הציונות מתעוררת. משהו גדול קורה כאן. אלפי צעירות וצעירים קמים ומחפשים משמעות. הם עומדים בתור כדי לעבור צפונה, לקו הגבול, לקריית שמונה, מנרה, משגב עם, חניתה וראש הנקרה, לכל המקומות שלמדו להכיר מהטיולים, מהצבא וגם מדיווחים בחדשות.

הם עושים את זה לא רק בגלל הפסטורליות, לא בשביל "לגור על הנחל", הם באים מתוך שליחות. משהו התעורר כאן וכולנו מרגישים אותו. הדור הצעיר של מדינת ישראל, אלו שנהגו לקרוא להם דור הטיקטוק, לוקח חלק במשימה הלאומית של חידוש החיים בצפון, הצעירים מרימים יד וקוראים "אנחנו רוצים לבוא".

אבל אז הם מגלים שאין להם איפה לגור. אין דיור. רק אחרי שנפגשים עם המועצות האזוריות ביישובי הצפון, מגלים שיש פער עצום בין הרצון לקלוט צעירים לבין היכולת האמיתית לעשות את זה. אין כמעט דיור זמין, אין מבנים, אין פתרונות למחר בבוקר. הצעירים האלה, שבוערת בהם אש של ציונות ורצון לבנות חיים, פונים ליישובים, לארגונים ולתנועות שרוצות לתמוך בתהליך שלהם לעבור לצפון. אבל בינתיים הם נשארים במקום, לא כי התייאשו, אלא כי פשוט אין להם כתובת לתת למוביל.

החלטת הממשלה האחרונה על עידוד בנייה וחיזוק הצפון היא חשובה והכרחית, אבל היא מסתכלת על אופק של שלוש שנים קדימה. היא עוסקת בעתיד, אבל הצפון צריך צעירים עכשיו. היישובים שנפגעו כל כך קשה במלחמה צריכים היום ידיים חדשות שיעזרו להחזיר את החיים, לאגד מחדש את הקהילות שחלקן התפזרו בתקופת הפינוי הארוכה וחשוב לא פחות, להניע מחדש את הכלכלה המקומית. אם נחכה עד שהשכונה החדשה תיבנה, נאבד את האנשים שעכשיו מבקשים לגור בה.

לכן חייבים לפעול מהר. לא רק בגלל הצורך של היישובים, אלא בגלל שקורה כאן משהו, יש משהו חדש-ישן באוויר וכולנו מרגישים אותו. בהתגייסות למילואים, בתמיכה במפונים ובמשפחות החטופים שכולנו מחכים שישובו לביתם. זוהי תקופה היסטורית שבה הדור הצעיר קורא את עצמו לדגל, ברצון להוביל, ליצור, לעשות. האנרגיה הזאת כאן עכשיו, ואנחנו חייבים להתחבר אליה ולא לאבד אותה.

לשם כך נדרשים יצירתיות ואומץ. לצד התכנון החשוב קדימה, חייבים להקים מערך של דיור זמני, של בנייה קלה, קרוואנים, מבנים יבילים, שותפויות עם יזמים, פתרונות שלא דורשים עוד ועדה, אלא קבלת החלטה. חייבים לייצר מענה שיאפשר לגל הצעיר והציוני הזה להתיישב כאן, לגדול כאן ולהיות דור התחייה של הצפון.

יש כאן דור צעיר שרוצה לקחת אותנו קדימה, האם המדינה תצליח הפעם לעמוד בקצב שלהם?