היישוב היחידי שננטש במלחמת אוסלו, המכונה "האינתיפאדה השנייה", היה שא־נור - כפר קטן של אמנים מבוגרים. חומש הסמוך לו החל להיעזב בקיץ 2001, לאחר שלושה פיגועים שבהם נרצחו שלושה מתושביו בתוך עשרה ימים בלבד. מגמת הנטישה נבלמה בעקבות הגעתו של גרעין דתי קטן בהובלת שולי הרמלך ז"ל ורעייתו לימור, היום ח"כ לימור סון־הרמלך. יוסף טרומפלדור האגדי לא עזב את תל־חי, אלא נפל כשהמילים "טוב למות בעד ארץ ישראל" יוצאות מבין שפתיו. לחומש הגיעו גיבורים "בעד ארץ ישראל", שבחרו בדעה צלולה להיכנס פנימה לרולטה הרוסית שהייתה כרוכה במגורים ביישוב. בחומש עמדה הנחישות הציונית במבחן עצירת נטישת היישובים.

כפרס על עמידת הגבורה הזאת החליט ראש הממשלה אריאל שרון לעקור את גוש קטיף וארבעה יישובים בצפון השומרון, ובהם חומש. עקירת חומש הפכה לסמל פשיטת הרגל הציונית והמוסרית של הממסד הישראלי כפוי הטובה. במילים אחרות, חומש עמד גם במוקד המאבק הציוני נגד הערבים, וגם במאבק על הציונות בתוך עם ישראל.

חומש נמצא במיקום אסטרטגי חסר תחליף – המקום האחרון בשטחי C, החולש מלמעלה על מורדות השומרון לכיוון נתניה וחדרה, וגם על ציר 60. צפונה משם משתנה תוואי הקרקע, ואין עוד נקודת שליטה ביטחונית דומה. לכן שרון, טרם האישומים הפליליים נגדו, דחף להקמת היישוב. גם הצבא הירדני הבין את חשיבותו, והקים בחומש מערכת ביצורים לפני 1967. ההחלטה על עקירת יישובי צפון השומרון התקבלה לאחר שארה"ב התנתה את תמיכתה בנסיגה מעזה – שנפלה גם עליה כרעם ביום בהיר – בנסיגה מקבילה גם ביו"ש, כדי לסמל שעזיבת עזה אינה סוף פסוק אלא תחילתו של מהלך נסיגה נרחב. שוב הפך דווקא חומש לסמל מדיני של נסיגת ישראל מיהודה ושומרון.

יישובי צפון השומרון היו קטנים וחלשים אידאולוגית, קלים לעקירה וזולים לפיצויים, ולכן נבחרו להיות קורבנות הגירוש. בניגוד לחבל עזה שנמסר לרשות הפלסטינית, בצפון השומרון לא נמסר שום שטח ולא שונתה מפת שטחי A, B ו־C. זרקו את היהודים מביתם, הרסו את היישובים, אך צה"ל המשיך לכאורה לשלוט בשטח. אלא שבהיעדר יישובים צה"ל נוכח הרבה פחות, וכך הפך צפון השומרון למוקד טרור פנימי ענק ביו"ש ובארץ כולה. עזיבת חומש בישרה את התמוטטות הביטחון.

כשנה לאחר הגירוש התאחדו פעילים מתוסכלים רבים סביב המשימה לחזור לצפון השומרון. כך קם מטה "חומש תחילה", שיש לי הכבוד להיות חלק ממנו. המטה הורכב מכמה ארגונים שהתאחדו סביב המאבק על חומש כמפתח לתיקון. בחרנו את חומש בייחוד בשל החשיבות האסטרטגית חסרת התחליף שלו. הגדרנו מראש את המטרה הגדולה: לעצור את גלגל הוויתורים ולהתחיל לסובב אותו לאחור.

המטרה הטקטית הראשונית הייתה לקחת סוגיה שנחשבה ל"הזויה", ולשפר אותה למעמד של "שנויה במחלוקת". השיטה הייתה שיטת גוש אמונים – גיוס המונים, השגת תמיכה פוליטית וציבורית, ועלייה לקרקע בידיעה שנגורש שוב ושוב לאורך הדרך. הלכנו עם הראש בקיר אבל ללא אלימות פיזית או מילולית, מתמידים עד שהקיר יישבר. הוקמה ישיבה שהגיעה למקום מדי יום ושהתה בחומש בתנאים מחרידים, תוך סכנה ביטחונית. הישיבה חוותה מאות גירושים והתנכלויות, אך התמידה באחיזתה בהתעקשות בת 17 שנה, עד להתלכדות התנאים הפוליטיים שאפשרו את חזרתה, ששיאה בהחלטת הממשלה להקים את חומש מחדש.

השיבה לחומש מסמלת את עמידת עם ישראל בשורה של מבחנים. במבחן המדיני, שינינו את כיוונה של מדינת ישראל פנימה ליו"ש במקום החוצה.

במבחן הביטחוני, ההתיישבות חזרה להיות נכס לצה"ל, וההגעה היום לחומש אינה מסוכנת מההגעה לשאר מרחבי יהודה ושומרון, בעוד הנסיעה לשאר אזור ההתנתקות בצפון השומרון כרוכה בסכנת חיים. חומש הוכיח שאפשר לכווץ את החור השחור הטרוריסטי של צפון השומרון.

במבחן המוסרי, בחומש מתוקן העוול הזועק לשמיים של גירוש החלוצים המסורים ביותר בידי ממסד מתנכר ומושחת. כעת הממסד הישראלי מקים את חומש ושא־נור מחדש, ועוד היד נטויה.

במבחן הציוני, עם ישראל התגבר על המשבר המכונה "קונטרה־רבולוציה" – תגובת הנגד של הדור השלישי של המהפכה הציונית, שפנה נגדה. הצלחתו, ששיאה בגירוש, התנפצה דווקא בחומש בידי דור ציוני חדש.

חומש הוא צומת דרכים מופלא שבו השגנו ניצחון מוחלט בהיבטים רבים. זוהי התחלה טובה בלבד, שכן חומש הוא בהגדרה רק "תחילה".