מטאור בקרקעות: פרידה מדורון ניר-צבי

עו"ד דורון ניר־צבי הלך לעולמו ביום ירושלים, העיר שאהב כל כך ונלחם לגאול את אדמותיה. אנשים רבים זוכים להדר אחרי לכתם, אבל סביב דורון, שבז למניירות וסלד מגינוני כבוד, הייתה הילה גם בחייו. הוא היה ידוע כעמוד תווך בהרחבת ההתיישבות ביהודה ושומרון, כאיש בעל חזון רחב. רבים פנו לשמוע את עצתו, ובפרט להיעזר בידע המשפטי העצום שצבר בתחום הקרקעות.

הייתי בת עשר בערך כשנסענו לשבת בקרוואן בחוות־יאיר אצל בת הדודה שלי, תמר, שהקימה את היישוב עם בעלה דורון. היו מסביב חורש דליל, כמה שבילים צרים, תרנגול, הרבה אוויר ומשחקים שווים. מאז, בכל ביקור אצלם היישוב התפתח עוד קצת, בית כנסת יפהפה, טיילת, שלטי רחובות על שם גיבורי אצ"ל ולח"י – תמיד נמצא איזה חידוש להתפעל ממנו.

גם הקרוואן הפרטי שלהם הפך לאחוזה מכניסת אורחים, כי אצל דורון היה כלל: את ארץ ישראל מיישבים ביד רחבה ומפוארת, לא במסכנות. כשהתחילו לבנות בחוות־יאיר בתי קבע דורון הסביר לי (ברצינות תהומית אף שהייתי צעירה מאוד) שפה יהיה מסודר, אנשים לא יבנו איך שבא להם ואיפה שהם רוצים, הכול מתוכנן לפי כל הסעיפים של יישובים במדינת ישראל, כדי שיום אחד הם יקבלו את ההכרה הרשמית.

היום הזה הגיע בבוקר שבו נקרא לישיבה של מעלה. ממשלת ישראל קיבלה החלטה לאשר 22 יישובים חדשים, וחוות יאיר ביניהם. גם במותו לא נגמרה השקעתו ביישוב הארץ: מסע הלוויה הסתיים בבית העלמין החדש של היישוב, שילדיו התעקשו להקים לכבודו.

לדורון היה מעטה ציני חד. אבל דווקא בזכות החדות הזו הוא הצליח לראות רבדים עדינים מאוד במי שעמד מולו. חוץ מהשיחה הפשוטה, שתמיד הייתה מרתקת וצבעונית, ידעתי כל השנים שאחרי עקיצה מפוארת תגיע גם שאלה חכמה, לא עוד סמול־טוק על העבודה או הלימודים. הוא הצליח לדקור נקודות חדשות, לדרוש בנועם את הרובד העמוק של הדברים ולתת תחושה שגם הוא הרוויח לא מעט מהשיחה. בגלל הסלידה שלו מזיוף והיררכיה, ברור שזה היה אמיתי לגמרי. 

דיני קרקעות יכולים להיות מקצוע משמים, אבל דורון היה מטאור בתחומו. לא פעם שמעתי פעילי התיישבות משווים אותו לגואלי האדמות בראשית הציונות. לטבנקין, לאוסישקין. אף שהיה מעדיף להידמות לגיבורים שנמצאים בצד של יאיר שטרן על המפה.

מהלכי התיישבות רבים שנראו בלתי אפשריים התגשמו בזכות הידע שלו והיכרותו העמוקה לא רק עם המשפט הישראלי אלא גם עם תקנות עות'מאניות וירדניות, עם סוגיות היסטוריות ועם השטח. רק בשבוע שעבר כתבנו פה במקור ראשון על מהפכת קניית הבתים ביישוב היהודי בחברון, שדורון ליווה צעד אחר צעד. ולא רק בחיים המקצועיים, היכן שכולם חשבו שעובר גבול האפשר, שם הוא ראה את תחילת הדרך.

מאות הגיעו לרחבת הכותל בחול המועד פסח לעצרת תפילה לרפואת דורון. מישהי שאלה אותי אם אוכל לספר לה על האיש שמתפללים עליו. ניסיתי להסביר לה, וכל משפט שלי לווה בקריאת התפעלות. הוא דמות חשובה להתיישבות, אמרתי, אבא מדהים שאימץ ילד. הוא תרם כליה בנוסף לכל התרומות שהוא נותן בחפץ לב, גם היה תלמיד חכם שכתב חידושי תורה. אחרי זה הסתובבתי בתחושה שההסבר היה דל כל כך לעומת הדמות הגדולה, שהיה שווה לקרוע את השמיים לכבודה. וגם עכשיו, אחרי המילים והסיפורים, זו עדיין רק טעימה.