הנה השורה התחתונה החשובה: נמשכת מגמת הבלימה בהיקפי הבנייה הבלתי חוקית הערבית שמשתוללת זה שנים בשטחי C ביהודה ושומרון, וניכרת האטה משמעותית בהשתלטות הפלסטינית על עוד ועוד שטחים בגזרה. הנתונים הללו משקפים ירידה של כ־50 אחוז בקצב התחלות הבנייה הפלסטינית הלא חוקית ושל 84 אחוזים בהיקף הקרקע שפלשו אליה הפלסטינים, בהשוואה לתקופת השיא, לפני כשלוש שנים.
איך הגענו עד הלום, ולמה הסיפור הזה חשוב כל כך? כדי לענות על כך, נחזור מעט אחורה.
תנועת רגבים עורכת אחת לתקופה מיפוי שיטתי של השטח ביהודה ושומרון, באמצעות תצלומי אוויר, ניתוח דקדקני של הממצאים והשוואתם למה שנתגלה בצילומי עבר. על רקע העובדה שלא תמיד אפשר להעלות גיחת צילום כזו במועד המדויק המבוקש, הנתונים מחושבים לפי ממוצע חודשי. לשיא של השנים האחרונות הצליחו הפלסטינים להגיע בתום שנתה הראשונה של הממשלה שנפתלי בנט עמד בראשה ובני גנץ כיהן כשר הביטחון שלה. בשנה ההיא בנו ערבים בממוצע כ־600 מבנים חדשים בשטחי C מדי חודש.
הכי מעניין
בשנת 2025, כפי שמעלים הנתונים שאנחנו מפרסמים כאן, ירד המספר ל־263 מבנים חדשים לחודש. התופעה, כפי שניתן לראות, לא נעלמה, אבל את הירידה אי אפשר לפספס. ומכיוון שלא המבנים הם החשובים, אלא השטח שנתפס, נתרגם את הממצאים למונחים הללו: בתקופת ממשלת השינוי תפסו הפלסטינים בממוצע 520 דונמים חדשים מדי חודש. בשנה שעברה ירד המספר הזה ל־84. עדיין מדובר במספר גדול שיש לטפל בו ולהוריד אותו לאפס, אבל הפער מלמד שכאשר מחליטים לטפל בסוגייה הזו, זה אפשרי.
מערכה אסטרטגית
במשך שנים זכתה הבנייה הפלסטינית הבלתי חוקית באזורי C ליחס דומה לזה שמקבל אזרח פרטי שסגר מרפסת ולא קיבל היתר מוקדם מהוועדה לתכנון ובנייה. זו הייתה טעות קשה, שכן לא מדובר כאן בסיפור אישי של ערבי פרטי מול הרשויות אלא במיזם ענקי ומתוכנן היטב שבמסגרתו הרשות הפלסטינית מפעילה מנגנון עתיר ממון, במטרה מוצהרת לכבוש את השטח. הרשות בונה בהיקפי ענק, סוללת כבישים, מציבה עמודי חשמל, מקימה מבני קהילה, חינוך ודת במקבצים לא חוקיים, ומסייעת בעיבוד חקלאי על שטחי ענק.
הכול החל בשנת 2009, כשראש הממשלה הפלסטינית דאז, סלאם פיאד, הכריז על תוכניתו להקמה בפועל של מדינה פלסטינית בגבולות 1967. המטרה של פיאד אז הייתה לטשטש את הגבול בין אזורי A, B ו־C, ולהביא לסיפוח בפועל של שטחי C, הנמצאים בשליטה ישראלית אזרחית וביטחונית, באמצעות יצירת רצף טריטוריאלי בין אזורים בשליטה פלסטינית, תוך חנק של ההתיישבות היהודית ומניעת התרחבותה. במיזם הזה, שזכה למימון בינלאומי רחב, הפלסטינים הצליחו להשתלט על קרקעות ולבנות גם בשטחי אש של צה"ל, בשמורות טבע ובאתרים ארכיאולוגיים.
עוד כתבות בנושא
דו"חות עבר של רגבים הראו כי בעשור שאחרי החלטתו של ראש הממשלה פיאד, בנו ערביי יו"ש יותר מ־40 אלף מבנים לא חוקיים בשטח C, יותר מפי 2.5 ממספר המבנים הבלתי חוקיים שהיו בשטח ערב ההכרזה על תוכניתו (22,935 בשנת 2008 לעומת 60,911 בשנת 2019). בשנים הבאות, כאמור, נמשכה המגמה.
באפריל 2022 חשפנו כאן את התמונה הרחבה, שהורתה ולידתה בממשלות קודמות, אלה שבראשן עמד בנימין נתניהו, ושאחריות גדולה ליצירתה רשומה על שמן. ממשלות העבר הללו לא ידעו לקרוא את המפה, תרתי משמע, לא הבינו כמה חשיבות מייחסים הפלסטינים למפעל ההשתלטות הזה, ולא עשו כמעט דבר כדי למנוע אותו. המספרים שהצגנו אז לימדו שהבנייה הבלתי חוקית הפלסטינית לבדה, באזור C בלבד, גדולה בהרבה מכל ההתיישבות היהודית החוקית שבנו ממשלות ישראל ביהודה ושומרון לדורותיהן, הכוללות יישובים וערים, מועצות אזוריות, מועצות מקומיות ואזורי תעשייה גם יחד.
באוקטובר 2022 גילו נתוני רגבים כיצד בשנה הראשונה של ממשלת השינוי הותר הרסן לחלוטין וקצב ההשתלטות של הפלסטינים על שטחים באזור C גדל באופן דרמטי. מאמצע 2021 ועד לאמצע 2022 גברה הבנייה הפלסטינית הבלתי חוקית ב־80 אחוזים. המחקר של רגבים העלה אז כי בממוצע, בכל שבוע בונים הפלסטינים 105 מבנים בלתי חוקיים חדשים ומשתלטים על כ־136 דונם חדשים.
ממשלת השינוי התחייבה עם כינונה לשמור על סטטוס־קוו בכל הקשור לסוגיה הפלסטינית ולסוגיות המדיניות־ביטחוניות, כדי לא לייצר זעזועים פנימיים בתוכה, אלא שהפלסטינים לא ראו את עצמם מחויבים להסכמות הישראליות הפנימיות הללו, והם העלו הילוך בקצב ההשתלטות שלהם על שטחים מול חוסר תגובה ישראלית. 5,355 מבנים בלתי חוקיים חדשים נרשמו בשנה הראשונה של הממשלה ההיא, שביטאו פלישה אל 7,200 דונמים. באזור השומרון הראו אז הנתונים על עלייה של כמעט פי 2.5 ביחס להיקף ההשתלטות הפלסטינית בשנתיים הקודמות. באזור בנימין כמעט פי שניים. בהר חברון נרשמה עלייה של 66 אחוזים. כך גם בגוש עציון.
שינוי תפיסה
לפני מעט יותר משנה דיווחנו כאן לראשונה על מהפך. אחרי שנים של עלייה רצופה בהיקף ההשתלטות הפלסטינית על שטחים באזור C, ובהיקף הבנייה הפלסטינית הבלתי חוקית במאמץ לקבוע עובדות בשטח, שנת 2024 סימנה שינוי מגמה. אחרי תקופה ארוכה מאוד שציירה קו עלייה רצוף שרק עוצמתו השתנתה, הפעולות שנעשות בשנים האחרונות לימדו שלא מדובר בגזירת גורל, ושאם מדינת ישראל רוצה להילחם במאמץ הפלסטיני להקים מדינה בשטח, בלי טקסים ובלי הסכמים, היא יכולה לעשות את זה.
בין מחצית 2023 למחצית 2024 נבנו 3,467 מבנים בלתי חוקיים חדשים, פחות ממחצית המבנים שנבנו בתקופות המקבילות בשנים שקדמו לבדיקה הזו, מאז 2018.
כדי להבין את עוצמת הקטסטרופה והמחדל, שימו לב לנתונים הבאים: בשנת 2008, לפני 18 שנה, היקף השטח שהפלסטינים פלשו אליו באופן בלתי חוקי עמד על 35 אלף דונמים. נכון למדידה האחרונה של רגבים, היקפו מגיע היום בשטחי C בלבד ל־100 אלף דונמים. אחדד: זהו היקף הבנייה הבלתי חוקית באזור C בלבד, שבו האחריות הביטחונית והאזרחית כולה של ישראל. היקף הפלישה הזו לבדה שווה ערך בגודלו לפי שניים משטחה המוניציפלי של העיר תל־אביב. במילים אחרות, גידול עצום שנעשה במשך שנים כמעט מול שער ריק.
ואחרי שהחמאנו לממשלה ששיפרה עד מאוד את המצב בשנים האחרונות, נציין שגם לפי נתוני רגבים, שמשקפים מצב טוב בהרבה מבעבר, נכון להיום נמשכת השתלטות הפלסטינים על 84 דונמים מדי חודש בממוצע. משמעות הדבר היא שגם תחת מגמת ההתמתנות בקצב, העובדות הנקבעות בשטח מדי שנה מצטברות לשטחים גדולים מאוד שכובשת הרשות הפלסטינית ברגליה, דונם אחר דונם, באופן מתוכנן.
אז מה הביא לירידה? ראשית, אכיפה שלא התקיימה כמעט קודם לכן, ואליה נחזור עוד מעט. לפניה נזכיר עוד משתנים שנכנסו בשנים האחרונות ושאת חלקם הזכרנו פה בעבר. המשתנה הראשון קשור במלחמה ובפעילות האינטנסיבית מאוד של פיקוד המרכז מול הטרור בגזרת יהודה ושומרון. סדרת מבצעים ארוכה והנוכחות הגדולה של כוחותינו בשטח גרמו בסבירות גבוהה לפלסטינים רבים להישאר בחצרותיהם ולא להיות מעורבים בפעילות שעלולה לגרום לצה"ל לפעול נגדם. הגיוני להעריך שגם המצב הכלכלי ביהודה ושומרון תרם את חלקו בכל הקשור לדחייה של תוכניות בינוי עתידיות. המלחמה הנחיתה מכה כלכלית קשה, הן על הכיס הפלסטיני הפרטי, והן על הכיס הפלסטיני הלאומי של הרשות.
אחר הדברים האלה, צריך לדעת שפעילות אכיפה כמו זו שמקיימת הממשלה הנוכחית - פעילות מתוכננת, מסודרת, מובנית - לא הייתה בגזרה קודם לכן. עם כינונה של הממשלה, ועם מינויו של בצלאל סמוטריץ' לשר נוסף במשרד הביטחון (לבד מתפקידו כשר האוצר), הוקמה "מנהלת ההתיישבות", שבין שאר תפקידיה אחראית גם לאכיפה במקרקעין בשטחי יו"ש. היוזמה הגבירה מאוד את פעולת ההריסות כמיזם בעל חשיבות אסטרטגית, לצד החלטה של משרד ההתיישבות של אורית סטרוק לממן בכל המועצות האזוריות באיו"ש רכזי קרקעות שיסיירו בשטח ברכב, ייעזרו ברחפנים וידווחו על כל בנייה בלתי חוקית.
כדי להבין במה דברים אמורים, פרסמנו כאן בעבר שב־2021 נהרסו 19 אחוזים מהמבנים הבלתי חוקיים שהתנהלו נגדם הליכים משפטיים. בשנת 2022 נהרסו 27 אחוזים מהמבנים הללו, בשנת 2023 נהרסו 22 אחוזים, ובשנת 2024 נרשם זינוק מרשים, כשנהרסו 68 אחוזים מהמבנים הבלתי חוקיים שאותרו בשטח והוצאו נגדם צווים.
לפי נתוני המנהל האזרחי, כפי שהם מופיעים בדו"ח של רגבים, חלה בשלוש השנים האחרונות עלייה של 75 אחוזים במספר ההריסות הממוצע בחודש ועלייה של 200 אחוזים בהריסת פרויקטים לא חוקיים במימון מדינתי של הרש"פ או של גופים בינלאומיים.
מגן החוות
כאן אנחנו מגיעים לאחד המיזמים החשובים שנולדו בשנים האחרונות. הכוונה לחוות החקלאיות שפוזרו בהמוניהן ברחבי השטח. החוות הללו, כולל שטחי הרעייה שלהן, הן היום כלי אסטרטגי שלא היה כמוהו לשמירה על השטחים הפתוחים ביו"ש, בדומה למה שנעשה בנגב עם חוות הבודדים שהוקמו כדי למנוע השתלטות בדואית על המרחבים השוממים. ביו"ש השיגו החוות הללו שני הישגים. האחד, הן הצליחו לייצר תחושת ביטחון באזורים רבים שבעבר היה חשש גדול של יהודים לנוע בהם. האחר, הן הצליחו להקשות מאוד על הפלסטינים לבנות היכן שיחפצו, ולדחוק אותם משטחים רבים שעד לא מכבר היו אופציה קלה וזמינה לפלישה ולהשתלטות.
לא מכבר פרסמו מועצת בנימין ואיגוד החוות דו"ח שמפרט את מספר הפיגועים שנעשו במהלך השנים לאורך כביש אלון - ציר מרכזי, חשוב ורגיש - לפני הקמת החוות ואחריהן. גם אחרי שנשקלל את העובדה שמפרסמי הדו"ח הם בעלי עניין, ואינם גוף אובייקטיבי שמתבונן על המציאות מהצד, הנתונים שהוצגו בו ראויים לציון: בשנת 2022, כשבאזור פעלו שלוש חוות בלבד, תועדו 459 אירועי פח"ע. שנה לאחר מכן, עם שש חוות, ירד המספר ל־314. ב־2024, לאחר עלייה ל־11 חוות, נרשמו 126 מקרים. במחצית הראשונה של 2025 פעלו לאורך הציר 13 חוות והנתונים שהוצגו בדו"ח מצביעים על ירידה נוספת - 52 אירועים בלבד.
מפעל החוות שהמדינה מעודדת וצה"ל מסייע לו מזה, והוא עדיין לא מוסדר חוקית מזה, הביא את רגבים לספור גם את המבנים שבו כמבנים לא חוקיים, עד שיוסדרו סטטוטורית. משכך, נרשמה עלייה גדולה גם בנתוני הבנייה הבלתי חוקית בצד היהודי, אם כי בהשוואה לבנייה הבלתי חוקית בצד הערבי היקפיה קטנטנים וכמעט חסרי משמעות.
בפרק העוסק במאמץ למגר עוד יותר את ההשתלטות הפלסטינית על קרקעות באזורי C, מזכירים ברגבים כיצד קיבלו בשנת 2000 מהמנהל האזרחי, אחרי הליכים משפטיים ממושכים, את רשימת סדרי העדיפויות לאכיפה שהמנהל פועל לפיהם. סדר העדיפויות מציג באופן רשמי מדרג שונה ליהודים וערבים: זה העוסק באכיפה במגזר הערבי מתמקד בבנייה בעלת סיכון ביטחוני, ואילו זה העוסק באכיפה במגזר היהודי מציב בנייה בלתי חוקית רגילה על קרקע פרטית בראש סדר העדיפויות. "מלבד האפליה הבולטת בין יהודים לערבים", מסכם דו"ח רגבים, "סדר העדיפויות מתעלם מתוכנית פיאד ובוחן את הבנייה הערבית מתוך פריזמה ביטחונית צרה. יש לשנות את סדר העדיפויות ולהתאימו לאתגרים המשמעותיים העומדים בפני מדינת ישראל במערכה על שטח C, מלבד הצורך הבסיסי לתקן את האפליה המוסדית הזועקת בין האכיפה כלפי יהודים לאכיפה כלפי ערבים".