"אירוע טקטוני": הצעירים שמיישבים את הצפון - אחרי שעשו זאת בעוטף עזה

שישה חודשים לאחר הפסקת האש בצפון, דור חדש של חלוצים רוצה ליצור שינוי דמוגרפי ביישובים שספגו אש, מתוך ענווה ובשיתוף פעולה עם הרשויות והקהילות המקומיות. "הננו", תנועה חלוצית של צעירים לנגב ולגליל שקמה אחרי 7 באוקטובר, כבר הצליחה לעודד ולסייע למעבר של יותר מ-120 צעירים ליישובי עוטף עזה והנגב המערבי. עכשיו היא מפנה את המבט צפונה, לעבר יישובי קו העימות והגליל כולו, ומזמינה צעירים נוספים להצטרף לדרך.

רועי עזיזי (29), מייסד ומנהל התנועה, עזב את חייו בירושלים ועבר במלחמה לעוטף עזה במהלך שירות מילואים בדרום. המסע האישי שלו התחיל בחניון רעים ובכפר עזה. "נכנסתי לבית של משפחת חרמש, שחצי ממנו קרס במתקפה של חמאס", מספר עזיזי, "וחיפשנו מה אפשר להציל עבור שי חרמש, שהיה מפונה לשפיים. בתוך ההריסות מצאנו ארון, שלמרות שכל הבית קרס ונשרף, היו בו אלבומי תמונות ששרדו. הלב שלי נשאר בעוטף אחרי 7 באוקטובר. הבנתי ששם אני רוצה לחיות ושדווקא משם, המקום שנפגע הכי קשה, אנחנו צריכים להתחיל את השיקום".

הוא התחיל עם סאבלט בשדרות, "בלי עבודה, בלי תוכניות ובלי קרובי משפחה, אבל עם אמונה שאפשר לשנות את המצב ועם הבנה שיש עוד צעירים שמחפשים לחזור למקום שבו נלחמו, והפעם כדי לבנות". מה שהחל כמעבר אישי, הפך לתנועה. עזיזי כתב פוסט על המעבר שלו ברשתות החברתיות, שהגיע למאות אלפי אנשים, גרר סיקור תקשורתי והוביל לפניות של מאות משפחות וצעירים מכל הקשת הציונית, חילוניים ודתיים כאחד. "לא הייתה לי יכולת להעניק להם שום דבר מלבד עידוד ומעטפת שמנגישה הזדמנויות דיור ותעסוקה, אבל יצרנו מודל שבו קראנו לאנשים לעבור, כל אחד לאן שמתאים לו, לקהילה שרוצה בו ויודעת ליצור אופק שמתאים לצעירים", מסביר עזיזי.

הצעד הוליד את תנועת "הננו", שכיום חברים בה אנשים מגוונים ושונים, שמה שמחבר ביניהם הוא החיים החלוציים והמיזמים שהקימו, בהם בית מדרש ישראלי, מסגרת התנדבות עם חקלאים ועוד. 50% מהצעירים הגיעו לשדרות ו-50% למרחב הכפרי, למועצות שער הנגב ואשכול. כמות כזאת של צעירים, אם תגיע לצפון, שקולה באזורים מסוימים כמו הקמה של יישוב חדש.

מהעוטף אל הצפון

עכשיו הננו מתחילה לפעול גם בצפון, עם החלוצה הראשונה, בתאל סולומון (34), יועצת חינוכית ירושלמית שעברה למושב כחל שבמבואות החרמון, שם היא מתגוררת עם בן זוגה וגם משרתת במילואים, במפקדת אלון, שמלווה את התושבים והאגפים ברשויות שפונו בקו העימות.

"מתחילת המלחמה הבנתי שצריך לעשות מהלך, לקום ולעשות שינוי", היא מספרת. "בהתחלה הכיוון היה הדרום, הצטרפתי לתוכנית בשדרות, אבל אז התבהר לי שהצפון הוא אזור מורכב יותר שצריך חלוצים, כי שם הפינוי בגלל המלחמה היה ארוך יותר ולכן גם האתגר עמוק יותר". 

המעבר שלה לצפון התרחש במהירות. "נכנסתי לקבוצה של סאבלטים בצפון ויומיים אחרי זה כבר סגרתי דירה בכחל", היא מספרת, מושב "שקט וקסום", וזה גם אחד האתגרים. צריך להתרגל לקצב של הצפון. "שתי דקות מהבית שלי בירושלים היו לי חדר כושר, עשר פאבים, חנויות ומקומות תרבות", אמרה. "במעבר לצפון גיליתי את המתנה של השקט. השכן אמר לי: 'תקבלו את זה, אל תשנו את הצביון, אל תקימו עוד דברים', והוא צודק. זה היופי של הצפון".

כדי לקדם הגעה של משפחות וצעירים, התנועה בונה קשרים עם רשויות מקומיות, בהן המועצה האזורית מעלה יוסף, עם מנהלת תקומה ומשרדי הממשלה ועם קרן "הביתה" וקרן רוטשילד. "אנחנו עושים גם מפגשי חשיפה עם מעסיקים מקומיים שמחברים בין מעסיקים לבין צעירים שרוצים לעבור צפונה", אומר עזיזי. היעד של התנועה הוא להביא לכך שעד סוף שנת 2026 יעברו לצפון ולדרום 500 צעירים. "זה תלוי בהזדמנויות דיור ותעסוקה", מציין עזיזי, "אבל גם בכך שהרשויות המקומיות ידעו לקלוט צעירים. אנחנו עוזרים להן לעשות את השידוך".

השתלבות ולא השתלטות

עזיזי וסולומון לומדים מהטעויות של תנועות ההתיישבות קודמות. "מתחילת הדרך אמרתי שכמו שאני עברתי כדי להשתלב, זו גם הדרך שהתנועה צריכה לעבוד", מסביר עזיזי. "זו צריכה להיות השתלבות ולא השתלטות", מסכימה גם סולומון, "לא להגיע כקבוצה שיכולה ליצור הפרעה או פגיעה במרקם המקומי, אלא בעליית בודדים".

הגישה הזו מתבססת גם על עצה שקיבל עזיזי מפנחס ולרשטיין, דמות מוכרת בתחום ההתיישבות ביהודה ושומרון: "הוא אמר לי שקהילות צריכות לצמוח מתוך חוסן ולא מתוך חולשה. אין מצב שקבוצה שבאה מבחוץ תבוא ותשנה יישוב או קהילה. היישוב צריך לבחור לעבור התחדשות ממקום של חוסן. רק אז זה יכול להצליח". סולומון מספרת ששמעה דברים דומים גם מהתושבים שהיא מלווה בשירות המילואים שלה בצפון: "אמרו לי: אל תבואו להציל אותנו מבחוץ, אלא תצטרפו אלינו, תהיו משלנו, תשתלבו. יש המון מה לעשות, יש המון משימות וצריך אנשים שיבואו כדי להשתלב במהלך הזה של שיקום הצפון".

עזיזי וסולומון חולמים על צפון שיהפוך למקום אטרקטיבי לצעירים. "בסוף, יש פה הכול כדי להצליח. יש משאבים, יש רוח חלוצית ויש תנאים שמאפשרים להגשים חלומות", אומר עזיזי. "אנשים רוצים לברוח מהמציאות הסואנת של המרכז. צריך רק לסלול את הדרך ואנשים רבים ירצו לעלות צפונה. חבלי הארץ האלו יכולים וצריכים להיות נכס שרוצים לבוא לגור בו, לא מקום שעוברים אליו רק מתוך תחושת הקרבה".

סולומון מאמינה שזה אפשרי. "לאחרונה השתתפתי בזום של מנהלת תנופה", היא אומרת. "דיברו שם על מעבר של 90,000 צעירים לצפון בעשור הקרוב. אני מאמינה שאפשר להכפיל את היעד הזה ולהגיע גם ל-180,000, צריך רק להפנות את המשאבים המתאימים".

"7 באוקטובר הוא אירוע טקטוני שאפשר למנף אותו להגדרה מחודשת של המשימה הציונית בדור שלנו", מסכם עזיזי, "אנחנו עושים את זה כשליחות, כדי להפוך את הצפון והדרום למקומות הכי טובים בארץ".