אחת השאלות החשובות ביותר שעומדות לפתחנו כיום היא מי באמת מנהל את מדינת ישראל: נבחרי הציבור, או הפקידים שאמורים להוציא לפועל את המדיניות שלהם?
עוד כתבות בנושא
כיום, הדרג שאמור להיות הדרג הביצועי - במערכת המשפט, בצבא ובשאר התחומים - רואה לא פעם את המשימה העיקרית שלו כשמירה על המדינה מפני הפוליטיקאים. התפיסה של ראש השב״כ לשעבר רונן בר, של הרמטכ״ל לשעבר הרצי הלוי ושל גורמים נוספים במערכת, היא שהדבר החשוב ביותר שהם יכולים לעשות בתפקידם הוא להציל את המדינה מפני הפוליטיקאים.
אלא שבדמוקרטיה, הציבור הוא זה שאמור להוביל, ולא הפקידים. והפוליטיקאים, אלה שהמערכת מתייחסת אליהם לא פעם כאל איום, הם למעשה נבחרי הציבור.
הכי מעניין
למי שייכת המדינה?
מדוע, אם כן, אי אפשר פשוט להחליף את הפקידים באנשי ימין שיקדמו מדיניות של ימין?
התשובה נעוצה במבנה הכוח שנוצר כאן לאורך השנים. זוכרים מה קרה כשנתניהו ניסה להחליף את גלנט? זוכרים את האיומים של ההסתדרות להשבית את המדינה, את החשש מפגיעה בטיסות, בחשמל ובשגרת החיים?
בשורש של כל זה עומדת תפיסה עמוקה: המדינה שייכת להם. לא כקלישאה, אלא כתפיסת עולם של ממש. הם הקימו אותה. הם אולי לא הרוב, אבל הם תופסים את עצמם כמיעוט החזק, החכם והעשיר.
עוד כתבות בנושא
לפני כמה שנים ערכנו מפגש שיח עם אנשים משכילים ונעימים אצל הוריי בקריית משה. במהלך המפגש הם אמרו בצורה נעימה שגם אם נהיה כאן רוב מוחלט, הם לא יסכימו שנחליט איך המדינה תיראה. מדוע? כי היא שלהם. הם והסבים שלהם הקימו אותה. בלי ההייטק, המדע וכל מה שהביאו לכאן, כך טענו, אין לנו מדינה. אז מה אם הדמוגרפיה לטובתנו?
במשך שנים הסכמנו לתפיסה הזאת. במשך שנים לא העזנו להחליף את הפקידים, והשופטים ממנים את עצמם, דור אחר דור. וכשראש הממשלה רוצה למנות את הפקידים שאמורים להוציא לפועל את המדיניות שלו, מאיימים להשבית את המדינה. המסר ברור: הכוח נמצא אצלם, ואסור לנו לסטות מהמדיניות שעל פיה המדינה מתנהלת.
מסיבת העיתונאים של ארנון בר דוד, יו"ר ההסתדרות. | צילום: גדעון מרקוביץ'/TPS
אלא שב־7 באוקטובר העם התעורר. הוא הבין שאי אפשר להמשיך לאפשר למצב הזה להתקיים, משום שהמחיר אינו רק פוליטי או ציבורי. המחיר הוא מחיר דמים.
אחת השאלות הקשות שעולות מהלילה שקדם לטבח 7 באוקטובר נוגעת להחלטות שהתקבלו בדרג הביטחוני. לאורך הלילה זרמו אינדיקציות אל ראש השב״כ דאז, רונן בר. אולם, החשש מטעות בהערכת המצב - ״מיסקולקולציה״ לתפיסתם, ומהסלמה אפשרית של המצב - הובילו לכך שבר מידר לחלוטין את נתניהו מהמצב לאורך כל אותו הלילה.
עוד כתבות בנושא
לפי תפיסה זו, במקום להניח שהאויב מתכוון לפגוע ולפעול בהתאם, הועדפה גישה שלפיה יש להימנע מהסלמה ומפעולות שעלולות להתפרש כפרובוקציה. ברקע עמדה גם ההנחה שראש הממשלה עלול לקבל החלטות שגויות. כך, במקום שהדרג הנבחר יכריע, התקבלו החלטות בדרג המקצועי.
ראש הממשלה, שמיליונים בחרו בו כדי להנהיג את המדינה בדיוק במצבים כאלה, עודכן רק בשעה 6:29 - השעה שבה העם התעורר.
האסון המחיש עד כמה שאלת הסמכות והאחריות אינה עניין תיאורטי. כאשר הדרג המקצועי תופס את עצמו כמי שצריך להגן על המדינה מפני נבחרי הציבור, מתעוררת שאלה יסודית: מי קובע את המדיניות, מי מקבל את ההחלטות, ומי נושא באחריות לתוצאותיהן?
ראש השב"כ רונן בר והיועמ"שית גלי בהרב-מיארה | צילום: אבשלום ששוני - פלאש 90 ויונתן זינדל - פלאש 90
הגיע הזמן לדון בשאלות האלה ברצינות, לא להסתפק בסיסמאות, ולבחון כיצד אפשר להחזיר את המושכות לידיים של הציבור באמצעות נבחריו.
לשם כך יתקיים ביום חמישי הקרוב כנס 6:29, במרכז מורשת בגין בירושלים. הכנס יעסוק באופן שבו מדינת ישראל מנוהלת, בכוחם של הדרגים המקצועיים ובשאלה כיצד ניתן לאפשר לנבחרי הציבור למשול וליישם את המדיניות שלשמה נבחרו. ישתתפו בו אנשי ציבור, משפט, ביטחון והגות, והוא ינסה להציע פתרונות לסוגיות האלה.
לפרטים והרשמה: https://629.co.il.
עוד כתבות בנושא
