כרמל: מאבק בפולשים בדואים שעתרו נגד הקמת שכונה יהודית חדשה

שכונת ברקאי ביישוב כרמל בדרום הר חברון התחדשה בנדנדות הצופות לנוף מדבר יהודה במורדות ים המלח ולהרי מואב המאדימים בעבר הירדן. אך לפני שהצליחו התושבים לקדם עוד את פיתוח השכונה החדשה, שאוכלסה לפני כחודשיים בלבד, הם נאלצים להתמודד עם סערה משפטית.

שכונת הקרוואנים החדשה אומנם הוצבה סמוך לבתי הקבע של כרמל, אך באמצע הדרך ממנה אל לב היישוב מתגוררות שתי חמולות ערביות שמלוות בקבוצת פעילים אנרכיסטים משמאל. החמולות מתגוררות במבנים לא חוקיים, ומכנות את המקום ח'ירבת אום־אלח'יר. כשראש הכפר ושני תושבים עתרו לבית משפט השלום נגד שכונת ברקאי בטענה שאיננה חוקית, הוציא בית המשפט צו ביניים שהקפיא את פיתוח השכונה.

בדיון שנערך לאחר מכן בבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, הוסר צו הביניים והשופט המליץ לעותרים הערבים למשוך את העתירה, שכן סיכוייה להתקבל נמוכים. זאת בין השאר משום שהפלסטינים עצמם בנו את בתיהם על קרקע המשתייכת לכרמל, ונגד כל המבנים הערביים עומד ותלוי צו הריסה כבר עשרות שנים.

בעקבות החלטת בית משפט ערערו העותרים הערבים לבית המשפט העליון, וכעת עתירתם תלויה ועומדת. בכרמל חוששים מפסיקה שתורה על פינוי השכונה החדשה, שכן החלטה כזאת תיחשב להוראה תקדימית, שתאיים לא רק על שכונת ברקאי. אם תתקבל העתירה, בהתבסס על טענות לבעיות תכנוניות לכאורה ולא על רקע שאלת הבעלות על הקרקע, יהיה בכך סיכון לשכונות קרוואנים רבות ביהודה ושומרון שנמצאות במעמד דומה: הן שוכנות על קרקע בבעלות ישראלית, אך סובלות מבעיות תכנוניות רבות. עד כה נמנעו בית המשפט והמדינה מלהתייחס להיבטים האלה, והותירו את הסוגיה לשיפוטן של המועצות האזוריות והמקומיות, שאכן אמונות על הנושא. אך אם תתקבל העתירה, היא עלולה לפתוח פתח רחב להתערבות במקרים נוספים.

יש סיבה נוספת לכך שתושבי כרמל מקווים שהעתירה תידחה: השכונה הוקמה משום שהם חששו מהאיום הביטחוני שמציבה ההתיישבות הערבית במרחק עשרות מטרים בלבד מבתי היישוב. הקרוואנים החדשים בשכונה הוצבו במקום כדי להפחית את הסיכון להמשך ההשתלטות הערבית. במקביל מפעילים ראשי כרמל לחץ על גורמים רלוונטיים כדי שיממשו את צווי ההריסה נגד הבתים של העותרים.

רוצים לגור בקנדה

כיצד הגיעו התושבים הערבים למקום? לדברי ותיקי התושבים בכרמל, בשנותיו הראשונות של היישוב הם נזקקו לשומר לילה, ולכן שכרו את שירותיו של בדואי המתגורר באזור, סולימאן אלהדלין. אלהדלין הקים לעצמו פחון סמוך ליישוב כדי להתגורר בו, ובמהלך השנים עבד בכרמל, ואף קיבל שירותים כגון מים, חשמל ורפואה. בנוסף הוא כונן יחסי ידידות עם חלק מהמשפחות ששכנו במקום.

ככל שנקפו השנים הצטרפו לאלהדלין עוד ועוד פלסטינים, והפחון הפך למקבץ של מבנים לא חוקיים שאכלסו שתי חמולות שנעשו עוינות באורח גובר. בהלווייתו של אלהדלין עצמו, שמת כמה חודשים לפני מלחמת חרבות ברזל, הניפו המשתתפים דגלי אש"ף. בכל זאת העדיפו ביישוב להימנע מחיכוך עם הפלסטינים, והעלימו עין מהאוכלוסייה העוינת שהתגוררה בסמוך להם. אך כשהמצב הסלים, ובעקבות טבח 7 באוקטובר, הבינו בכרמל כי אובדן האדמות לפולשים פירושו סכנה אמיתית. לכן הוחלט ליישב את השטח, כדי לעצור את ההשתלטות העוינת ולצמצם את הסכנה.

"כנראה ישנו ועכשיו רק התעוררנו, אבל אנחנו חייבים לעצור את זה", אומר שמואל כהן, יושב ראש מזכירות היישוב. "גם הם מעדיפים ללכת מפה", הוא מוסיף. "דיברתי איתם לא פעם, והיו שם כאלה שאמרו לנו שאם נדאג להם לאשרות כניסה לקנדה – הם יעזבו. אני לא יודע למה הם חשבו שאנחנו יכולים לעשות דבר כזה, אבל ברור שגם הם לא רוצים לחיות כאן".

אין פחים למחזור

שש משפחות מתגוררות בשכונת ברקאי, אבל בכרמל מעוניינים להרחיב את השכונה למאתיים יחידות דיור שישקיפו על מדבר יהודה. אם ח'ירבת אום־אלח'יר תיוותר במקומה גם אחרי הרחבת השכונה, היא תהפוך למובלעת שתקטע את החיבור בין היישוב הוותיק לשכונה החדשה. מכיוון שכל התרחבות של כרמל חייבת לפנות מזרחה, כל תוכנית עתידית לבינוי ביישוב תצטרך להתמודד עם הימצאותם של הפולשים הערבים במקום.

כביש קצר מוביל מכרמל לברקאי, ובצידיו עומדים מבנים ופחונים ערביים. על הפחונים הותקנו מצלמות אבטחה רבות, ותושב השכונה מעיד שבמשך החודשיים שהתגורר במקום הוא שם לב שהוא ובני משפחתו מצולמים במשך כל שעות היממה ובכל השבוע. תפילת ערב שבת בשכונה מתועדת באמצעות מצלמה מקצועית ונעזרת באמצעי תאורה. "זה שטח ציבורי, מותר להם לצלם, אבל זה לא נעים. הם יודעים שזה נשק נגדנו", הוא מספר.

רק כמה מטרים מפרידים בין הקרוואן של המשפחה הצעירה, שהגיעה למקום מתוך תחושת שליחות וצורך ליישב את האזור, ובין שכניהם הערבים. גדר תיל נמוכה, המונחת ברישול, חוצצת ביניהם ובין הפולשים הערבים. התושב הצעיר אומר שהנושא הביטחוני לא מטריד אותו, אך הוא שומר על ערנות גבוהה, ויודע לספר על כל כדור שנבעט מרגלי ילדי השכנים לשכונה.

גם החששות המשפטיים לא מפריעים לו: הוא בטוח שהנושא יסתדר, מכיוון שתושבי שכונת ברקאי שומרי חוק, ומעוניינים ליישב את הארץ בתוך אדמות היישוב. לפיכך, הסוגיה שהכי מטרידה אותו בעת הזאת היא שבמקום הוצבו רק פחי אשפה רגילים – בלי פח כתום למחזור.

לצד התושבים הערבים מתגוררים דרך קבע במקום, כבר כעשר שנים, גם פעילים אנרכיסטים ישראלים וזרים. הם הציבו את המצלמות בהאזור, ודואגים לארגן פעילות אנטי־ישראלית קבועה. הניסיון לשוחח איתם בדרך בין ברקאי ליישוב כרמל לא צלח. אחת הפעילות הסבירה שהיא והתושבים לא מעוניינים לדבר עם עיתונאים שאינם מכירים. גם בקשה לתגובה או לשיח נוסף לא נענתה עד כה.

בעתירה טענו הפולשים הערבים כי הם סובלים מאלימות התושבים היהודים, וכי השכונה החדשה מלבה את הרוחות ומגדילה את האיום כלפיהם. אולם מאז העלייה לקרקע טרם נרשם חיכוך ביוזמת היהודים; למעשה, ביום הראשון לפיתוח הקרקע התנפלו אנרכיסטים ותושבים ערבים על הפועלים היהודים. אחד הפועלים חשש לחייו וכדי להרחיק את ההמון נאלץ לפתוח באש, וכתוצאה ממנה נהרג עוודה אלהדלין. את מודעות האבל שלו עיטרו סמלי חמאס, והוא כונה "שהיד" – מה שחיזק את עמדת היישוב בצורך להקים שכונה כדי לדחוק את הסכנה הביטחונית המתהווה.

ראש המועצה האזורית הר חברון אלירם אזולאי מדגיש שהמאבק המשפטי חשוב מאין כמוהו. "אנו מצויים במלחמה על הבית, תרתי משמע", אומר אזולאי. "המציאות שבה פולשים לאדמות מדינה ומקימים שכונות ללא הפרעה, בצמוד לבתי התושבים שלנו, היא מחדל ביטחוני שאסור לנו להשלים איתו.

"אחד מלקחי 7 באוקטובר הוא שכל התקרבות לקו הגדר היא פוטנציאל לאסון. אני מעניק גיבוי מלא לתושבים בכרמל שפועלים להרחבת היישוב. לא נאפשר עוד אפליה באכיפה. אני דורש פינוי מיידי של כל המבנים הלא חוקיים במרחב. ביטחון תושבינו אינו הפקר".