"יש כאן גם משימה ביטחונית, אבל התחושה החזקה היא החזרה לשורשים"

"זה מרחיב את הלב לראות איך הרכס המערבי של הר חברון נפתח", אומר שי לוחי, רכז הקרקעות של מועצת הר חברון, כשאנחנו יוצאים לכיוון היישוב החדש דורן, שקם על אדמותיה של היאחזות נח"ל ותיקה שננטשה. "בעבר היו את תלם ואדורה בחלק הצפוני, ובמנותק מהם נגוהות בדרום, ואז שממה. היום, לאורך הדרך יש עוד ועוד יישובים וחוות על הרכס המשקיף לשפלה".

עשרות יישובים חדשים הוקמו ביהודה ושומרון בשנים האחרונות, חלקם כאלה שננטשו על ידי מדינת ישראל לאורך השנים. כעת, כחלק מהתפיסה הביטחונית והמדינית של הממשלה, הוחלט ליישב אותם מחדש, אך הדרך חזרה מורכבת כאשר אין יישובים קיימים בסביבה.

הדרך לדורן עוברת בשטח פתוח, ללא כל נוכחות ישראלית, וסביבה רק פלישות חקלאיות פלסטיניות לאדמות המדינה. לוחי מסביר כי מאז שהודיעו על החזרה למוצב הישן ועל הכוונה ליישב אותו, הפלסטינים בסביבה החלו להקים מבנים ארעיים כדי לחזק את אחיזתם בשטח. במהלך הנסיעה הוא עוצר כדי לצלם ולהראות לי מבנה כזה שהוקם לאחרונה על אחת הגבעות.

"עד שלא התחילה תנועה ישראלית באזור, גם המנהל האזרחי לא הסתובב פה כדי לתעד ולאכוף את הבנייה הבלתי חוקית. את רואה את הפחון שם?", מצביע לוחי לעבר ההר. "לפני שבוע עשינו שם סיור, ועכשיו אני רואה שהם שמו שם מבנה חדש. הם מרגישים שהקרקע נשמטת להם, וזו הדרך להתנגד. תראי את השביל שפרצו ואת קווי החשמל, הם כולם חדשים ממש ונמצאים על אדמות מדינה".

הכביש מתפתל לאורך הצד המערבי של הר חברון ועובר כולו בשטחי C, בקרקעות שהוכרזו כאדמות מדינה. "זה ציר אסטרטגי מאוד", מסביר לוחי. "רובו נסלל לטובת היאחזות הנח"ל שהייתה כאן. לא סתם בהסכמי אוסלו השאירו את הרצועה הזאת בשליטה ישראלית. היא החיץ בין הכפרים שנמצאים על ההר ליישובים בשפלה. ההתיישבות ברצועה הזו אמורה לבלום רצף טריטוריאלי שיאיים על ישראל. דורן נמצאת בין הכפרים ומונעת מהעיר דורא ומהכפר דומא, שנמצאים בגובה, להתחבר לכפרים אידנא ותרקומיה, שנמצאים כבר סמוך לגדר בגבעות הנמוכות. ההתיישבות פה היא קריטית ברמה הביטחונית והמדינית, לא סתם היה פה מוצב צבאי עד שנת 2004. בסבב המילואים האחרון שירת איתי מישהו שסיפר שהוא היה שם בסדיר שלו, ושמח לשמוע שחוזרים לשם".

בינתיים הדרך לדורן אינה אפשרית אלא בליווי ביטחוני, ונדרשת הכרה טובה של הדרך, כך שחלק מחברי הגרעין החליטו להצטרף ליישוב מבלי שהייתה להם האפשרות לראות את המקום קודם לכן. עד שהתושבים יעלו לקרקע, נאמר לנו, כבר יהיה אפשר לנסוע באופן חופשי. ואכן, בדרך מתקיימות העבודות לחידוש הכביש הישן שעליו נסעו בדרך למוצב, וכן לסלילתו של חלק חדש שיעקוף את הכפר כדי לאפשר לתושבים דרך בטוחה יותר. "הציר הזה היה שמיש עד תחילת שנות האלפיים", מציין לוחי. "היום, כדי להגיע מאדורה לנגוהות צריך לעשות סיבוב של 45 דקות. כשהכביש ייפתח שוב, זה ייקח עשר דקות". העבודות אינן מתבצעות בחופשיות כיוון שנדרשת השגחה צבאית צמודה, והתאמה למציאות הביטחונית המשתנה.

מעבר להרי החושך

היאחזות הנח"ל דורן הוקמה ביום העצמאות 1982. שמה הרשמי, מצפה אמציה, ביטא את תפיסת המייסדים את עצמם כהתיישבות שתפקידה להגן על היישובים שמתחתיה ולהשקיף לכיוון אמציה. כחלק מהסכמי אוסלו הוחלט בשנת 1994 לנטוש את המקום כנקודת התיישבות, אולם בשל המיקום האסטרטגי צה"ל המשיך להחזיק בו כמוצב צבאי עד שנת 2004, ואז הוא נעזב לחלוטין. סמוך לדורן נמצאת חורשת האלונים הדרומית בארץ; האלונים הם שארית מיער צובא, ונשמרו לאורך מאות שנים.

במשך 22 שנה היה האזור שומם. הקמת חוות נגוהות, על ידי אמונה וחגי ניסים, שינתה את המצב. "כשהם עלו לרכס הצפוני של נגוהות הם גרמו לנו להסתובב שוב בחלקים האלה", אומר לוחי. "הבנו שיש פה עוד שטח שלא התייחסנו אליו בכלל, אפילו צה"ל לא הסתובב פה. לפני כארבע שנים התחלתי לסייר פה ולתעד את הבנייה הבלתי חוקית. דיווחתי לגורמי הביטחון, והם התקשרו לשאול איך בכלל הגעתי לכאן, גם מבחינתם אלה היו הרי החושך. יש פה מחצבה על אדמות מדינה, דיווחנו עליה שוב ושוב, אבל בינתיים לא הגיעו לטפל בזה. בעקבות הסיורים החליט ראש המועצה אלירם אזולאי לחדש את המקום, ודברים התחילו להתגלגל לכיוון הקמה של יישוב. עכשיו גם המנהל האזרחי התחיל לפעול, ובשבועות האחרונים חילק כמה צווי הריסה".

טקס הנחת אבן הפינה התקיים לפני כחודש בהשתתפות שר הביטחון ישראל כ"ץ ושר האוצר בצלאל סמוטריץ', שלדברי לוחי קידם את הבירוקרטיה והאישורים ליישובים החדשים. גרעין דורן מונה בינתיים 12 משפחות, והשאיפה היא שעד העלייה לקרקע יצטרפו עוד שמונה משפחות.

מהשטח המיושר, שעליו יעמדו בתי היישוב, נפתח נוף שמסביר בלי מילים את חשיבות המקום: ממש מתחתינו פרוסים אזור שקף, קריית־גת, אשקלון ובית־שמש. גדר ההפרדה מסמנת את הגבול בצורה די ברורה בשטח, אבל אחרי הקלות שבה נפרצה הגדר בעוטף עזה, ברור שהיא אינה ערובה לביטחון. מה גם שבחורף האחרון גדר ההפרדה בהר חברון קרסה בנקודה סמוכה תחת מי הגשמים, ולא בטוח שבשעת מבחן היא תוכל לעמוד בלחץ.

העיירה דורא נחשבת לקן צרעות שמחבלים רבים יצאו ממנו. בין בתיה הראשונים לצומת הכניסה של דורן מפרידים כמה מאות מטרים. לפני כשבועיים הודיעו בכפר שביום שישי המסגדים ייסגרו והתפילה תתקיים בצומת, כדי למחות על כך ש"האויב הציוני משתלט על השטח". לאירוע הגיעו כ־300 תושבים מהכפר, ובסיום התפילה הם החלו להתפרע. קודם לכן הופצו סרטונים שהוכנו בבינה מלאכותית וקוראים לציבור לעלות ולשרוף את היישוב, ואף היו ניסיונות הצתה.

"יש כאן גם כאלה ששמחים שחזרנו", מציין לוחי. "ערבי מהכפר למטה כתב לנו תודה רבה, וציין במה הוא רוצה שנטפל. זה טוב גם להם, הם יודעים שהמשמעות היא שיפוץ של התשתיות וטיפול בתופעות כמו משרפות הנחושת שמרעילות אותם. שם אין מישהו שמטפל בזה, וגם הם ייהנו מהכבישים החדשים".

בדרכנו לדורן סיפר לוחי שהערבים בסביבה כבר מכירים את הרכב שלו, וכי עד שנחזור נראה מן הסתם תגובה כלשהי, אולי הודעה בטלגרם של הכפר. "הם מסתכלים עליי ולא מבינים מה יהודי עושה פה", הוא אומר. ואכן, אחרי שחלפנו בחזרתנו על פני הסוללים הישראלים, בהם נהג טרקטור עם תפילין לראשו, המתין לנו בעיקול הכביש דגל פלסטין שנתלה בזמן הקצר שחלף מאז שנסענו בכיוון ההפוך. לוחי עצר את הרכב, צילם ודיווח על חפץ חשוד. אחרי בדיקה קצרה, בעקבות מקרים שבהם דגל שימש כפתיון משיכה למטען, הוא חזר והבהיר: "זה לא נראה ממולכד, אבל זו צורת התנגדות שאנחנו לא יכולים להתעלם ממנה. היום זה סתם דגל, מחר הוא יהיה מחובר למטען. גם צה"ל מתייחס לכל דבר כזה בחומרה.  תלייה של סמל התנגדות או דגל היא סימן לפעילות שמהר מאוד הופכת לאלימה".

"העלייה לדורן היא תיקון של עוול היסטורי והתיישבות אסטרטגית מן המעלה הראשונה", אומר ראש מועצת הר חברון, אלירם אזולאי. "אנחנו חוזרים לנקודה שלא הייתה בה נוכחות ישראלית מאז נטש אותה צה"ל לפני 26 שנים. המקום הזה הוא מפתח אסטרטגי להקמתו של גוש התיישבות חדש ורחב במערב יהודה. הנוכחות שלנו כאן תחזיר את המשילות ותחזק באופן ישיר את הביטחון בכל המרחב".

לצאת מאזור הנוחות

בעוד שבועות ספורים יעלו כשלושים משפחות ליישוב גנים בצפון השומרון, שמדינת ישראל נטשה  אותו לפני 21 שנים, במסגרת תוכנית ההתנתקות. כיום אין אף יישוב סמוך בסביבה, והישראלים היחידים שמסתובבים באזור הם חיילי צה"ל. המציאות הזו עומדת להשתנות באופן משמעותי: יחד עם גנים יעלו לקרקע עוד שישה יישובים, והמובלעת המבודדת תהפוך לחבל ארץ מבוסס. כיום גנים מוגדרת עדיין שטח צבאי סגור וההגעה אליה מותרת רק בליווי צבאי, אך בדומה לדורן בהר חברון, גם פה מבטיחים שעד שהתושבים יעלו לקרקע, הכבישים ייפתחו ויהיה אפשר לנסוע בבטחה ולהגיע לעיר עפולה תוך כעשרים דקות. בהמשך יקודם גם כביש דרומה, שיחבר את גוש היישובים לשומרון בקלות. ואולם בינתיים האתגרים רבים, ובראשם המסע לגיוס חברים לגרעין המייסד, כאשר אפילו הגעה לצורך היכרות עם המקום דורשת תיאומים רבים וליווי ביטחוני.

"במובנים רבים אנחנו מגיעים לגזור את הסרט", אומר נועם סגל, חבר גרעין גנים. "זה מאבק של 21 שנה. הפינוי של היישובים באזור הזה ניתק אותנו מחבל ארץ גדול, ונוצרה פה ממלכת טרור בין ג'נין לשכם. לכל פעולה כירורגית הצבא נכנס עם כוחות מיוחדים ועם מלא אמצעים. כל מעצר היה מבצע ענק, שלווה בירי ובמטענים. כעת ברוך ה', צה"ל שולט בכל השטח ומילואימניקים נכנסים כחלק מפעילות שגרתית. זה נתן כוח לממשלה להחזיר לכאן את ההתיישבות".

"הרבה מהזכויות שייכות לחבר'ה של ישיבת חומש", מוסיף יוסף מאיר קרסנטי, חבר נוסף בגרעין. "כל השנים האלה הם נאבקו ולא ויתרו. לפני כמה שנים הגעתי לשם במסגרת טיול והתרשמתי בטירוף. החבר'ה שם היו מיוחדים, צבעוניים, מתוקים. הם רציניים, יושבים ולומדים, לא כאלה שמחפשים את עצמם. יש להם כוח שלא נגמר. בכל פעם באו לפנות אותם, והם חזרו. הם החלוצים של צפון השומרון".

כחלק מהמאבק למען החזרה לחומש, במרץ 2023 בוטל בכנסת חוק ההתנתקות מצפון השומרון, וכך החל תהליך החזרה הרשמי ליישובים שננטשו. בחצי השנה האחרונה הושלם ההליך להקמת גנים, כדים ושישה יישובים נוספים סמוכים. כאשר ראש מועצת שומרון יוסי דגן ואלוף פיקוד המרכז אבי בלוט חיפשו מי יוכל לעמוד באתגר של החייאת היישובים באזור המרוחק, ובשלב ראשון גם המבודד, הם פנו לראשי מוסדות בני דוד בעלי, הרבנים אלי ויהודה סדן, כדי לגייס את בוגרי המכינה והישיבה לטובת המשימה.

"לקח זמן עד שהרב יהודה החליט שהולכים על זה", מספר אלון קוצקי, רכז הבוגרים של מוסדות בני דוד וראש הגרעין. "הוא ניסה לעניין את הבוגרים, אבל בהתחלה לא ממש הייתה היענות. אמרתי לרב יהודה, כל החיים שלי גרתי במרכז, אשתי עובדת שם, אני לומד, מה נעשה ליד עפולה?".

שאלות מסוג זה, אומר קוצקי, המשיכו וליוו אותם לאורך מסע הגיוס של המשפחות לגרעין. "איך משכנעים אנשים לעבור למקום שהיום הוא לא רק מרוחק ומבודד, אפילו אי אפשר להגיע אליו או לראות אותו? איך גורמים לאנשים להמר על מעבר אל הלא נודע, ולהיכנס למסע שיש בו כל כך הרבה נעלמים?"

ואולם הרב יהודה סדן, ראש הישיבה הגבוהה בעלי, לא ויתר, וגייס את הרב נריה בולק להקמת ישיבה בגנים שתיפתח כבר באלול הקרוב. "חשבתי שהוא ירד ממני", ממשיך קוצקי. "בערב שביעי של פסח הייתי במוצב בסוריה, והוא התקשר ולא הרפה. אמרתי שאני אתייעץ עם אשתי, וזה הניח את דעתו. חשבתי שזה פתח המילוט שלי. הצגתי לה סיפור אימה על אזור שיש בו רק ערבים, והוספתי את כל ההסתייגויות הטכניות והמשפחתיות. לסיכום שאלתי 'אז יורדים מזה?', אבל היא אמרה 'יאללה, אנחנו בפנים'".

קוצקי גייס גרעין ראשוני של שישה חברים. הכי רחוק שהם חלמו היה להביא יחד 12 משפחות, בשיטת חבר מביא חבר. "נסעתי לסיור ראשון בגנים עם יוסי דגן, אבי בלוט, זמביש, ראשי הישיבה ועוד גורמים. יוסי זרק לנו שהיעד הוא 30 משפחות, וזה היה נשמע מטורף. התחלנו לעבוד מפה לאוזן, הייתה התלהבות והתעניינות, אבל בפועל אנשים לא מיהרו להתחייב. צריך להיות קצת משוגע בשביל לצאת לגמרי מאזור הנוחות, לעזוב עבודה ולימודים וללכת עם הילדים למקום שעוד לא קיים על הנייר, ונמצא באזור שבמשך שנים צה"ל בקושי הגיע אליו. אז יצאנו החוצה וקראנו לציבור הרחב להצטרף, ובאמת התעניינו מאות אנשים".

מוכרחים להצליח

כשהבינו שהם עומדים ביעד, גם במועצת שומרון ובתנועת אמנה הגבירו את המאמץ כדי להגיע לקיץ מוכנים ליעד השאפתני של 30 יחידות דיור, מבני ציבור, גנים וישיבה. "זה פרק זמן קצר מאוד כדי להכשיר קרקע, ליצור תשתיות ולהעמיד מבנים, כשכל כניסה לשטח דורשת תיאום ביטחוני", אומר סגל. "המועצה עמדה במשימה הזאת בכבוד. אנשים כבר עמוק בתוך התהליך – אורזים את הבית, מוצאים עבודה באזור ורושמים את הילדים למוסדות חדשים, אז אין ברירה אלא להצליח". לעלייה על הקרקע בהיקף כזה יש יתרונות משמעותיים כמו הקמה מיידית של גני ילדים במקום והסעות לבתי ספר, לצד מגוון קהילתי רחב יותר וחלוקה נוחה יותר של נטל המשימות.

למה לכם בעצם לגור ליד ג'נין, שאלתי את המתיישבים העתידיים. קרסנטי: "אני חושב שזה רצון אמיתי לעשות משהו עבור הארץ, להתחבר אליה. יש כאן גם משימה ביטחונית חשובה, אבל התחושה החזקה שמובילה אותי היא החזרה למקורות, לשורשים. אנחנו יושבים בנחלת יששכר. ג'נין נחשבת לאחת מנקודות ההתיישבות העתיקות בארץ, והיא נקראת על שם עיר הלוויים עין־גנים. היא הייתה נקודת חיבור בציר החשוב בין הגליל לשומרון ולירושלים.

"רוב החבר'ה פה רצו חיים נוחים, הם לא חשבו שזה יקרה להם, אבל הם החליטו ללכת אחרי קול פנימי עמוק יותר. יהיה פה מערך ביטחוני מקיף, אבל אנחנו באים כדי לחיות, לא כדי להילחם. אנחנו אוהבי חיים ולא מגיעים בשביל נקמה אלא כדי לקיים את החיים בצורה יפה וטובה".

סגל: "כמעט כולם פה לוחמים. אני השתחררתי מקבע וכבר הספקתי לעשות שני סבבים. כשאתה נלחם על ארץ ישראל שלוש שנים, זה משנה את התפיסה שלך. ראינו מה האויב רוצה. בכל בית יש קלצ'ניקוב, דגל פלסטין או חמאס ומפה של ירושלים. זו המטרה שלהם. כשחזרתי הביתה שאלתי את עצמי איך משמרים את מה שהשגנו, והתשובה היא התיישבות. במקום שאין בו התיישבות, יש טרור. אני לא אוהב את ההפחדות שאם לא נהיה כאן יהיה טבח בעפולה, אבל ברור לי שבלי התיישבות, העבודה המטורפת שצה"ל עשה פה באזור תהיה פגת תוקף תוך כמה שנים".

גנים הוקמה לראשונה בשנת 1983 על ידי גרעין נח"ל של הסתדרות העובדים הלאומית. בשנות השיא שלו מנה היישוב כמאה משפחות. הידרדרות המצב הביטחוני הביאה לעזיבתן של משפחות רבות, ובזמן הפינוי חיו בו כחמישים משפחות. "21 שנה לאחר פשע הגירוש, אנו מחזירים במו ידינו את היישובים שנעקרו בצפון השומרון", אומר ראש מועצת שומרון, יוסי דגן. "חזרנו לחומש, חזרנו לשא־נור, אנחנו מחזירים את גנים ובקיץ נעלה גם לכדים ולעוד המון יישובים חדשים שלא היו לפני הגירוש. מי שלא רצה כאן ארבעה יישובים יהודיים, יקבל 18".

משפחת וינטרוב מגנים הוותיקה, שבתם קטיה נרצחה בשנת 2001 בפיגוע בדרך ליישוב, יצרה קשר עם הגרעין ונוצר חיבור חם. "בן־דוד של קטיה פגש במקרה מישהי מהגרעין, והתחיל לבכות כששמע שהיא עוברת לגנים. אנחנו עובדים עכשיו על פיתוח הקשר איתם. האופי של היישוב שקם שונה מהקהילה שהייתה כאן קודם, וזה יכול להיות קשה עבורם. זה לא באשמתנו כמובן, אבל חשוב לנו לכבד את התושבים שהיו פה לפנינו, ולהנציח את מה שהם עשו פה".

סגל: "הם חלק בלתי נפרד ממה שאנחנו עושים, ונשמח מאוד אם הם יגיעו לעלייה של היישוב וייקחו חלק. אנחנו רוצים ליצור מפגשים משותפים ולשמוע את הסיפור שלהם. אנחנו לא מקימים יישוב חדש מאפס, אלא חוזרים למקום שפונה ומתוכו ממשיכים הלאה. אפשר לראות פתאום בגנים צמחייה בכל מיני מקומות שנראית לא קשורה לכלום, ואתה אומר לעצמך: פה הייתה גינה מושקעת. אתה הולך על השבילים שמישהו סלל ורואה טרסות שמישהו בנה. החורבן עדיין חי מאוד בשטח".

לינק לתרומות ליישוב גנים