מתוך 78 שנות קיומה של המדינה, בנימין נתניהו היה ראש הממשלה קרוב לעשרים שנה - ובכלל זה כהונה רציפה כמעט לאורך כל 17 השנים האחרונות, למעט כשנה של ממשלת בנט־לפיד. בימים הקרובים הוא יציין את יום הולדתו ה־77, גיל שבו גם דוד בן־גוריון הגדול פרש סופית לשדה־בוקר.
הנתונים האלה היו מספיקים כדי לשלוח את נתניהו הביתה. אבל אופייה של כהונתו, במיוחד האחרונה, מספקת סיבות טובות עוד יותר לצורך לסיים סוף־סוף את עידן נתניהו.
זו לא רק אחריותו לטבח הנורא ביותר שאירע לעם היהודי מאז השואה, שרחוקה מלהיות מיניסטריאלית בלבד. הוא לא רק חלק עם כל ראשי המערכת הפוליטית והצבאית את הקונספציה של הכלת חמאס ושאר אויבי ישראל כדי להימנע מעימות כבד. לקונספציה הכללית הזו הוא, ביחד עם בצלאל סמוטריץ', הוסיפו נדבך ייחודי של ראיית חמאס כנכס - כגורם ששליטתו בעזה מנטרלת לחץ מדיני על ישראל להקים מדינה פלסטינית, שהרי חבלי יהודה, שומרון ועזה נמצאים בשליטת שתי ידיים שונות.
הכי מעניין
לשם קיום השליטה של חמאס בעזה דאג נתניהו להעביר מיליוני דולרים בחודש באמצעות הקטארים. הוא לא חדל מכך גם כשגורמי המודיעין דיווחו לו שחלק גדול מהכסף משמש לבניית תשתיות צבאיות נגד ישראל.
אבל אפילו זה איננו ממצה את הסיבה שבגללה עידן נתניהו חייב להסתיים. חטאיו הגדולים קשורים בחזית הפנימית. כל הפוליטיקאים מצויים במתח בין האינטרס האישי ללאומי, אבל יותר מכולם נתניהו יצר תרבות שבה העדפת האינטרס האישי בוטה במיוחד.
הוא הוביל את ישראל לחמש מערכות בחירות כמעט רצופות, עד שהגיע לתוצאה הרצויה לו. הוא מנע העברת תקציב במשך שנתיים רק כדי להפר הסכם רוטציה עם בני גנץ, שסיכן את מעמדו הציבורי ונכנס לממשלת איחוד בקורונה. בתקופת ממשלת השינוי הוא הנהיג אופוזיציה שהתנגדה לכל יוזמה ממשלתית, גם כזו שנועדה להבטיח אינטרסים לאומיים חיוניים. הוא נענה לכל גחמות החרדים כדי להבטיח את תמיכתם בו.
נתניהו צדק כשהתנגד לעסקת חטופים בשלבים הראשונים של המלחמה, אבל טעה כשהתנגד לה גם אחרי 15 חודשים, כשכבר הושגו רוב ההישגים מול חמאס וחיזבאללה. בסופו של דבר רק הנשיא דונלד טראמפ כפה על שני הצדדים את העסקה הגואלת.
נתניהו הביא על ישראל תרבות פוליטית של כניעה למשתמטים, לגורמי ימין קיצוני המסכנים את מעמד ישראל בעולם, ולשרים רבים מדי שהיו חסרי כישורים ועניין בשירות לאזרח. אותם שרים מילאו ממשלה בת 33 חברים רק כדי להבטיח את יכולתם להעניק ג'ובים למקורבים, וכך להבטיח את מעמדם העתידי. הנכונות שלו לבנות קואליציה כזו רק כדי להישאר בשלטון היא הוכחה ניצחת מדוע אסור שיישאר בשלטון.
בין תומכי נתניהו יש כאלה שמכירים בכל הרעות שצוינו כאן, אבל מוסיפים שבתקופה הקשה העומדת לפני ישראל הוא בעל הניסיון והיכולת הגדולים ביותר להתמודדות. אשיב להם: מי שטוענים שהחזית הפנימית היא המסוכנת ביותר לישראל כיום, ראוי שיסיקו גם מסקנות מעשיות מכך, ויסלקו מההנהגה את מי שנורמות שלטונו יצרו את הכאוס הנוכחי - גם אם כישוריו המדיניים גדולים מאחרים.
שנית, גם בחזית המדינית שגה נתניהו קשות, אולי דווקא בגלל שנות ניסיונו ועודף הביטחון העצמי שלו. מלבד תפיסת חמאס כנכס, הוא שגה כשלחץ על טראמפ לבטל את הסכם הגרעין עם איראן, ושגה עוד יותר כשהבטיח לו שיש בידו תוכנית שעתידה להפיל את המשטר האיראני. בשני המקרים האחרונים כוונתו של נתניהו הייתה בוודאי חיובית, והוא בוודאי האמין בתום לב בתרחיש של נפילת המשטר. אבל העובדות מוכיחות שגם ניסיונו הרב לא הציל אותו ואותנו משגיאות קשות, שהשליכו באופן חמור על ישראל.
החשוב מכול הוא המבט לעתיד: ישראל זקוקה נואשות לממשלת אחדות. ממשלה כזו אינה יכולה לקום בראשות נתניהו, משום ששותפיו מהמרכז אינם יכולים לסמוך עליו, אחרי שפגע באמונם פעם אחר פעם. האפשרות האחרת, כהונה נוספת של הקואליציה הנוכחית, תבעיר את החברה הישראלית מבפנים, ותקומם נגדה את כל הקהילה הבינלאומית. לפיכך, אין מנוס מפרידה סופית מנתניהו.
לעוד טורים של יאיר שלג
