יתרונו של גדי איזנקוט ברור: דמות מתונה, סגנון נעים ורקע צבאי. המראיינים נופלים שדודים לרגליו, אייל ברקוביץ' הגדיל לעשות והודיע שאין לו קושיות אליו.

אלא שהשאלה אינה נחמדותו של איזנקוט, אלא בשלותו להנהגה. ככל שהוא מתבטא, מתרחב הפער בין הרושם לתוכן: עמדות סותרות ורעיונות שחסרים הכרעה ודרך מעשית. זו אינה שאלת כריזמה או אנגלית, אלא יכולת להגדיר מטרות, לבחור בין חלופות ולשאת במחירן. נחמדות היא מעלה, אך ראשות ממשלה דורשת יותר.

נעבור לשלב הראיות. בוועידת איגוד התאגידים דרש איזנקוט שמי שכיהן בתפקיד פיקודי או מנהיגותי ב־7 באוקטובר ונכשל – ילך. לאחרונה הוא גם דרש את התפטרות מירי רגב בעקבות הכשל בניסיון הפיגוע בפליי דובאי. אלא שבמאי 2024 ביקש שהחקירה תתחיל בתקופתו כרמטכ"ל: "אני מחיל את זה גם על עצמי", הוא אמר. כיצד ינהג אם יתברר בוועדת החקירה שהחלטותיו תרמו לקונספציה? האם יוותר על כהונתו?

עלינו לבחון את מדיניותו כרמטכ"ל - תפיסת האיום, בניין הכוח והמוכנות בתקופתו. הוא שקד על מהפכת המגדר והפיכת הצבא לארגון פרוגרסיבי ברוח ה"נעורות", במקום לבנות צבא חזק המוכן למלחמה. את התוצאות ראינו ב־7 באוקטובר. כהונתו אינה הוכחת אשמה, אך אינה פטור מאחריות.

במאי 2024, בכנס מאיר דגן בנתניה, לעג איזנקוט לביטוי "ניצחון מוחלט" שטבע בנימין נתניהו, וקרא לו "סלוגן". שם הוא אמר שייצוב עזה יימשך שלוש עד חמש שנים, ושהמאבק בחמאס עוד שנים, אך אתמול הבטיח שישלים את המלאכה ב־18 חודשים. תנאיו קרובים לתוכן שלעג לכותרתו. אינזקוט, ששייך ברמ"ח אבריו ובשס"ה גידיו לקציני הקונספציה, מתקשה להגדיר מה הוא חושב.

ל־NEWS1 הוא אמר שאם היינו הולכים בדרכו, ייתכן שאחרי 8־7 חודשים החטופים היו חוזרים, והיינו "אחרי הפירוק ואחרי הפירוז". כיצד מתקצר מאבק של שנים לחודשים - בכפייה צבאית, בהסכם או בכוח חלופי? מדיניות אינה יכולה להישען על הרצון שחמאס יתנדב למסור נשק ושלטון.

ומה לגבי "שירות לכולם"? בתוכנית פגוש את העיתונות הציע אינזקוט פטור ל־3 אחוזים ממחזור הגיוס כ"עילויים", אבל באתרו הופיע פטור לעד 30 אחוזים מבוגרי הישיבות החרדיות. מישהו שינה שם את הניסוח בעקבות ביקורת, אבל איזנקוט מכחיש שעמדתו זזה.

מי יבחר עילויים, באילו מבחנים וכמה פטורים? מה ימנע מ־3 אחוזים לצמוח ל־5 או ל־10 אחוזים במשא ומתן? תשובות אין. "שירות לכולם" הוא בעיקר כותרת. איזנקוט מבטיח לא להתפשר בגיוס, אפילו במחיר בחירות נוספות, אך מציע שותפות לש"ס אם תקבל עקרונותיו. מדוע שתאפשר מתווה שהיא דוחה, ומה תהיה התמורה?

ביולי דיווח עמית סגל שאיזנקוט לא ינהל משא ומתן עם מפלגות ערביות וחרדיות על תמיכה, הימנעות או היעדרות בלי תנאי הסף. באוגוסט איזנקוט הגדיר ממשלת מיעוט כרעה, אך הציע כמוצא אחרון לפנות למצפונם של 120 חברי הכנסת. בספטמבר שלל שותפות של רע"מ והישענות על תמיכה ערבית. ההבחנות לגיטימיות. מאין הקולות?

פתרון שתי המדינות הוא "טעות מרה", ומציעיו אחרי הטבח "הזויים"; גם סיפוח ומדינה דו־לאומית נפסלים. נותרו "היפרדות" ו"פתרונות אחרים". מהם? אולי אוטונומיה, קונפדרציה או רשות משודרגת? מי מחזיק בריבונות ובביטחון, ומה מעמד הפלסטינים? איזנקוט שולל את הקצוות בלי להציע אמצע.

בהתיישבות הוא "מאמין גדול", תומך בבנייה חוקית בשטחי C, אך ב־E1 - "לא כעת". איזו מפה יקדם ומה יכריע?

פשרות וחריגים הם לגיטימיים, אך הכרזות אינן תוכנית. ההבטחות מחייבות מנגנון, סדר עדיפויות והכרעה במחירים. הציבור זכאי להיגיון המחבר ביניהן. זה לב מבחן ההנהגה.

אז עוד כהונה לנתניהו? לא. הממשלה חייבת דין וחשבון על הטבח, כישלון ההגנה, הפקרת הגבול וההתחמקות מאחריות, וגם על יוקר המחיה, הכניעה בגיוס והעדפת הישרדותה על הכרעות לאומיות. הביקורת אינה נחלשת משום שאני בוחן את החלופה. כישלון נתניהו אינו הכשר לאיזנקוט.

בפרפרזה על הכוזרי: כוונתך רצויה, אך התאמתך לראשות הממשלה טעונה הוכחה.