ייאוש מהקרע בעם, תפילה לאחדות, ומהפך אידיאולוגי שהוביל את מצביעת העבודה אל הפתק של בן־גביר
בצומת הרחובות ז׳בוטינסקי ובן־גוריון אין מעבר גבול, שוטרים או מחסום, אבל בהליכה קצרה של כמה מטרים לעבר רמת־גן או לעבר בני־ברק תרגישו היטב שעברתם בין שני עולמות. המגדלים המתנשאים מעל רחבות מטופחות מתחלפים בבניינים אפרוריים ונמוכים מעל רחוב סתמי, לבוש צבעוני נצבע בשחור מוחלט, אוזניות ותיקי גב הופכים לטלפונים כשרים ולשקיות. זהו לא רק מעבר בין שני ערים אלא גם מעבר בין שתי תפיסות לגבי מדינת ישראל. מהצד של בני־ברק רואים היטב את נופי רמת־גן, אבל הזרות שלנו מורגשת והחשדנות רבה, במיוחד כלפי המצלמה וגוף התאורה של אריק הצלם. הניסיון לדובב את התושבים (ועל התושבות אין מה לדבר) נתקל בתחילה בעיקר בסירוב מבוהל או בהתעלמות מופגנת. גם מי שמסכימים לדבר לא מוכנים להצטלם. כמה מביעים את צערם: הם היו מאוד רוצים, אבל אם יראה זאת מישהו מהקהילה או מהישיבה, זה הסוף שלהם.
החלוץ הראשון הוא שימי, תושב פתח־תקווה. לראשו כיפה שחורה, אבל הוא לובש חולצה קצרה וג׳ינס. הלבוש תואם את מיקום החנות שלו, שמוכרת טלפונים ניידים וציוד טכנולוגי, בגבול העיר. הוא מבקש לשמור את הצבעתו חשאית, אבל מספר: "חבר טוב שלי מתמודד במפלגה הזאת, וזה גרם לי אפילו לשנות את ההצבעה מהצבעה קודמת שהייתה לי".
לימור שיפר | צילום: אריק סולטן
יש עקרונות שמנחים אותך בבחירה?
״יש כמה נקודות. לשמור על מדינה יהודית. זה מאוד חשוב לי. לקדם כל מיני דברים בכלכלה, חוק הגיוס״.
אם היית צריך להצביע לפוליטיקאי מהמחנה השני?
״לא הייתי מצביע לאף אחד. גנץ הוא היחיד שהיה אולי משכנע אותי. אבל באופן אישי אני לא חושב שיש היתכנות לממשלת אחדות. הקרע בעם רק הלך והחמיר. אין עם מי לדבר, יש שני מחנות ורק אחד מהם ינצח״.
שימי | צילום: אריק סולטן
מיד אחריו מדברת איתנו מי שחושבת ההפך. במטפחת ירוקה ובמכנסיים, רותם ישראל מחוות־יאיר בשומרון ממהרת לביתה מעבודתה במשרד אדריכלים. היא מצביעה לסמוטריץ׳, אבל משאלתה האמיתית היא חיבור מחודש בעם. ״העיקרון החשוב ביותר מבחינתי הוא אחדות, ואנחנו חייבים ליישם אותה ולשמור עליה", היא קובעת. "ככל שהממשלה תהיה יותר רחבה, נחסוך לעצמנו שנים כמו השלוש־ארבע שנים האחרונות. מי שאני מצביעה לו זה מי שהצבעתי לו כבר שנים, אבל כן אשמח שאנשים שחושבים אחרת ממני ירגישו שיש להם קול בממשלה״.
את מרגישה שהדעה שלך מתקבלת בסביבה הקרובה?
״בטח. ביישוב, בחוות־יאיר, מנעד הדעות לא רחב. זאת אותה האוכלוסייה, ויש מקום להגיד את הדעה שלך. אני מקווה שהימין יהיה בשלטון וימי המילואים שעשיתי לא ילכו לפח״.
עשית מילואים?
״בעלי עושה, אבל אני משלימה אותו ועושה מילואים בעורף״, היא צוחקת.
מה המצב האידיאלי מבחינתך אחרי הבחירות?
״אני רוצה שנהיה בטוב, בלי כסאחים מיותרים. שנרגיש שלכולנו יש קול בתוך הממשלה. הלוואי״.
מנגד, יש גם מי שעשו שינוי פוליטי קיצוני. את לימור שיפר אנחנו פוגשים כשהיא יוצאת ממשמרת כאחות במוקד מכבי. בעבר הצביעה למפלגת העבודה, אבל בעוד שלושה ימים הפתק שתשלשל לקלפי יישא את שמו של איתמר בן־גביר. ״חתיכת מהפך״, היא מודה בחיוך עייף. ״לא שהייתי ממש מרצ, אבל הייתי העבודה, הייתי כחול־לבן, באזורים האלו״.
רותם ישראל | צילום: אריק סולטן
אז מה עשה את השינוי?
״מה זאת אומרת? 7 באוקטובר. הצפייה בסרטונים ומה שהם עשו לנו. אחרי זה, את מבינה שאין מקום להיות יפת נפש. את יכולה להיות יפת נפש במקום אחר, אבל לא כאן מול מציאות כזו. הבנתי שאני חייבת פה ממשלה ימנית חזקה מאוד. כשאיתמר בן־גביר לוקח את האוכל והתנאים מהמחבלים בכלא, הוא מראה שלא כדאי להם לעשות טרור, ומייצר הרתעה. בעבר היו לאסירים ביטחוניים לימודים, טלוויזיה ותנאים נחמדים, ועכשיו זה נגמר. הוא גם קידם עונש מוות למחבלים כדי שלא יישארו קלפי מיקוח. אני מסכימה עם זה מאוד״.
חוץ מביטחון, יש עוד ערכים שהיית רוצה לראות מקודמים אחרי הבחירות?
״הייתי רוצה לחיות בעולם מושלם שבו כולנו שווים, לכולנו יש זכויות, ויש הדדיות, אהבה והכלת השוני. אני חושבת שהרעיון הליברלי־שמאלי הוא באמת רעיון מעולה. אבל במדינה שלנו, שמותקפת בידי עם אחר שרוצה לשלוט כאן, זה לא הדבר הכי דחוף. השלום יבוא דווקא דרך כוח ועוצמה. כשנראה להם שלא כדאי להם להתעסק איתנו. 7 באוקטובר הוכיח לי שהערבים הם לא עם שאפשר לדבר איתו. השנאה לעם היהודי ולמדינת ישראל היא כמו טראומה מורכבת שעוברת מדור לדור. לא משנה מה תעשי, ישנאו אותך. ככל שאת נותנת להם ומנסה לעזור, הם ירצו עוד. המטרה הסופית שלהם היא לשלוט כאן במקומנו״.
על החברה החרדית שהיא משרתת במוקד מכבי היא מספרת שזו חברה "מאוד מגוונת. יש כאלה שהולכים לצבא, ויש חרדים מודרניים. כשאני באה לביקורי בית אצל מטופלים אני רואה טלוויזיה, סמארטפונים, נשים חזקות שלומדות מדעי המחשב ומפרנסות. יש פלגים קיצוניים ומנותקים, כמו הפלג הירושלמי, אבל רוב הציבור לא כזה. לגבי השירות צריך למצוא פתרון. גם אם לא כולם יתגייסו לצבא, אפשר לשלב אותם בשירות אזרחי מועיל. את יודעת כמה כוח אדם חסר לנו בבתי החולים ובמערכות הרווחה? הם יכולים לתת מענה״.
עריק שמחכה לדרכון ומודה על 720 שקל בחודש, שדרן רדיו שמתגעגע ליצחק רבין, ומרפאה בעיסוק שמורדת בקלפי
רק אחרי כמה מרואיינים נוצרת סביבנו התקהלות, ופתאום התושבים החרדים מואילים בטובם להשמיע קול. הראשון הוא אברך גבוה ומרשים, דוד, תושב בני־ברק שמצביע לג׳. "כי הרב שלי אמר", הוא מסביר במשיכת כתפיים. "אין פה שאלה״.
היית מרוצה מהעשייה שלהם בממשלה האחרונה?
״האמת היא שלא. אבל מהעשייה של הרב שלי הייתי מרוצה. הוא היחיד שאני יכול לסמוך עליו שידאג לי לקצבה. נחשבתי בן ישיבה ואז הגדירו אותי כעריק. כשביטלו את התקציב החודשי לבני הישיבות, הוא נסע לגייס תורמים בחו״ל, והביאו לי 720 שקלים בחודש. קראו לזה 'קרן עולם התורה'. ככה זה כבר שנה וחצי. אז גם אם אני לא מרוצה מהמפלגה, הוא דאג לי לכסף. יש לי הכרת הטוב אליו. אני לא יכול לא להצביע לפי מה שהוא אומר״.
אז בגלל התקציב החודשי אתה מוכן להצביע למפלגה שלא הוכיחה את עצמה?
״מי שמביא לי את הכסף, אני מצביע לו״.
בכל זאת, יש סוגיה שמפריעה לך והיית רוצה שיהיה בה שינוי?
״העובדה שלוקחים את העריקים לכלא מגבילה. אני מקווה שבממשלה הבאה תהיה לי אפשרות לנסוע לחוץ לארץ״.
טלי שטיינברג | צילום: אריק סולטן
גם נתנאל דחבש מהעיר נתיבות מצביע כמצוות רבו, למרות שבעצמו הוא מאמין דווקא במפלגת עוצמה יהודית. ״הייתי רוצה להצביע לבן־גביר, אבל למען האמת זה לא בלב שלם", הוא מסתייג, "כי גם הוא מעוניין בגיוס בני ישיבות״.
יש משהו שיכול לשנות את דעתך עד ליום הגורלי?
״אם הרב שלי יגיד לי לשנות את הדעה שלי, אני אשנה אותה בדיוק לפי מה שהוא אומר״.
ממשלה עם ש״ס תביא שינוי, מבחינתך?
״אני לא מאמין בבחירות בכלל. לא נראה לי שאחרי הבחירות משהו באמת ישתנה, לטובה או לרעה. ש״ס לא באמת עשו משהו בממשלה האחרונה, אני לא ממש מרוצה מהם״.
אבל אתה מצביע להם.
״כי זה מה שהרבנים אמרו. הרב אמר, אז אם הוא טועה זו הבעיה שלו ולא שלי. בשמיים לא יאשימו אותי, פעלתי לפי מה שאמרו לי לעשות".
למה היית מייחל ביום שאחרי?
״שיהיה שוויון. אני מכבד את חיילי צה״ל, אוהב אותם, אבל צריך שיכירו גם בלומדי התורה, במי שלומדים באמת, ולא ינסו לגייס אותם בכוח״.
נתנאל דחבש | צילום: אריק סולטן
אבל טלי שטיינברג מבני־ברק - שמצליחה להחזיק בבת אחת שלוש מאחייניותיה, בדרכן לבלות אחר הצהריים בגינת שעשועים ברמת־גן, כי מצב גינות השעשועים בלתי נסבל - לא הולכת לבחור במפלגה חרדית. ״העסקנים השתלטו על בני־ברק, הרסו אותה", היא מתלוננת. "הילדות האלה לא יכולות לשחק בבני־ברק, כי יש זבל על הרצפה, לכלוך, מתקנים שבורים״.
אז למי תצביעי?
״לירון זליכה מהמפלגה הכלכלית. התלבטתי בינו ובין מפלגות אחרות, ובסוף החלטתי שהוא הכי מתאים לי. אני לא סטנדרטית בנוף. בעלי מצביע ג׳, אני מצביעה אחרת״.
ואת מרגישה בנוח לחשוף את הבחירה הזו בסביבה שלך?
״לגמרי. אנחנו מדברים בבית בפתיחות, וגם לא ניסו לשכנע אותי להצביע אחרת. נמאס לי מהשיח של 'כן ביבי, לא ביבי'. אני מחפשת מישהו שיביא בשורה, שידאג לי ולאזרח הפשוט. יוקר המחיה פוגש אותי יום־יום בעיסוק שלי ובהתנהלות השוטפת. אני ובעלי עושים הכול כמו שצריך, ועדיין מתמודדים עם ההוצאות הגבוהות בכל חודש מחדש. זה בלתי אפשרי.
״אחותי לא יכולה לעזוב את העבודה לפני ארבע־חמש, כי היא חייבת לפרנס את הבית, אז אני שומרת על הבנות שלה. מדאיג אותי איך ייראה הדור הבא, והאם יהיה לילדים פה טוב ונעים. בעבודה שלי כמרפאה בעיסוק, אני רואה ילדים שנמצאים במוסדות חינוך עד ארבע או חמש אחר הצהריים כי האימהות חייבות לעבוד שעות מטורפות כדי לפרנס. מתי הם פוגשים את ההורים שלהם? ההורים שלנו היו בבית בשבילנו, והחוסן הנפשי שגדלנו עליו היה שונה לגמרי״.
דוד טסימנצקי | צילום: אריק סולטן
מפלגה כזאת תומכת בגיוס חרדים.
״אני מאמינה שבחורי ישיבות צריכים לשבת וללמוד. עם ישראל צריך את הכוח הרוחני. אבל מי שלא לומדים, ראוי שיתגייסו. מבחינה מדינית אני ימנית, מאמינה בארץ ישראל השלמה, אבל מבחינה חברתית־כלכלית אני דווקא עם השמאל. הלוואי שהייתה מפלגה שיודעת לחבר באמת בין ימין ביטחוני לרווחה ולחברה. הכי הייתי רוצה ייצוג לנשים חרדיות בכנסת, והלוואי שלימודים אקדמיים ומקצועיים לנשים לא היו הופכים למדד בשאלה אם את יותר חרדית או פחות חרדית״.
כשהשדרן עמי מימון יוצא מאולפני "קול ברמה" אחרי הגשת תוכנית ארוכה, גם הוא מציג את עמדתו: ״אני חסיד חב״ד, וש״ס שומרים על שלוש השלמויות - ארץ ישראל, תורת ישראל ועם ישראל. ההוראה של הרבי הייתה להצביע למפלגה החרדית ביותר. הייתה דילמה באיזו מפלגה חרדית מדובר, ובסופו של דבר הבנתי שההוראה של הרבי מכוונת אותנו להצביע לש״ס״.
וזאת בחירה בלב שלם?
״בכלל לא. ש״ס לא פעלו בעיקשות לשמור על מעמדם של בני הישיבות. כמו שנאמר בספר במדבר, 'אלף למטֶה אלף למטֶה'. מצד אחד יש כאלו שצריכים ללמוד תורה, ומצד שני יש כאלה שצריכים להתגייס״.
עמי מימון | צילום: אריק סולטן
יש מישהו מהמחנה השני שהיית מצביע לו?
״בחיים לא. אין לאף אחד מהם ערכים. בנט הצטרף לממשלת שמאל רדיקלי, הסתמך על ערבים, נתן להם מיליארדים. ראינו מה קרה ב־7 באוקטובר, הזיה. במהלך המלחמה, בתוכנית שלי, הובלתי תרומה לחיילים, הלכנו לעזור לאלמנות, שידרתי בשדרות ועף טיל מעל הראש שלי, ואחר כך הלכנו לעשות הכנסת ספר תורה בתחנת המשטרה שנשרפה. זה המצב שעם ישראל צריך להיות בו, מצב של דאגה וחיבור זה לזה״.
אתה מודאג מהאפשרות שש״ס לא תהיה בממשלה?
"השבוע ציינו את יום הזיכרון לרבין. הוא היה שמאל קיצוני, אבל אני זוכר אותו כראש הממשלה שהכי דאג לחרדים. גם בנושא קצבאות הילדים, גם במעמד בני הישיבות. לא היה כמוהו״.
זעם על חסימות הצמתים של החרדים, פחד ממשבר החינוך שמבריח משפחות לחו"ל, ומאבק הישרדות כלכלי של דור המילואים הלוחם
עשרים צעדים מערבה, לכיוון רמת־גן, אנחנו כאמור בעולם אחר. הראשון שמשוחח איתנו הוא ערן פתאל, סטודנט מאוניברסיטת תל־חי, שמתגורר במרכז הארץ מאז שפונה מהצפון בתחילת המלחמה. הוא "לא מאמין בבחירות"; אפילו לא החליט למי להצביע; אבל פתק לבן? הברזה מהקלפי? ממש לא. "גם בזה אני לא מאמין", הוא אומר. "אני אצביע, אבל כרגע אין מפלגה שאני מרגיש בטוח בהצבעה אליה״.
על מה לדעתך קמות ונופלות הבחירות האלה?
״בשיח הציבורי, הבחירות הן אם רוצים להפיל את ביבי. אני לא חושב שיש למישהו אג'נדה מעבר לזה. אולי בן־גביר מייצג כמה אג'נדות, אבל זה מחנה ה'לא ביבי' מול מחנה ה'רק ביבי'״.
ערן פתאל | צילום: אריק סולטן
אתה היית רוצה לראות שינוי אמיתי במשהו?
"ביטחון, כלכלה, חברה. אבל קשה לי להאמין שמשהו ישתנה. במיוחד בביטחון. ב־7 באוקטובר התפניתי מתל־חי עם חברים שלי, ובדרך עברתי וראיתי המון זירות קרב. זה לא יוצא מהראש. אני חושב שכל ראשי המפלגות מציעים את אותו הדבר מבחינת התפיסה הביטחונית. אין מי שלא רוצה לשמור על הקיום של מדינת ישראל. ובעיקר, לא צריך לתת לפלסטינים שום דבר. בטח לא חופש או זכויות. בשביל מה? שיהרגו אותנו? אני לא רוצה שוב תרחיש כזה, ואין לי לאן לברוח. הדרכון שלי ישראלי והשורשים שלי בעיראק״.
להיות מהגר זה לא מזהיר.
״בדיוק שבתי מחו"ל, ושם אני לא אומר שאני ישראלי. גם לא חושף את הדרכון שלי, רק אם ממש צריך. אם שואלים, אני אומר שאני ערבי נוצרי מעיראק״.
הבחירות האלה גורליות מבעבר?
״לא. אנחנו בלופ של פילוג והקצנה מאז הקורונה. יש מקומות שבהם אם את אומרת שאת מצביעה ימין, יכולים לקרוע אותך. מצד שני, מה שקרה ב־7 באוקטובר נתן לגיטמציה לימין חזק, ולהדרת ערבים מהשיח. זה יפה אבל אני לא חושב שבאמת יהיה פתרון, כי פתרון צריך להגיע מהחברה. אם יש לנו חברה לא כל כך טובה, אין למה לצפות״.
אלכסנדר | צילום: אריק סולטן
מה יגרום לך להצביע באופיטימיות בפעם הבא?
״הייתי רוצה שיקימו מעין ועדת קבלה וסינון להתמודדות לכנסת. קודם כול, שאם מישהו לא עושה את התפקיד כמו שצריך, מקיים ולא מבטיח, שיהיו לזה השלכות. הוא לא יוכל להתמודד. וכמובן, בדיקה על רישום פלילי, עבירות קודמות. זה הדבר הכי הזוי בעיניי. מי שיש לו רישום פלילי או ישב בכלא לא יכול לקבל החלטות. שבכלל לא יתקרב למשכן הכנסת. לדעתי זה לא נצרך רק בבחירות לכנסת, אלא בכלל בחברה שלנו״.
אולי אתה תתמודד יום אחד, ותגרום לשינוי הזה.
״את לא רוצה. אני די שחור־לבן״.
ג׳ניה לוין, תושבת חולון, מאסה בממשלה הנוכחית ומקווה לשינוי מהותי. היא מצביעה לישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן. ״חשוב לי קודם כול לקדם שלום", אומרת מצביעת ליברמן, "וב׳ - שאנחנו, הלא דתיים, נרוויח סוף־סוף. שהם, החרדים, יפסיקו לעשות הפגנות בצמתים שאני עוברת בהם. אי אפשר לחיות ככה יותר. כשזה מתחיל אני לא אחראית למעשיי. לא נותנים לזוז, לא נותנים ללכת למקומות. אם הם רוצים לחיות לפי התנאים שלהם, שיעברו לנגב. לא פה. גם הרחובות של חולון בסוף השבוע שוממים, אין כלום: אני רוצה שיהיו לי מקומות לבלות בהם בשבת, ואם למישהו זה מפריע, שיתמודד או יעזוב״.
את מאמינה שליברמן יביא לשינוי שאת מקווה לו?
״האמת, לא. לא מאמינה שיהיה שינוי אמיתי״.
מנגד, אלכסנדר, שהעברית בפיו משובשת ובדיוק שב מתקופה ארוכה ברוסיה, מכריז על הצבעתו לנתניהו. ״אני מסתכל על כל ראשי המפלגות - זה לא טוב, זה לא טוב, זה לא טוב. מי נשאר? רק נתניהו. נתניהו טוב״, הוא אומר. "בעיתון רשום עליו דברים, ואני לא יודע אם להאמין. גם בנט היה טוב״.
ג׳ניה לוין | צילום: אריק סולטן
אז למה אתה לא מצביע לבנט?
״יכול להיות שאצביע גם לבנט. הכול, רק לא ליברמן. מי שבא מהאוכלוסייה הזו יודע שהוא הכי גרוע. כמו פוטין. זה לא טוב. יש בטיפוסים כאלה משהו מסוכן. הוא לא דואג לנו בכלל״.
הדר, תושבת תל־אביב, תצביע לא לבנט ולא לליברמן, אלא לאיזנקוט. היא "לא באמת מבינה בפוליטיקה", לדבריה, אבל יש לה דעות מוצקות על עתידה של מדינת ישראל. ״בעבר הצבעתי מרצ, העבודה. אבל בשנים האחרונות התחלתי לא לאהוב את הקיצוניות. אני מרגישה פתאום לא אמיצה מספיק, ונשארת איכשהו במרכז״.
יש משהו שיכול לשנות את דעתך?
״כן, הדעה שלי לא מאוד יציבה. חשבתי על הדמוקרטים, או בנט. אפילו ליברמן. הכי חשוב לי שבממשלה לא יהיו אנשים שמואשמים בעבירות פליליות, גנבים, רמאים. שהפוליטיקאים יהיו אנשים ישרים״.
אם היית נבחרת לכנסת, היה חוק שהיית רוצה לקדם מיד?
הדר | צילום: אריק סולטן
״הייתי מתחילה בחינוך. זה העתיד שלנו, וזה ישפיע על מה שקורה בחברה. אני אומרת את זה מניסיוני בעולמות הטיפול, החינוך והדאגה לנפש. בת אחת שלי עזבה את ישראל, כי החינוך בבית הספר של הילדות שלה היה נורא ולא השתפר. זה קשה לי מאוד, אבל אני מבינה אותה. למשפחה צעירה יש הרבה מאוד אתגרים פה״.
נציגת הדור הצעיר מגיעה מיד אחריה: שרון, משוחררת טרייה, במקור מקריית־מלאכי ועכשיו גרה ברמת־השרון. הקול שלה יינתן לירון זליכה. ״הכלכלה רק מידרדרת, ואני לא יודעת באיזה תואר לבחור, ואיך ייראה שוק העבודה", היא אומרת. "אני בת 23, השתחררתי מהצבא, אני מוכנה לעבוד במגוון תחומים, אבל לא מוצאת עבודה. ואם אני מוצאת זה לא משהו שיכול להחזיק אותי, עם כל המיסים והתשלומים שאני צריכה לעמוד בהם. יש לי רכב, אני שוכרת דירה. המון הוצאות. חשוב לי להצביע למישהו שיטפל בזה".
שינית את דעתך מהבחירות הקודמות?
״פעם הייתי מצביעה אוטומטית לביבי. הכי ימנית בעולם. אחרי 7 באוקטובר שיניתי את דעתי עליו. הבנתי איזה בן אדם הוא״.
שרון | צילום: אריק סולטן
מישהו עוד יכול לשכנע אותך להצביע למפלגה אחרת?
״מי שהיה מבטיח לי להחזיר את היימנוט הביתה, ושלא יחסוך במאמץ ובמשאבים בשביל זה. הייתי מצביעה לו ישר, בלי לחשוב פעמיים״.
מה את מייחלת שיהיה פה ביום שאחרי הבחירות?
״קודם כול, שנוכל לחיות פה. כל הצעירים שרוצים לקדם את המדינה ומשרתים. אני חייבת להודות שהיום אני משרתת במילואים רק כדי להתקיים, זה עוזר לי מאוד כלכלית. מעבר לזה הייתי רוצה שיפעלו לגיוס חרדים, כמובן״.