עקיבא ביגמן פרסם בשבוע שעבר מאמר זעקה נגד התיקון המתוכנן של לוח 2 (תיקון 5 לתמ״א 35) והצליח לעורר בהלה כשהגדיר אותו "מכת מוות להתיישבות הכפרית". אז נומר כבר כאן: אין מקום לבהלה הזאת, להפך. התיקון הוא ברכה גדולה להתיישבות.

אנחנו מכירים היטב את התהליך המתואר, כי היינו בין מי שהניעו אותו. פורום שילה היה זה שהעלה לסדר היום בשנת 2021 את האבסורד של לוח 2, הקובע תקרה קשיחה לגידול היישובים הכפריים. כששרת הפנים שאיילת שקד שמעה מאיתנו לראשונה על המנגנון הזה, היא כינתה אותו "הספר הלבן". הדרישה שלנו הייתה פשוטה: לבטל את התקרה ולאפשר ליישובים לצמוח באופן טבעי, כפי שמאפשרים ליישובים לא-יהודיים.

זה לא מה שקיבלנו. מערכת התכנון לא הסכימה לבטל את לוח 2 בלי להחליפו במנגנון אחר שהולם את הרוח של תמ"א 35, ומה שאמור היה לקחת חודשים הפך למסע של ארבע שנים. בינתיים התחלפו השר, המנכ״ל, ראש מטה התכנון הלאומי ורוח המפקד, והתוצאה שקיבלנו רחוקה מהילד שלו פיללנו. אבל "מכת מוות" בוודאי שאין כאן, להפך. בתנועה הקיבוצית הגדירו את התיקון המוצע "הזדמנות דרמטית להסרת חסמי הצמיחה" המאפשרת לקיבוצים וליישובים "היערכות דמוגרפית רב-דורית וקליטת בנים ומשפחות חדשות".

עבור יישובים רבים תיקון 5 הוא בבחינת מהפכה של ממש. לוח 2 הנוכחי מציב ליישובים הכפריים תקרה חונקת של 300, 350, 400 ו-500 יח"ד. תיקון 5 מבטל בפועל את הלוח הזה ומעלה את התקרה באופן אוטומטי ל־700 יח"ד לכל הישובים, כאשר בגליל ובנגב ניתן באישור הוועדה המחוזית להגיע גם ל־1,000, ובאישור המועצה הארצית לתכנון אף ל־ 1,400 יח"ד. לאחר שהתיקון לחוק ועדות הקבלה הרחיב את השימוש במנגנון הזה מ־400 ל־700 משפחות, נוצרה סוף־סוף הלימה בין שני החסמים. עבור יישובים לא מעטים מדובר כמעט בהכפלת פוטנציאל הקליטה. זאת בשורה אדירה להתיישבות, לא גזירת כליה.

יתרה מכך, חלק מה"גזירות" שביגמן מציג כחדשות אינן חדשות. מסמכים דמוגרפיים, פרוגרמטיים וסביבתיים נדרשו גם בעבר. אחד היתרונות בתיקון 5 הוא דווקא הניסיון לייצר מסמך יישובי ואמות מידה אחידות, כך שהיישוב ידע מראש מה נדרש ממנו ולא יבלה שנים במסלול מכשולים תכנוני.

כך גם לגבי הקרקע. הדרישה של מוסדות התכנון למיצוי השטח הפתוח בתוך הקו הכחול ולצופף בנייה, גם על חשבון הגינה הציבורית, לפני שמבקשים להתרחב מכונה "אינפיל" (Infill) ומשמש את תמ"א 35 מראשיתה, ככלי משלים ללוח 2, בניסיון לצמצם את ההתיישבות הכפרית. יתרה מכך, בניגוד לתחושת החנק שמייצר ביגמן, תיקון 5 מאפשר הוספה מידית של 40 דונם לבינוי ביישובי הגליל והנגב. אבל חשוב מכך, הוא שינה את הגישה של מוסדות התכנון לבקשות ההרחבה של היישובים, משום שלכולם ברור שאם מגדילים משמעותית את מספר המשפחות – כפי שעושה תיקון 5 – צריך גם להקצות להם שטח נוסף לבנייה. כך, ביישובים רבים מתבצעת כיום, בתיאום עם מינהל התכנון, רמ"י והמינהל לבנייה כפרית במשרד השיכון, עבודת תכנון להרחבת שטח היישוב בהתאם לגידול הדמוגרפי הצפוי.

גם הדרישה לצפיפות אינה דבר חדש. כבר שנים דורשים מההתיישבות להעלות את הצפיפות. משרד השיכון שלל סבסוד של עלויות הפיתוח מבנייה שאינה רוויה, ורמ"י הובילה החלטה – שאושרה ובהמשך בוטלה – לאשר הנחות על הקרקע רק במגרשים של 250 מ"ר, כלומר צפיפות של ארבע יחידות לדונם. דרישת תיקון 5 לצפיפות של שלוש יחידות לדונם משפרת את המצב, לא מחמירה אותו, וגם מקובלת על מרבית ראשי המועצות.

מספר הדירות הקטנות שתיקון 5 דורש אכן מופרז, אבל מצד אחד התיקון עצמו מאפשר גמישות, ומצד שני יש היום דרישה ביישובים גם לדירות מסוג זה – עבור משפחות צעירות שבוחנות קליטה, מבוגרים וסטודנטים בני המקום.

נכון, תיקון 5 רחוק מלהיות מושלם ויש מה לשפר בו, אבל לא צריך לשפוך את התינוק עם המים. הוא ממש לא נסיגה מהמצב הקיים, אלא התקדמות, וגם אם הוא לא מספק את כל מבוקשנו, יש לברך עליו. אנו מעדיפים את שיטת ה"עוד דונם ועוד עז" על פני "הכול או כלום". לא מתוך פשרה עם המציאות אלא מתוך הבנה ששינויים גדולים ואמיתיים לא עושים באבחה, בוודאי לא בנושאים במחלוקת. הדרך אליהם היא אבולוציה, לא רבולוציה. ההתיישבות היהודית –בתוך הקו הירוק ומחוצה לו – התקדמה מאז ראשית הציונות בצעדים קטנים ומדודים. ככאלה, הם הצליחו הרבה פעמים לעבור בלי לעורר סערה, ומכיוון שעוגנו בקרקע יציבה, הם החזיקו מעמד גם בימי סערה. ולאט לאט רקמו את התמונה השלמה.

למעשה, תיקון 5 הוא לא הוויכוח. כל זמן שתמ"א 35 מתווה את מסגרת הפעולה, ובגופי התכנון יושבים אנשים שגדלו על ברכי הערכים המכוננים שלה – צמצום ההתיישבות הכפרית וריכוז האוכלוסייה בערים – שום תיקון שננסה לעשות לא יביא לתוצאה שרצינו.

לכן צריך לקבל את מה שתיקון 5 מציע, ובמקביל לפעול לתיקון שורש הבעיה: החלפת תמ"א 35 בתוכנית מתאר ארצית חדשה, שתשנה מקצה לקצה את המדיניות התכנונית והקרקעית של ישראל בארבעת העשורים האחרונים. זאת צריכה להיות הבשורה של כל מי שרואה בהתיישבות ערך, מאמין שחייבים לחזק את הגבולות וליישב את הספר, ומבין, כמו בן־גוריון, שבלי אחיזה בגליל ובנגב לא תהיה מדינה.

ד"ר ענת רוט היא מנכ"לית פורום שילה. עו"ד בנצי ליברמן הוא יו"ר פורום שילה, לשעבר מנהל רשות מקרקעי ישראל וראש המועצה האזורית שומרון