"הדור הזה הרבה פחות שמאלני": 640 אלף צעירים יצביעו לראשונה

עד עכשיו הבחירות היו בשבילם עניין של מבוגרים. ויכוח סוער סביב שולחן השבת, פרצוף מוכר פחות או יותר על שלט חוצות בדרך לבית הספר או תשדיר למפלגה כזו או אחרת שנדחף בין שני סרטונים בטיקטוק. אבל בבחירות הקרובות זה כבר יהיה הסיפור שלהם. הצעירים שיעמדו בפעם הראשונה מאחורי הפרגוד יתבוננו בשורות הפתקים ויצטרכו לתרגם לשתיים או שלוש אותיות את מה שהם מאמינים בו ואת התקוות שלהם למדינה שהיו רוצים לחיות בה. חלקם מתכוונים להצביע כמו ההורים, אחרים דווקא נחושים לסלול דרך עצמאית. יש מי שכבר החליטו אחרי חודשים של קריאה ובירור, ומי שרק לאחרונה השתכנעו שבכלל כדאי להם ללכת לקלפי.

“אני מזהה התעוררות גדולה", אומר רותם גטריידה, תלמיד כיתה י"ב מפתח־תקווה ויושב ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית, "ככל שהבחירות מתקרבות בני הנוער שואלים יותר שאלות ומביעים יותר עניין. בניגוד למה שרבים חושבים עלינו, הדור הזה רוצה להיות שותף  בחיי המדינה. כבר ב־8 באוקטובר בני הנוער יצאו להתנדב ולקטוף פירות, כי זה מה שהיה צריך לעשות באותו רגע. הם עשו זאת מתוך חיבור אמיתי למקום הזה ותחושת שייכות. אותו חיבור בא לידי ביטוי גם עכשיו, לקראת הבחירות, ואני מאמין שנראה אותו גם בקלפי".

גטריידה יודע שלא מדובר בדור שגדל במציאות פוליטית רגילה. בשנות ההתבגרות שלהם הם עברו מגפה עולמית, שנים של מערכות בחירות חוזרות ומשברים פוליטיים, מחאה ציבורית סוערת, את 7 באוקטובר ואת המלחמה שבאה בעקבותיו. חלקם כבר לבשו מדים, אחרים עומדים להתגייס בקרוב. הם מכירים את הוויכוחים, חשופים לפוליטיקאים ומחזיקים בדעות מגובשות למדי על ביטחון, כלכלה, דת ומדינה. אבל כשהם נשאלים למי יצביעו, מתברר שהדרך בין השקפת עולם ובין פתק בקלפי לא תמיד פשוטה. “אנחנו פועלים לקידום חינוך לאוריינות פוליטית", מספר יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית. “בסופו של דבר, נער בן 18 בבית הספר שלי אולי למד בשיעור אזרחות מהו אחוז החסימה ואיך מחשבים מנדט, אבל איש מעולם לא דיבר איתו על המשמעות של גיבוש דעה עצמאית. לא שוחחו איתו על ישראליות, לא העמיקו איתו בגישות כלכליות שונות ולא שאלו אותו איך היה רוצה שייראה המרחב הציבורי שהוא חי בו. סביר להניח גם שנער מהשכונה שלי לא יפגוש נער דתי, חרדי או ערבי עד שיגיע לצבא או לאוניברסיטה".

רותם גטריידה, יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית: "רק שנתון 2008 מהווה שלושה מנדטים. אם מרחיבים את טווח הגילים עד 25, מדובר כבר ביותר מעשרה מנדטים"

“אף אחד לא לימד אותנו להקשיב למגוון הדעות, וזו הבעיה הגדולה ביותר", הוא מדגיש. "ברשתות החברתיות אני מקפיד לעקוב גם אחרי בצלאל סמוטריץ' וגם אחרי נעמה לזימי, כי מבחינתי חשוב לשמוע את שניהם. אנחנו רוצים וצריכים להיות פתוחים לכולם, אבל יש לנו גם דרישות מהמערכת: היא צריכה לראות אותנו ולהכיר בצרכים שלנו".

גטריידה מזכיר לפוליטיקאים שמאחורי הדרישה הזאת מסתתר גם כוח אלקטורלי לא מבוטל. “רק הבוחרים שנולדו בשנתון 2008 מסתכמים בשלושה מנדטים. אם מרחיבים את טווח הגילים עד 25, מדובר כבר ביותר מעשרה מנדטים. במציאות הפוליטית של היום, גם שלושה מנדטים מספיקים כדי שהפוליטיקאים יבינו שאנחנו כוח אלקטורלי שצריך להתייחס אליו. במועצת התלמידים והנוער הארצית אנחנו דואגים שהם לא יפספסו את זה".

באופן אירוני גטריידה עצמו עדיין לא בן 18, ולכן לא יוכל להצביע בבחירות הקרובות. אבל כ־640 אלף צעירים וצעירות בני 18 עד 22 צפויים להיות זכאים להצביע בהן לראשונה, לפי פרסום של המכון הישראלי לדמוקרטיה המבוסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מדובר בקהל בוחרים גדול מספיק כדי להשפיע על התוצאות, ובדור שמגיע לקלפי עם מטען שונה למדי מזה של הוריו.

צוריאל שרון, "דיירקט פולס", סוקר i24NEWS: "בישראל יש חמישה מגזרים: החרדי, הדתי, המסורתי, החילוני והערבי. שאלת הבחירות היא איזה מגזר יצליח להביא יותר צעירים לקלפי"

“אין דרך לדעת מראש מה יהיו שיעורי ההצבעה בפועל, אבל להערכתי הם יהיו גבוהים", אומר צוריאל שרון, מייסד ובעלים של חברת הסקרים דיירקט פולס וסוקר i24NEWS. “בישראל יש חמישה מגזרים: החרדי, הדתי, המסורתי, החילוני והערבי. שאלת הבחירות היא איזה מגזר יצליח להביא יותר צעירים לקלפי. אני מעריך שבחלק ניכר מהמגזרים נראה הפעם היענות גבוהה יחסית. אצל מי שזו עבורם ההצבעה הראשונה, יש גם התרגשות מעצם האפשרות להשתתף ולהשפיע. התחושה הזאת מעודדת אותם לממש את זכותם".

מי עשוי ליהנות מהקולות החדשים האלה? שרון נזהר מלקבוע תשובה חד־משמעית, אבל מצביע על מגמה שלדעתו עשויה לשנות את התמונה הפוליטית: דור צעיר שנע ימינה, גם כשהוריו נשארים במקומם.

“באופן כללי, רוב הצעירים מצביעים כמו ההורים שלהם, ואם לא לאותה מפלגה, לפחות לאותו גוש. לצד זאת, אין ספק שהדור הזה עבר ועדיין עובר שינוי בעקבות הטראומה של 7 באוקטובר. המלחמה השפיעה עליו מאוד, והדבר ניכר היטב בסקרים. בעקבות הטבח, הצעירים זזו ימינה ביחס להוריהם. אני לא מדבר על תפיסות כלכליות או חברתיות, אלא על עמדות בנושאי ביטחון ומדיניות".

השינוי אינו מסתכם בעמדות ביטחוניות: במקביל, שרון מזהה בקרב הצעירים גם התחזקות של הזהות המסורתית. “זו מגמה שהחלה עוד לפני הטבח, ובוודאי התחזקה אחריו. איפה אנחנו מזהים את זה? בעולם התרבות. רוב כוכבי התרבות הגדולים של הצעירים נמצאים עמוק על הרצף המסורתי".

הוא מציין את ישי ריבו וחנן בן ארי, ולצידם גם זמרים שאינם מנהלים בהכרח אורח חיים דתי, אבל מדברים בגלוי על אמונה. “עומר אדם, בן צור, אודיה ושחר טבוך, כולם חלק מאותו רצף דתי מעניין ומבטאים סוג של דתיות חדשה. ספק אם הם מקיימים את כל תרי"ג המצוות, אבל הם בוודאי מאמינים יותר מדור ההורים שלהם".

איך המגמות האלה מתורגמות להצבעה?

“אני סבור שהדור הצעיר במגזר החילוני, הילדים של מצביעי הדמוקרטים, לצורך העניין, נשאר באותו גוש, אבל נוטה יותר לכיוון של בנט, איזנקוט ואפילו ליברמן. הדור הזה הרבה פחות שמאלני מהוריו. אלה צעירים שפגשו דתיים בצבא ונלחמו לצידם, ונחשפו לאנשים שההורים שלהם מעולם לא הכירו".

לדבריו, ניצני השינוי נראו עוד לפני המלחמה. “לא במקרה היו מי שכינו את המחאה נגד הרפורמה המשפטית ‘מחאת השערות הכסופות': לא ראינו שם בני נוער יוצאים לרחובות. בעיניי, זה מלמד שהתזוזה החלה עוד לפני 7 באוקטובר, והמתקפה רק האיצה אותה".

שרון מדגיש כי אין פירוש הדבר שהצעירים האלה הפכו לתומכי הקואליציה הנוכחית. הם עדיין כנראה יצביעו למפלגות המתנגדות לנתניהו, אבל מבחינה אידאולוגית, הוא מעריך, הם קרובים יותר למרכז ולימין הביטחוני מלשמאל. “הם עדיין לא חצו את הנהר אל הליכוד, אבל כבר התרחקו מהקן", הוא מסכם.

את הפער שבין העמדות לבין הפתק אפשר לפגוש אצל הדר רם ואביגיל חורב. שתיהן בנות 18, שתיהן עומדות להצביע לראשונה, והן מגיעות מרקעים שונים. סביר להניח שגם הבחירה הפוליטית שלהן תהיה שונה. ובכל זאת, כשהן מדברות על הבחירות, קשה שלא לשמוע את אותו בלבול, ואולי בעיקר את אותו תסכול.

“אני אצביע, אבל מבחינתי זו לא הייתה החלטה מובנת מאליה", מספרת רם, תושבת גוש עציון ותלמידה במדרשת באר שבאופקים, הפועלת בשיתוף ובליווי רשת אמי"ת. “בהתחלה חשבתי שלא אלך לקלפי, כי הרגשתי שהקול שלי לא באמת ישפיע על תוצאות הבחירות. המשפחה, החברות והמרצים במדרשה עודדו אותי לממש את זכות ההצבעה שלי. הם אמרו לי: ‘לא משנה למי, העיקר שתצביעי'. והשתכנעתי. עם הזמן הבנתי שחשוב לי לקחת חלק פעיל בחיי המדינה והעם, ושההשתתפות בבחירות היא אחת הדרכים לעשות את זה".

חורב, ממושב מבוא ביתר, לומדת במכינה הקדם־צבאית “חמש אצבעות". כשמדברים איתה על השירות הצבאי המתקרב, אין אצלה שום התלבטות. “אני מכוונת הכי גבוה שאפשר. אני רוצה להיות לוחמת", היא מצהירה.

אבל כשהשיחה עוברת מהצבא לפוליטיקה, הביטחון מתחלף בהיסוס. “הפוליטיקה מעוררת אצל אנשים הרבה טריגרים, כעס ואמוציות, וזה תמיד הרחיק אותי מהנושא. בשלב מסוים הפסקתי לגמרי להתעניין בזה. ממש התנתקתי. רק בתקופה האחרונה, לקראת הבחירות, התחלתי לחזור ולשמוע קצת. עד לא מזמן עוד חשבתי לוותר ולא להצביע בכלל, עד שחבר אמר לי משפט שבעיניי היה נכון מאוד: ‘כל מי שלא מצביע נותן כוח לצד השני'. זה גרם לי לחשוב מחדש, ובסופו של דבר השתכנעתי".

אבל איך את יודעת מי הצד השני, אם עוד לא החלטת באיזה צד את?

“שלא תטעה: אני יודעת במה אני מאמינה ומהי השקפת העולם שלי. עכשיו אני רק צריכה להבין איך לתרגם את הערכים האלה לבחירה פוליטית. זו מלאכה של חיבור והרכבה, כמו לסרוג חוטים יחד".

את מתייעצת עם ההורים?

“בוודאי, ואני חושבת שהפעם אצביע כמוהם. אני סומכת על שיקול דעתם בעיניים עצומות, ובסופו של דבר אנחנו חולקים את אותם ערכים. אני מקווה שזו תהיה הדרך הטובה ביותר לתת להם ביטוי בקלפי".

רם, לעומתה, מחפשת תשובות דווקא בשיחות עם החברות. אלא שגם שם היא מגלה שהמבוכה משותפת לכולן. “יש הרבה בלבול. אין בינינו תמימות דעים. כל אחת מפרשת את אותה מציאות אחרת לגמרי. אנחנו מגבשות את ההחלטה למי להצביע מתוך התכנים שאנחנו צורכות ברשתות החברתיות והשיחות בינינו, אבל אין לנו הבנה אמיתית של מה כל מפלגה מציעה. אני מרגישה שהמידע הזה לא מספיק נגיש לנו".

היא לא מצפה שהפוליטיקאים יגיעו עד אליה כדי לשכנע אותה. מבחינתה, הדרישה צנועה יותר: לקבל כלים להבין את ההבדלים ביניהם.

“אני כמובן לא מצפה שכל ראש מפלגה יגיע לתיכון או למדרשה ויפרוש בפנינו את עמדותיו בכל נושא, אבל חשוב שיהיה מי שיעשה לנו סדר ויסביר אילו אפשרויות עומדות לפנינו. אני לא רוצה שיגידו לי למי להצביע, אבל כן הייתי רוצה שמישהו ינסה להבין מהם הערכים שלי ויעזור לי לזהות איזו מפלגה מבטאת אותם".

בעוד חלק מהצעירים מתקשים להחליט, המפלגות כבר נאבקות על תשומת הלב שלהם. במערכת פוליטית שבה מפלגות קמות ונעלמות, דמויות חדשות תופסות מקום ומפת המנדטים משתנה בעקבות כל אירוע ביטחוני או מדיני, הצעירים הופכים לקהל יעד מבוקש במיוחד.

לפי שרון, גם בתוך גוש הימין אפשר לזהות את תנועת התזוזה ימינה בקרב הצעירים. הבנים והבנות של מצביעי הליכוד אינם נמשכים בהכרח למפלגת ההורים, וחלקם מחפשים כתובת ימנית יותר.

“בתוך גוש נתניהו, הילדים של מצביעי הליכוד זזו ימינה, ובן־גביר הוא הדמות החזקה ביותר בקרבם. הוא ממש כוכב אצל הצעירים", אומר שרון. “המגמה הזאת החלה כבר בבחירות הקודמות, ועכשיו הגיעה לשיאה. אגב, גם בקרב הילדים של מצביעי ש"ס יש מי שכבר לא רוצים להישאר בנישה החרדית ופונים לעוצמה יהודית".

אבל את נתניהו, הוא מדגיש, מוקדם להספיד גם בקרב דור המצביעים החדש. “נתניהו פועל בעוצמה בטיקטוק וברשתות החברתיות, וזוכה להכרה רבה מצד בני הדור הזה. אחרי בן־גביר, הוא הפוליטיקאי הפופולרי ביותר בקרב הצעירים שמצביעים לגוש הימין. צריך לזכור שמדובר בדור שגדל על דמותו, וכמעט לא מכיר מציאות שבה נתניהו לא בשלטון".

בצד השני של המפה, שרון מזהה יתרון לנפתלי בנט בקרב המצביעים החדשים של גוש השינוי. “יותר מאיזנקוט ומליברמן", הוא מדגיש.

ויש גם שמות מפתיעים. מפלגתם של הנדל וזליכה, שלפי הסקרים מפלרטטת עם אחוז החסימה, מצליחה לדבר אל קהל צעיר מסוים. “במפלגה יודעים לדבר בשפה שלהם, והשילוב בין העיסוק בכלכלה לסוגיית הגיוס נוגע בנושאים שמעסיקים אותם מאוד". עם זאת, כאן מדובר בעיקר בצעירים מבוגרים יותר, שמתקרבים לגיל שלושים, ולאו דווקא במצביעי הפעם הראשונה.

אלא שלא כל הצעירים מתרשמים מהפופולריות של מנהיג כזה או אחר. ינון תאומים, בן 18, תלמיד כיתה י"ב בישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות, לא מתכוון לבחור לפי מספר הצפיות בסרטונים אלא לפי העובדות בשטח.

ינון תאומים, תלמיד ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות: "רק מי שלא מבין בפוליטיקה נמשך לכוכבים. יש מפלגות שמדברות ויש מפלגות שעושות, ובעיניי הבחירה צריכה להתבסס על בדיקה מעמיקה של עובדות"

“רק מי שלא מבין בפוליטיקה נמשך לכוכבים", הוא פוסק. “יש מפלגות שמדברות ויש מפלגות שעושות, ובעיניי הבחירה צריכה להתבסס על בדיקה מעמיקה של עובדות. בסוף לכל אדם יש האמת שלו, ועל פיה הוא צריך לבחור את המפלגה שמייצגת אותו".

תאומים, כפי שאפשר להבין, אינו מצביע צעיר טיפוסי שמחפש ברגע האחרון את שם המפלגה המתאימה לו. הוא חי ונושם פוליטיקה, עוקב אחרי ההתפתחויות ומקדיש זמן רב לגיבוש עמדותיו.

“אני לא יודע אם זו ברכה או קללה, אבל זה בהחלט נושא שמעניין אותי מאוד", הוא מחייך. “אני מקדיש לפוליטיקה הרבה זמן. עוקב, קורא ומתעדכן. אני מרגיש שאני בגיל שבו האישיות מתעצבת, והבחירות שלנו בתחומים שונים משפיעות על מי שנהיה בהמשך. זה נכון בישיבה, בצבא וכן, גם בפוליטיקה. ההצבעה אומרת הרבה על הזהות שלנו ועל המציאות שאנחנו רוצים לחיות בה. יש בה אמירה של ממש".

גם החברים שלך משקיעים כל כך הרבה בפוליטיקה?

“אולי אני קצת חריג במידת העניין שלי בפוליטיקה, אבל אני בהחלט לא היחיד שמתעניין בה. הנושא עולה הרבה בשיחות עם החברים, ומתפתחים בינינו דיונים מעניינים. אני גאה לומר שהנוער של הציונות הדתית הוא נוער איכותי. אנחנו לא מנותקים ולא מבלים את כל היום בטיקטוק. אנחנו מחוברים לעם ולמדינה, מעורבים ומתעניינים במה שקורה סביבנו".

כמי שלומד בישיבה, אתה מרגיש מחויב להצביע למפלגה של הציונות הדתית?

“אני לא חש שום מחויבות להצביע למפלגה מגזרית. ייתכן שבסופו של דבר אבחר בה, אבל אני מרגיש חופשי לחלוטין להצביע לפי שיקול דעתי ולמה שנראה לי נכון. הציבור הדתי לאומי מגוון מאוד, והמגוון הזה בא לידי ביטוי גם בקלפי".

גם בבית שלו, הוא מספר, אין פתק אחד שעובר מדור לדור. “אני בא מבית שיש בו מגוון רחב של דעות פוליטיות. אני לא חושב שיש אצלנו שניים שמצביעים לאותה מפלגה. יש הכול מהכול, וזה כמובן מעורר לא מעט דיונים. השיחות סביב שולחן השבת הן נקודת מוצא לבירור האישי שלי. אני לוקח את הדברים שעולים בהן וממשיך לבדוק בעצמי: לומד, קורא, חוקר ושואל שאלות. גם דרך המפגש עם הדעות בבית אני מגבש את הזהות הפוליטית שלי".

אז לפחות עם אחד ההורים תצביע לאותה מפלגה?

“לא הפעם".

מהם הנושאים שיכריעו את הבחירה שלך?

“ביטחון וכלכלה. בהיבט הזה, אני דווקא חושב שמבוגרים וצעירים די מיישרים קו בנושאים שמשפיעים על ההצבעה שלהם, בוודאי אחרי 7 באוקטובר. אלא שבתוך התחומים האלה, אני מתרשם שסוגיית הגיוס ויוקר המחיה הם הנושאים המרכזיים שמעסיקים את הדור שלנו. בסופו של דבר, אנחנו צעירים ועוד הרבה אתגרים לפנינו. חלקם אולי נראים כרגע רחוקים, אבל כבר עכשיו אנחנו צריכים להתחיל לחשוב עליהם ולהביא אותם בחשבון כשאנחנו בוחרים למי להצביע".

הפוליטיקאים כבר הבינו מזמן שכדי להגיע לצעירים צריך להיות ברשתות החברתיות. חשבונות הטיקטוק פעילים, הסרטונים קצרים, ההומור מותאם לקהל והיועצים מנסים לזהות את הטרנד הבא. אבל האם כל אלה באמת גורמים למצביעים הצעירים להשתכנע?

“רוב הפוליטיקאים מבינים שהקול של הצעירים הוא הזדמנות, ויודעים להתאים את עצמם לפלטפורמות ולטרנדים הרלוונטיים", אומר שרון. “הרבה תלוי ביועצים, באנשי התוכן ובעיקר במנהלי הרשתות החברתיות שלהם. יש מי שמצליחים לעשות זאת היטב, ואחרים מתקשים יותר. בסופו של דבר, לא כל פוליטיקאי מתאים להיות כוכב רשת".

אלא שכאשר מקשיבים לצעירים עצמם, מתברר שהבעיה שלהם אינה דווקא רמת הביצוע של הסרטונים. הם לא בהכרח רוצים עוד פוליטיקאי שמנסה להיות מצחיק או לדבר בסלנג מעודכן. הם רוצים לדעת מה הוא חושב, מה הוא מציע, ואיך בדיוק הוא מתכוון לעשות את הדברים שהוא מבטיח.

אביגיל חורב, תלמידת מדרשת 'באר': "אנחנו אינטליגנטים, ואין צורך לפנות אלינו בסיסמאות. הייתי בפאנל של מועמדים לכנסת, והרגשתי שלא נאמר בו אפילו דבר אחד ענייני ומעשי. הייתי רוצה להבין לעומק איך הם מתכוונים לפעול"

“אני לא חושבת שהם מדברים בשפה שלנו, ולא כי הם לא מספיק בטיקטוק", אומרת אביגיל חורב. “אנחנו אינטליגנטים, ואין צורך לפנות אלינו בסיסמאות. הייתי רוצה לשמוע מהם יותר, להבין לעומק מה הם מציעים ואיך הם מתכוונים לפעול. ממש לאחרונה הייתי בפאנל של מועמדים לכנסת, והרגשתי שלא נאמר בו אפילו דבר אחד ענייני ומעשי. יצאתי בתחושה ששמעתי רק אוסף של סיסמאות".

גם רותם גטריידה חושב שהפוליטיקאים צריכים להרים את העיניים מהמסך ולפגוש את הצעירים בעולם האמיתי.

“לפעמים נדמה שמקור המידע היחיד שהשאירו לנו, בני הנוער, הוא הטיקטוק", הוא אומר. “זה כלי שבהחלט יכול להיות מועיל, וגם אנחנו משתמשים בו הרבה, אבל אין תחליף לחינוך בכיתה לאוריינות פוליטית".

ינון תאומים לוקח את הדברים צעד נוסף קדימה, ומציע לפוליטיקאים להניח לרגע את הטלפון ולהגיע לבתי הספר.

“כולם מדברים על הצורך להביא את הצעירים לקלפי, אבל התחושה שלי היא שבפועל מדלגים עלינו", הוא אומר. “היחיד שאני יכול לציין לזכותו שקיים מפגש עם צעירים בעיר הוא סמוטריץ'. חוץ ממנו, לא ראיתי פוליטיקאי שניסה לפנות ישירות לבני הגיל שלנו, ולדעתי כולנו מפסידים מזה".

ויש לו גם הזמנה מפורשת: “אני ממליץ לכל המועמדים לכנסת להגיע לבתי הספר, ובפרט לכיתות י"ב, ולא רק לקראת הבחירות, אלא לאורך כל השנה. אנחנו מחכים לכם. התלמידים צמאים לשיחות האלו. הם זקוקים ליחס ולתשובות, ואתם יכולים לספק להם את שניהם. בואו ניפגש".

אולי זה אחד ההבדלים בין המבט של הפוליטיקאים על הבוחרים הצעירים ובין האופן שבו הם רואים את עצמם. מבחינת המפלגות, מדובר במאגר של מאות אלפי קולות שצריך לכבוש. מבחינת מי שייכנסו בשבוע הבא לראשונה אל מאחורי הפרגוד, מדובר בהכרעה אישית על עתיד המדינה, ובמידה מסוימת גם על עתידם שלהם. בפעם הראשונה בחייהם יש להם קול בבחירות, ועכשיו הם רוצים גם שישמעו אותו.