מאז אירועי סוף השבוע במזרח בנימין, שם הוצב מארב אבנים של נערים יהודים לחיילי צה"ל, ומנגד נפצע מירי אחד הנערים, רווחת האמירה שחייב לטפל בסוגיית נערי הגבעות כי אנחנו עומדים בפני פיצוץ. האמת שאין מה לחכות שהאירוע יתפוצץ – כי הפיצוץ כבר קרה. מעכשיו נהיה עדים לפיצוצי משנה, שכמו בחומרי חבלה, פעמים שהם גדולים מהפיצוץ הראשון, ופעמים קטנים יותר. הכל תלוי באירועים הבאים ובדרך שבה הגורמים הרלוונטים בהתיישבות ובמערכת הביטחון יגיבו.
מערכת היחסים בין צה"ל לנערי הגבעות בעייתית. הנערים רואים בצה"ל אויב, שבמקרה הטוב מפריע להם להתיישב איפה שהם רוצים, ובמקרה הרע משתף פעולה עם הפלסטינים ומגן עליהם מפני היהודים. בצה"ל מתוסכלים כי הקשרים המעולים שלהם עם ההתיישבות, הגיבוי להקמת החוות בכל רחבי יהודה ושומרון, והפעולות 24 שעות ביממה לסיכול טרור – נחשבים לקליפת השום עבור אותה חבורת מתפרעים, שהעיסוק בה גוזל מצה"ל קשב הולך וגובר. ולכן הכעס כלפיהם מוצדק.
עוד כתבות בנושא האירועים במזרח בנימין
כשלב ראשון הציבור חייב לדרוש גינויים חריפים מצד ההנהגות המתונות של היישובים, ראשי המועצות והרבנים המרכזיים, אך גם מצד הרבנים הקיצוניים יותר וגם בעלי החוות שבפועל משמשים כ"הורים" במהלך ימות השבוע לרבים מאותה חבורה. יש לציין כי ככל שהזמן עובר, נערי הגבעות פחות ופחות "דופקים חשבון" לכל הדמויות המוזכרות בשורות מעל – רבנים, מנהיגי ציבור ולצערנו גם ההורים שלהם, לא כל כך נספרים, והקשב אליהם הולך ופוחת. לכן הגינויים לא נועדו עבור נערי הגבעות האלה, אלא לאוזני מאות הנערים האחרים שהתייצבו אתמול מחוץ לחטיבת בנימין והפגינו למרות שהקשר שלהם לסגנון הזה ולאירוע כולו - קלוש ביותר.
הכי מעניין
עבור אותה חבורת מתפרעים מצומצמת, אשר לפי המידע שיש למערכות הביטחון והרווחה מדובר בעשרות נערים בלבד, פחות ממאה, אנחנו חייבים לדרוש הגברת אכיפה מצד משטרת ש"י שיש תחושה שהיא לא נוכחת באירוע, וכמובן ענישה מחמירה למנהיגי ההתפרעויות, ולא לדגי הרקק שנשלחים לעשות את העבודה השחורה. כדי שזה יקרה צה"ל ושב"כ חייבים לשנות תפיסה. במשך שנים הסתמכו במערכת אכיפת החוק על כלי המעצרים המנהליים, וכעת היא נאלצת להסתדר ללא הכלי הבעייתי הזה, ולבנות תשתית ראייתית אמיתית כדי להגיש כתב אישום מבוסס ולא רק על אמירות כלליות שמדובר ב"אישיות מסוכנת" שיש להרחיק מיו"ש. המטרה הזו דורשת משאבים, כמו לצייד את הכוחות בשטח במצלמות גוף וליצור את היכולת להפליל את מי שצריך וגם לתת גרסאות אמינות לאירועים כמו שקרו בליל שבת סמוך לבעל חצור.
לקחת נשימה ולהפריד
למרות כל מה שתיארנו, צריך לקחת נשימה ולא להגיב מהבטן. כששורפים מבנה חיוני עם רכיבי ביטחון, כל מה שרוצים זה רק לתפוס את כולם ולהשליך לצינוק. אי אפשר, וגם אסור לעשות את זה. לזרוק את כולם למעצר ארוך טווח או להשתמש בכלי לא דמוקרטי כמו מעצר מנהלי (לפני שתשאלו - אז גם לא כלפי פלסטינים), זה בדיוק מה שהיה פה בהתנתקות, כשכל המערכת התגייסה למטרה אחת, ומיררה את חיי המפגינים פשוט כי היא הייתה יכולה. מי שצריך להיענש – שייענש, וכל השאר – הפרד ומשול.
צריך לעשות הפרדה, כי מתוך מאות הצעירים שהפגינו אתמול מול החטיבה והניפו שלטי "המג"ד בוגד" ו"נקמה" - רק מעטים יוצרים את המהומות שצה"ל צריך להתמודד איתם. המפגינים אתמול היו בעיקר בני נוער צעירים ומשועממים, בתחילת החופש הגדול או בין בגרויות. מובילי חבורת המתפרעים מנצלים את הלהט האידיאולוגי שהנערים האלה קיבלו מהחממה בה הם גדלים – המשפחה, הקהילה והישיבה התיכונית, ויחד עם הראייה הלא מורכבת של בני נוער הם ממנפים את זה לאירועים כאלה נגד הדמון הגדול - צה"ל.
נזקי הפגיעה במתקן הביטחוני שהוצת בידי מתפרעים בבנימין | צילום: דובר צה"ל
החשש הוא שמעגל הפורעים יתרחב ויקלוט לתוכו את הנערים הנורמטיביים שרק "נקלעו לסיטואציה", והמצב ידרדר לאסקלציה שיהיה קשה לעצור. זה יכול לקרות בעקבות אירוע בודד, כמו פציעת הנער בן ה-14 בליל שבת, שיעמיק את השסע ואת חוסר האמון בין הצדדים; מניפולציות של הרבנים הקיצוניים והפוליטיקאים מימין ומשמאל, וחוסר יכולת של צה"ל לבדל ולומר מול מי הוא נאבק ולשים את כולם בסל אחד.
צריך לחשוב על פתרונות ריאליים כלפי הנערים שהסתפחו אתמול להפגנה. לתת אזהרה, להגיע להורים, לפעול בקהילה ולשבור את החשדנות מול צה"ל וכוחות הביטחון בעזרת מפגשים ונוכחות. בחטיבת שומרון כבר נעשה ניסיון כזה לפני מספר שבועות, והתוצאות מפתיעות מאוד לחיוב. הלהט האידיאולוגי הזה חשוב ונדיר מאוד בתקופה הזאת, במקום לדכא אותו או להפקיר אותו לאחרים שינצלו זאת למטרותיהם, צריך לנתב את הנערים האלה למקום הנכון בערוגה, ולא לתת להם לגדול פרא בשוליים כעשבים השוטים.
נזקי הפגיעה במתקן הביטחוני שהוצת בידי מתפרעים בבנימין | צילום: דובר צה"ל