוסים, בחברות הייעוץ, בחברות ההייטק ובחיי היומיום של הצעירים, בעוד גילם הממוצע של עובדי המגזר הציבורי גבוה משמעותית, הקטסטרופה ממתינה מעבר לפינה.

כשקצב הצמיחה של מערכות מקבילות שונה כל כך, ההתבדרות אינה ליניארית אלא במכפלות. אפילו פערים התחלתיים קטנים מתעצמים במשך הזמן, ומובילים להיפרדות משמעותית ביותר. מדי יום אני חווה את ההאצה הדרמטית במגזר הפרטי, ומדי יום אני חש לצערי את ההשתבללות במגזר הציבורי. עוד לא התחילו שם אפילו להכשיר את מאות אלפי העובדים בנפלאות הבינה המלאכותית.

ממשלת ארה"ב הופכת את ChatGPT או Grok לזמינים לכל עובדיה. זו התחלה, וזה חלק מהמאבק של אמריקה מול סין. אבל כיצד אמור שימוש ב־AI בידי קומץ פקידים ממשלתיים להתמודד עם הכשרת 100 אלף מומחי AI בסין, שעליה דווח לא מזמן? הגישה הנכונה, שרלוונטית גם לישראל, היא להרחיב את אימוץ ה־AI ולהפוך אותו לחלק מן השפה, מהחשיבה ומהתהליכים הטבעיים של הממשלה ושל התרבות עצמה. ואולם בקצב הנוכחי, אפילו זה רחוק מלהספיק.

צומת חסר תקדים

הממשלה ניצבת מול פער תרבותי, כלכלי, ביטחוני ואסטרטגי, שהופך לבלתי ניתן לגישור ללא התערבות רדיקלית. קובעי מדיניות רבים יציעו שההתערבות הרדיקלית תהיה להאט את הבינה המלאכותית, אבל נוכח התחרות הגלובלית, צעד כזה יהיה לא חכם ובעיקר בלתי אפשרי. לא מומלץ לפנות לכיוון הזה אם חושבים על ההכרח לשפר דרמטית את הפרודוקטיביות ואת הכלכלה, כדי לעמוד באתגרי הביטחון ובתקציבים הדרושים.

בצומת ההיסטורי חסר התקדים הזה עומדות בפנינו שתי אפשרויות. הראשונה, להעביר כמה שיותר אחריות מן הממשלה אל האזרחים. הממשלה צריכה להיות אחראית לביטחון, ולהשקיע במיזמים של אזרחים מן השורה שעובדים עבור אזרחים אחרים. כך היא עשויה למנף את המגזר הפרטי, רוחו ויכולותיו, ולהתקדם מהר עם הצעירים המבטיחים שלנו. לטובת השקעות כאלה תצטרך הממשלה לקצץ במדיניות הרווחה ובשירות המדינה, ולהשקיע בתשתיות אנושיות, פיזיות וטכנולוגיות בתחומי הבינה המלאכותית. זאת כדי לאפשר צמיחה כלכלית מהירה יותר, שתחזיר מהר מאוד את ההשקעה ותשפר את מצבם של כלל האזרחים.

נצטרך לשנות את מדיניות המיסוי; מביטול המס החדש על חברות ארנק, עד העלאה במיסוי מקרקעין ובחינת שיטות מס חדשות. האצה של הבינה המלאכותית עשויה להוריד את יוקר המחיה לכולם. ככל שהמהלכים הנדרשים ימשיכו להידחות, כך נשלם בהמשך מחירים כואבים יותר.

אפשרות אחרת היא יציאה ל"פרויקט מנהטן" משלנו, ולקדם מהלך שיצמצם דרמטית את מספר העובדים בשירות הציבורי, יכניס למערכות צעירים דוברי AI, ויתחיל לשלב בינה מלאכותית בכל תחום שהממשלה עוסקת בו - כולל מהפכה במערכת החינוך ובמשרד החינוך. אכן, כדי להזרים דם חדש למערכות נצטרך להתמודד עם האיגודים המקצועיים, עם ההסתדרות ועם מי לא, אבל חייבים להתקדם כי העולם לא מחכה לנו. נצטרך גם להפוך את הנתונים שברשות הממשלה לנגישים למודלים של בינה מלאכותית. ולפני שאיזה מומחה סייבר תוקף אותי, אבהיר שכמובן יידרשו אמצעי אבטחה או הפרדה פיזית כדי להגן על ריבונות וביטחון, אבל הנושא יותר מבהול. התהום מתרחבת במהירות, ובקרוב עלול להיות מאוחר מכדי לגשר עליה.

דמוקרטיה עובדת רק כאשר אנשים נותנים אמון במוסדות, והמוסדות חייבים לדבר בשפת המציאות ולהיות רלוונטיים לעולם המחר. אחרת האמון יישחק עוד יותר, והתקווה תתפוגג. פערי השפה בין הדור הצעיר למערכות הממשלה עלולים להתגלות כבעלי משמעות קיומית לחברה הדמוקרטית ולאמון בממשלה. חייבים לפעול עכשיו, בנחישות ובזריזות.

המשנה במסכת אבות אומרת: "רבי טרפון אומר... לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה". רבי טרפון היה כוהן בבית המקדש, ועם חורבן המקדש הוא איבד את תפקידו ואת מעמדו הציבורי, ובמובנים רבים "נשאר מאחור". המיומנויות שלו הפכו ללא רלוונטיות עם התפתחותו של עולם רוחני חדש בבית המדרש ביבנה. הוא ממליץ לממשלה שאיחרה לא לשקוע בפיגור, אלא לעשות כל שביכולתה לשנות את המצב.

כדי שנוכל להיות תחרותיים בעשורים הקרובים, זו לא רק אחריות הממשלה אלא גם אחריותנו הקולקטיבית בישראל, בארצות הברית ובמדינות אחרות בעלות ערכים דומים, לתת יד לבניית המחר.

מייקל אייזנברג הוא יזם ואיש עסקים, שותף־מנהל בקרן הון־סיכון Aleph