חמישה יישובים חדשים יוקמו בין דימונה לבאר־שבע, כך בישרו בימים האחרונים כותרות בכלי תקשורת שונים. מי שטרח לקרוא את האותיות הקטנות הבין שמדובר בסך הכול בהתקדמות של שלב נוסף בתהליך ארוך. כל תהליך של הקמת יישוב חדש דורש קודם כול החלטת ממשלה ראשונית שמאפשרת יציאה לתכנון. אחרי תכנון ואישור של המועצה הארצית, נדרשת החלטת ממשלה נוספת לצורך הקמה ותקצוב, ורק אז נכנסים לתהליך של 5־15 שנים הכולל שינוי תוכניות מתאר מחוזיות, הכנת תב"ע, תכנון מפורט ויציאה לשיווק.

חמשת היישובים המיועדים עברו רק החלטת ממשלה ראשונית, ונמצאים בסוף שלב התכנון לפני אישור המועצה הארצית. החידוש מהימים האחרונים הוא שהתוכנית קיבלה אישור סופי של הוועדה המחוזית. התסריט האופטימי הוא שאם התוכנית תקבל את אישור המועצה הארצית בחודשי הקיץ, אזי במושב הבא של הכנסת הנוכחית, היא תוכל לעבור החלטת ממשלה שנייה, שתאפשר להתחיל לגבש גרעיני התיישבות להקמת היישובים. נזכיר שכיום יש רק יישוב יהודי אחד, נבטים, על כביש 25 בין באר־שבע לדימונה. על הציר הזה יש כיום יישובים בדואיים שטרם עברו הסדרה וטוב שיוסדרו בהקדם, אבל זה נושא לטור אחר.

הקמת יישובים חדשים, במיוחד בנגב, דורשת נשימה ארוכה, אבל בסוף דברים מתרחשים. בשבוע שעבר, במסגרת טיול בשביל ישראל בין הר עמשא למיתר, זכיתי לצעוד במשך למעלה משעה מול האתר שבו מוקם בימים אלו היישוב החדש חירן – שכבר שינה את שמו לדרור. המגרשים לבנייה כבר שווקו, בתים עדיין לא נבנים, אבל עבודות העפר והתשתיות שכבר בוצעו מאפשרות לדמיין את היישוב העירוני הגדול שיוקם בין ערד לבאר־שבע, בסמוך ליישוב הבדואי חורה.

את ההחלטה הראשונה על הקמת חירן קיבלה ממשלת נתניהו בשנת 1996. גרעין המשפחות הראשוני התיישב באופן זמני במחנה יתיר כבר לפני 15 שנים. יש לקוות שתהליך הקמת היישובים בין דימונה לבאר־שבע יהיה הרבה יותר קצר מתהליך הקמת חירן, אבל אפשר גם להתעודד שבסופו של דבר היישובים קמים.