במוצאי תשעה באב ישבתי בביתי ביד־מרדכי עם אלישע מדן וד"ר איתן תורג'מן שנפצעו קשה ברצועת עזה. שאלתי אותם איך משתקמים, והם ענו לי – משתקמים בעזרת כוח רצון. את כוח הרצון האדיר שלנו במדינת ישראל אנחנו חייבים להפנות למציאת הדרך לחיות יחד, וזה מחייב מאמץ.

שני הניסויים הפוליטיים שהיו לנו בשנים האחרונות נכשלו. ב"ממשלת השינוי" היו אנשים מצוינים עם כוונות טובות. במבחן התוצאה הפוליטית והמעשית, היא נכשלה. בקווי היסוד קבענו שנביא רפורמת שירות שתוביל לגיוס חרדים וערבים לשירות צבאי, לאומי או אזרחי, וזה לא קרה. זו הייתה ממשלה שנתנה למערכת שקט לעבוד, אבל לא יכלה להוביל מהלכים משמעותיים ארוכי טווח. גם הניסוי של "ממשלת ימין על מלא" נכשל בעיניי, והרבה לפני שבעה באוקטובר. הממשלה הזו היא מה שקורה כשקיצוניות פוגשת את המציאות. ואם בממשלה הקודמת לא הצלחנו להעביר את מתווה השירות, כעת לצערי מעודדים ומממנים השתמטות.

כשנכנסנו לממשלה, חבריי ואני תרמנו רבות לכך שיהיה תמרון, ודחפנו למתווה החטופים הראשון. אבל הדבר החשוב מכול היה העובדה שהתאחדנו. המסר הזה חלחל לחיילים מימין ומשמאל, ונתן לנו לגיטימציה בעולם. הוא חלחל גם אל אויבינו ותרם למניעת הגשמת החזון של סינוואר להוביל מלחמה רב־זירתית. המסמכים והפרסומים כבר הראו שסינוואר והציר חשבו שישראל מתפרקת. אנחנו הראינו שישראל מתאחדת. התרומה הגדולה ביותר שלנו למלחמה הייתה בשנייה שפורסמה ההודעה שהצטרפנו. זו ההחלטה החשובה והנכונה ביותר שקיבלתי בחיי הפוליטיים, ואני גאה שהיינו שם למען עם ישראל.

יצאנו מהממשלה - לא בשמחה - מתוך אמונה שזה הדבר הנכון למדינה. יצאנו כשניהול המלחמה החל להיות מושפע משיקולים פוליטיים לפני שיקולים אחרים. ניסינו לתקן, ניסינו לגבש מתווה אסטרטגי, ונתניהו סירב לקיים עליו דיון במשך חודשים. ניסינו להביא למעבר צפונה ולחתירה מהירה יותר להסכם להשבת החטופים. שני הדברים קרו באותו מתאר חודשים רבים אחרי כן. ניסינו להביא להקמת ועדת חקירה ממלכתית ולתיקון בנושא השירות, אבל נתניהו בחר בקואליציה שלו על חשבון האחדות.

עם ישראל יעמוד בשנים הקרובות מול אתגרים אדירים והזדמנויות גדולות. מי שחושב שהמלחמה תיגמר בהשבת החטופים והסדרה ברצועת עזה - טועה. אנחנו צריכים לקשור יחד את כל החברה הישראלית, את כל החוטים מכל הצבעים. בעת הזו, ישראל לא זקוקה להכרעות בבית אלא להסכמות בבית. אנו זקוקים לממשלת הסכמות לאומית שתזכה לאמון גדול ותתקן את כל מה שקרה לנו בשנים האחרונות. משיתוק, מריבות ופלגנות היה לנו די.

ממשלה כזו תידרש להכין תוכנית לשנת המאה שלנו, 2048. ברמה הביטחונית המיידית, צריך להיות מוכנים לתקוף את מתקני הגרעין באיראן. צריך לדאוג לפעילות מדינית, כלכלית וצבאית ארוכת טווח שלא תאפשר לאיראן להתקרב לסף גרעיני מחדש. כמי שהכין במשך שנים את המערכת, אני יודע שיש יכולת ויש שעת כושר. אם הממשל האמריקני יצליח להביא להסכם מצוין - לא פחות מזה - זה יהיה בזכות איום צבאי אמין שיביא את איראן לשם, או באמצעות תקיפה שלא תותיר להם ברירה.

עלינו לעדכן את תפיסת הביטחון שלנו. המחדל בשבעה באוקטובר לא היה ביכולות של צה"ל, אלא במודיעין ובתפיסה. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה איום קיומי, ולכן צריך לטפל באיראן ולחזק את היחסים עם המדינות המתונות במזרח התיכון. ולא רק איראן; מדינת ישראל לא יכולה לאפשר איום ישיר, רחב היקף ומשמעותי, בכל גבולותיה. לכן עלינו לשלוט ביטחונית גם בעזה, כמובן באיו"ש, גם בדרום לבנון וגם באזור הגבול עם סוריה. המשמעות ברורה, ומי שמדבר על מדינה פלסטינית או נסיגות - פשוט מנותק מהמציאות ומהצרכים הביטחוניים של מדינת ישראל.

בהקשר הזה, ההתנתקות הייתה מהלך עם המון בעיות. הטעות הגדולה ביותר לטעמי הייתה פינוי "התוחמת הצפונית" של דוגית, ניסנית ואלי־סיני. היה צריך להישאר שם כדי לשלוט בשטח, ובעיקר כדי להודיע לעולם שקווי 67' אינם רלוונטיים.

מאותה תפיסה, באחת מישיבות הקבינט הראשונות העליתי את הצורך לתפוס שטח בעזה משני טעמים: הראשון –כדי להגן על אזרחינו ולייצר פרימטר שחוצץ ביניהם ובין עזה, בדגש על צפון הרצועה. והשני – כחלק מהמחיר שצריך לגבות מחמאס, לפחות עד החלפת שלטונו. בעת הזו אני תומך בשליטה ביטחונית מלאה, אבל החזרת יישובים לרצועה תהיה טעות ביטחונית וגם תפלג את העם ברגעים שבהם אנו זקוקים לאחדות. ישראל צריכה לקבל החלטה שלא נאפשר לשום איום פלישה רחב־היקף להתפתח על גבולנו, ונצא למהלכים יזומים אם איום כזה יתפתח. זה נכון לעזה, ללבנון, לחזית הסורית, ודאי ליו״ש.

כדי שנוכל לבצע את כל זה אנחנו חייבים צבא גדול, ולכן כולם צריכים להיות שותפים בשירות העם והמדינה. כאן, במקום הזה שאיבד כל כך הרבה מבניו בלחימה, שיש בו כל כך הרבה גבורה, שכול וגם פצועים ששילמו בגופם ונפשם, אין צורך בהסברים. המצב שבו יותר משנה וחצי מפתיחת המלחמה, הממשלה לא מביאה מתווה שירות חדש ומעבירה כספים פוליטיים לחרדים כדי להנציח את ההשתמטות, הוא דוגמה כואבת לפוליטיקה על חשבון ביטחון.

ממשלת ההסכמות תידרש לפתח את ההתיישבות בכל הארץ, כולל כאן ביהודה ושומרון. העדיפות העליונה צריכה להיות למרחבים שנפגעו במלחמה. ב־2048 צריכים לגור בצפון ובדרום מחצית מאוכלוסיית ישראל. צריך לפתח תשתיות, לתת חינוך מעולה ולדאוג לביטחון. למדינת ישראל יהיו אתגרים עצומים בשנים הבאות. בשינוי עמוק של מדיניות הביטחון ומודל השירות, בחיזוק ההתיישבות, בתיקון נכון של מערכת המשפט, במהפך בהשקעה בתשתיות שלנו, בבניית מנועי צמיחה, בשיפור מערכות החינוך, הבריאות והשירות הציבורי. יש לי תוכניות מקיפות לכל אחד מהנושאים האלה. כדי לממש אותן, ובשביל לחדש את האמון בין העם לנבחריו, מדינת ישראל חייבת לצאת לבחירות ולהקים ממשלת הסכמות לאומית שתקדם את מה שרוב העם רוצה, ואת מה שהמדינה צריכה.

אבקש לסיים בדברים קשים שאמרה לי אם שכולה. היא ומשפחתה היו מוטרדים מאוד מהקרע בעם בזמן המהפכה המשפטית. בבוקר שבעה באוקטובר, כשבעלה העיר אותה ואמר לה שפרצה מלחמה, היא אמרה לו שתי מילים כואבות: ״מגיע לנו״.

אחרי כל מה שעברנו, מגיע לכל הנופלים, לכל הפצועים ולמשפחות שלהם, לכל האזרחים שקמו ב־7 באוקטובר והתנדבו - שנתאפס על עצמנו ונתקן. והדרך היחידה לעשות את זה, כמו שהסבירו לי איתן ואלישע, היא באמצעות כוח רצון של האזרחים. אם אזרחי ישראל יחליטו שעכשיו המשימה היא הסכמות ולא הכרעות בתוכנו, ננצח כל אויב, נצלח כל אתגר. במלחמה הזו ראינו שיש לנו עם נפלא וצעירים מעוררי השראה. מגיע לעם הזה שיהיה פה טוב יותר.

ח"כ בני נץ הוא יו"ר סיעת המחנה הממלכתי